לרגל הוצאת ספרי החדש 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים בארץ ישראל' הכולל עשרות מעיינות ואתרי טיול עם מיקומי וויז סרוקים, בלעדי ל'כיכר השבת' נפרסם מתוכו מיקומי מעיינות בו תוכלו לבקר ולסייר עם משפחתכם.
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
במסגרת הרצאותיי ברחבי הארץ, נשאלתי לא אחת היכן נמצא המעיין המופלא 'מֵּי דְּקָלִים' שלפי עדויות חז"ל סגולתו לרפא את המעיים. בכמה מקומות בספרות חז"ל מוזכר מעיין זה, אך עניינו ומיקומו המדויק נותר בגדר תעלומה. הבה נעיין במקורות, וננסה להתחקות אחרי טיבו ומיקומו של מעיין עלום זה.
המקור במשנה
בין אוצרות הרפואה העתיקים שהזכירו חז"ל, מסתתר מעיין פלא מסתורי הידוע בשם 'מי דקלים. המשנה במסכת שבת (י"ד ג') העוסקת בדיני רפואה בשבת, מונה את המשקים שמותרים ואסורים לשתיה לצורך ריפוי:
"כָּל הָאֳכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה, וְכָל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה, חוּץ מִמֵּי דְקָלִים... אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָלִים לִצְמָאוֹ...".
הגמרא (שבת קי ע"א) מביאה שקיימות שני גרסאות במשנה. יש שגרסו מי דקרים ויש שגרסו מי דקלים. ומבארת הגמרא שלפי הגירסא "מי דקרים" נקרא כן על שם "שהם דוקרים את המעיים", ולפי הגירסא "מי דקלים" נקרא כן על שם "שיוצאים מן שני דקלים".
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
התיאור "שיוצאין מן שני דקלים" משאיר אותנו בשאלה, למה בדיוק הכוונה, אבל הגמרא ממשיכה בקטע נוסף ומסבירה את העניין ביתר פירוט:
"מאי מי דקלים? אמר רבה בר ברונא: שני עצי דקל יש במערב, [כלומר בארץ ישראל] ויוצא מעיין מים מביניהם, כוס ראשונה - מרפה את המעיים, השניה – משלשל, ואחריו – כמו שנכנסו המים כך הם יוצאים".
היוצא מהסוגיא וכפי שמוסר לנו רבה בר ברונא היה מעיין בארץ ישראל שנבע בין שני דקלים, ומימיו היו בעלי סגולת מרפא מיוחד לחולי המעיים.
בתלמוד הירושלמי (ברכות ו, ח) יש התייחסות נוספת לאותו מעיין ייחודי, וממנו ניתן להבין שמימיו היו נחשבים לבעלי סגולות מרפא מופלאים ביותר.
"א"ר אבון השותה מי דקרים מהו אומר? ברוך שברא מי רפואות. אית תניי תני מי דקרים ואית תניי תני מי דקלים, מאן דמר מי דקרים - שהן דוקרין את המרה, ומאן דמר מי דקלים - שהן יוצאין מבין שני דקלים".
מדברי הירושלמי אנו מתרשמים שסגולות המרפא של מי "מי דקרים" או "מי דקלים" היו כה נפלאים עד שתיקנו בשבילו ברכה מיוחדת: "ברוך שברא מי רפואות".
אמנם בבבלי לא מצינו הכרעה בין שני הגרסאות אבל בירושלמי מסכת שבת (יד,ג) לכאורה אנו מוצאים הכרעה ברורה בנושא:
"רבי בא שאל לרב ירמיה מה ניתני דקרין דקלין. א"ל דקרין שהן דוקרין את המרה. אמר רבי יונה לא מסתברא לא דקלין, שהן יוצאין מבין שני דקלין".
דברי הירושלמי על פניו אינם ברורים, אלא שמתוך פירושו הבהיר של רבי חיים קנייבסקי אנו למדין שרבי יונה מכריע ואומר שצריך לגרוס מי דקלן – שיוצא מבין שני דקלים. ר"ח קנייבסקי מוסיף ומפרש: "מעיין יש שיוצא מבין שני דקלים ומים שלו טוב לרפואה".[1]
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
מסע חיפוש אחרי מיקומו של מעיין "מי דקלים"
התוודענו לסגולותיו הנפלאים של "מי דקלים" ותיאור המעיין שממנו נובעים מי רפואות אלו – מעיין שמימיו "יוצאין מבין שני דקלים", אין פלא שרבים כמהים וסקרניים לדעת היכן ניתן לאתר את מעיין הפלא. אלא שדא עקא, במקורות שהבאנו עד כה לא התפרש למעיין הפלא מיקום מדוייק בארץ ישראל.
מתוך היכרותי עם מעיינות הארץ וסביבותיהם, עלו בדעתי כמה מעיינות שלצידם עצי דקל גדולים ובולטים, ועשויים להתאים לתיאור של "מי דקלים" שהביאו חז"ל:
1. מעין ימק"א צפונית לטבריה ומערבית לכינרת.
2. עין נון ליד המושבה מגדל.
3. עין פוריה מעל הכינרת.
4. מעיינות נחל ירמות בבית שמש.
5. עין פלוטית בים המלח.
6. עין עוג'ה בבקעה.
7. עין ורדא בתל גזר.
ברצותי לספק תשובה נחרצת להשיב לשואלי דבר, החלטתי לצאת למסע בילוש, שהובילני לנבור בין דפי ספרים עתיקים מאוצר הספרים וגם להתחקות אחרי ממצאים משדה המחקר כדי לדלות מהן כל פיסות מידע שיוביל אותנו לזיהוי מדוייק של מיקום המעיין המופלא. האם מה שעלה בידי אכן פותר את התעלומה? על זה תשפטו אתם:
מי דקלים - בטבריה
המקור הקדום שמצביע על מיקומו של המעיין הינו החכם בן ארץ ישראל פרשן הירושלמי הנודע, הר"ש סירליאו[2]. בפירושו על הירושלמי שציטטנו קודם הוא קובע במפורש שמדובר במעיין באזור טבריה:
"בין שתי דקלים... ונראה דהיינו אותו המעיין שישנו בין דקלים של טבריה, דתנן בסוף מכשירין והשותה מי טבריה אע"ג שיוצאין נקיים, ופירש בערוך יש בטבריה מים משלשלין אם שותה אותן האדם יוצאין ממנו כמו ששתאן ואעפ"כ אינן מטמאין ואינן מכשירין".
מהר"ש סיריליאו מציין מיקומו של מעיין שני הדקלים בטבריה, וכבן צפת שהתמצא בריאליה של הגליל העליון ידע להצביע על "אותו המעיין שישנו בין דקלים של טבריה".
אך אין זה השערה בעלמא, הוא מעגן את הזיהוי על פי מקור חשוב - המשנה במסכת מכשירין (ו,ז). במשנה מונה כמה סוגי נוזלים שאינם מטמאים ואינם מכשירין וביניהם "השותה ממי טבריה – אע"פ שיוצאים נקיים". אם עד עכשיו קראנו על מי דקרין, מי דקרים ומי רפואות, עתה אנו נחשפים למים מיוחדים הנקראים "מי טבריה". הר"ש סירליאו מציין שבספר הערוך לרבי נתן מרומי בן המאה ה-11 איטליה (ערך טבריה) מפרש את דברי המשנה כדלהלן:
"פי' יש בטבריה מים משלשלין, אם שותה אותה אדם יוצאין ממנו כמו ששתם אעפ"כ אינן מטמאין ואינן מכשירין".
לדעת הערוך "מי טבריה" הם מים מיוחדים מהעיר טבריה שסגולתם שמשלשלין את המעיים, והשותה מהם המים יוצאין ממנו כמו ששתם, והמשנה מלמדת שאעפ"כ אינן מטמאין ואינן מכשירין.
הסגולות שמייחס בעל הערוך ל"מי טבריה" כמשלשל וכאלו שיוצאים מהאדם כמו שנכנסו, תואמים להפליא את סגולות "מי דקלים" כפי שתואר בגמרא ובירושלמי שהבאנו, מה שמוביל את הר"ש סיריליאו למסקנא המתבקשת ש"מי דקלים" ו"מי טבריה" הם בעצם אותו דבר אבל בכינוי אחר. וכך קובע הר"ש סירליו שבעצם שהמעיין שיוצא בין שני דקלים - "מי דקלים" מיקומו בטבריה.
אלא שעדיין יש לפקפק האמנם יש להוכיח שמי דקלים אכן זהה למי טבריה רק על הדמיון בין סגולותיו?[3] אם אמנם מעיין "מי דקלים" נמצא בטבריה, היתכן שלא ניתן למצוא אזכור ישיר במקורות קדומים על כך.
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
מסתבר שיש חוקרים שאכן מצאו מקור קדום שמקשר את טבריה עם "מי דקלים":
החוקר והרב הנודע אלכסנדר קוהוט[4] בעל ה'ערוך השלם', האריך לדון במיקום המעיין בהערותיו על ספר הערוך (ערך דקר).
כמי שניחן בידע רב במקורות חז"ל ובכתבים עתיקים בשפות שונות, הראה שאכן בכתבי ההיסטוריון מתקופת בית שני - יוסף בן מתתיהו, יש להוכיח שאכן מיקומו של מעיין "מי דקלים" בטבריה. הוא מצטט מכתבי יוסף בן מתתיהו (מלחמות היהודים ד,ח,ב) שמשרטט נופי ארץ ישראל, ושם מתאר "הר הברזל" שהיתה ממוקמת צפונית מזרחית מהכנרת ונמשך עד טבריה ודקלים סביב לה, ובמקום אחר (שם ז,ו,ג) מספר ש"בקרוב של הר ברזל מי מעיינות חמין נובעין ורגילין היו החולים לרחוץ בהם או לשתות אותם לרפואה". שמו של מקום המעיין באראס (Baaras) ומוזכר בחז"ל בשם "בירם"[5] ובמורות יווניות קרויה "קלרוהי" (ביוונית – מעיין יפה וטוב). יוצא אם כן ממקור היסטורי קדום, שבימי קדם היה מעיין חם באזור טבריה שהיתה משופעת בדקלים והיו שותים ממנו לרפואה, ולכן מסיק קוהוט שאין ספק שהמעיין הזה היא "מי דקלים" עליו דיברו חז"ל[6].
רבי ישכר תמר בספרו ‘עלי תמר’ מביא עוד אישוש לסברא ש"מי דקלים" נמצא בטבריה, שכפי שהבאנו, בירושלמי מסכת שבת האמורא רבי יונה קובע שיש לגרוס "מי דקלין" ומדובר במעיין היוצא מבין שני דקלין. רבי ישכר תמר מציין שרבי יונה שהיה מדור הרביעי של אמוראי ארץ ישראל היה גר בטבריה ושם עמד בראש הישיבה. ומסתבר שרבי יונה הכיר את מקום המעיין שיצא מבין שני דקלים בטבריה, וממציאות החיים ידע שממעיין זה שותים לרפואה, ומתוך כך ידע שלזה התכוונה המשנה ושיש לגרוס מי דקלין על שם שיוצא משני דקלים.
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
לסיכום: התוודענו למקורות קדומים מחז"ל ומכתבים היסטוריים שעל פיהם ניתן לזהות את מיקומו של המעיין המופלא "מי דקלים" בטבריה. רבי שלמה סיריליאו הצפתי אף יודע להצביע על מיקום מדוייק שהיה ידוע לו - "אותו המעיין שישנו בין הדקלים בטבריה". מעיין שידוע בימינו שמתאים לתיאור של הר"ש סיריליאו "אותו המעיין שישנו בין דקלים של טבריה" הינו מעיין ’בריכת ימק"א’[7] שליד הכינרת, מקור נביעתו ממעיין חם[8] ולצידו עצי דקל ענקיים.
"מי דקלים" – מעיינות אתרי המרפא העתיקים קלירוהי ובערה
חוקרים אחרים משערים שאכן "מי דקלים" שדיברו עליו חז"ל מכוונים לאותו מעיין עליו דיבר יוסף בן מתתיהו. אלא שמעיין זה אינו באיזור טבריה אלא בחוף ים המלח המזרחית.
לפי זאב וילנאי בספרו 'אגדות ארץ ישראל' מדובר במעיין "קלירוהי"[9] שהיתה אתר מעיינות מרפא מפורסם בעת העתיקה בחופו המזרחי של ים המלח ושרידים ארכיאולוגיים ממנו עדיין קיימים היום[10]. חיזוק לזיהויו של מעיין קלירוהי עם "מי דקלים" של חז"ל מוצא וילנאי במקור מפתיע – מפת מידבה. במפת מידבה מצויין אתר מעיינות קלירוהי בציור שני דקלים. מסתבר שציור שני הדקלים הם אותם שני דקלים של "מי דקלים" שציינו חז"ל. בנוסף מוצא וילנאי רמז בדברי חז"ל על סגולות המרפא שבמעיינות קלירוהי בדברי המדרש בבראשית רבה (נח לג, ב):
"אמר רבי לעזר לרעה - ‘ביום הזה נבקעו כל מעיינות’ וגו' אבל לטובה - ‘’ויסכרו מעיינות תהום’ ולא כל מעיינות חוץ מעיין טובה ואיבלועה ומערת פמייס".
לפי דברי המדרש נשארו מימי המבול מעיינות חמות שמסוגלות לרפואה, ואחת מהם הינה "מעיין טובה" – מסתבר שמעיין טובה שמו העברי של "קלירוהי" שמשמעו ביוונית מעיין טוב.
הרב פרופ' שמואל קליין מגדולי חוקרי ארץ ישראל טוען[11] שעיון בציור של מפת מדבה מראה ששני הדקלים אינם מציינים את מעיינות קלירוהי אלא מקום אחר בקרוב אליו שנקרא "בערה", גם שם ישנם מעיינות חמות ומשופע בדקלים. ולפי"ז מזהה קליין את "מי דקלים" בבערה. יש לציין שבערה הוא שמו העברי של "באראס" המוזכר ביוסף בן מתתיהו שצוטט לעיל ע"י קוהוט, ומציינו כאתר מעיינות מרפא כאמור.
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
מי דקלים – משקה רפואי עממי
"מי דקלים" המוזכר במשנה זכתה לתשומת לב מרובה אצל החוקרים, וכפי שראינו רבו בו הדעות. יש חוקרים[12] שטוענים ש"מי דקלים" אינו מעיין אלא שיקוי רפואי שהופק מעץ הדקל שהיה ידוע בימי קדם.
ממאמריו של פרופ' זהר עמר נמצאתי למד על משקה אלכוהולי מתוק וטעים המופק מקודקוד הצמיחה של התמר ומכונה בערבית בלוב בשם 'לַאגְבִּי' (اللاقبي) ובתוניס ובאלג'יריה בשם "לַאגְמִּי". למשקה הלאגבי מייחסים ברפואה המסורתית סגולות שונות, בעיקר להסדרת מערכת העיכול, שטיפת הקיבה, מחלות כבד, אנמיה ודרכי השתן. בתוניס משתמשים בו כמשקה שמוריד את חום הגוף בקיץ.
המוסלמים היו מצטיידים במשקה להרוות את צימאונם בימי צום הרמדאן. היהודים הקשישים מעולי תפוצות אלה זוכרים אותו בערגה והפרופ' עמר הפיק את המשקה בעצמו לשם מחקרו בפרדס הדקלים של הרב יהושע משולמי מיישוב מבואות יריחו. משקה זו שתו אותו להנאה, אבל שימש גם לרפואה כאמור. פרופ’ עמר מציע שיתכן שלמשקה הזה התכוונה המשנה בשבת (יד, ג) ב"מי דקלים" שנמנה כשיקוי שנאסר לשתותו בשבת לרפואת הירקון[13] "אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו", כלומר אסור לשתותו כתרופה, אבל להנאה מותר. כמובן שדעה זו מנוגדת להסבר שמופיע מפורש בחז"ל ש"מי דקלים" זו מעיין היוצא מבין שני דקלים.
אציין אנקדוטה מעניינת, תוך כדי מסע חיפושי לאיתור מיקום מעיין "מי דקלים", הציע לי ידיד חבדניק לשאול את הרבי ב'אגרות קודש' היכן מקום המעיין העלום. הרבי לצערי לא ענה מיקום מדויק, אבל בירך אותי ב"יהי רצון שלאריכות ימים ושנים יתעסק בסביבתו בהפצת המעיינות".
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
סיכום
מה הם "מי דקלים"? חוקרים אחדים סבורים שמדובר במשקה רפואי כלשהו המופק מעץ הדקל. אלא שבתלמוד ביארו שמדובר במעיין בארץ ישראל היוצא משני דקלים. היכן ניתן למצוא מעיין זה? לדעת כמה חוקרים מדובר במעיינות 'קלירוהי' או 'בערה' שבחוף המזרחי של ים המלח בירדן, אולם ממקורות תורניים[14] ובפרט מעדותו המפורשת של מהר"ש סיריליאו, בן צפת המכיר את האזור, מסתמן ש"מי דקלים" נמצא בטבריה.
זיהוי זה מתחזק מהמשנה במסכת מכשירין המזכירה "מי טבריה" עם אותן תכונות בדיוק של מי דקלים, וכן מעדות רבי יונה, ראש ישיבת טבריה. לאור זאת, אני מציע לזהותו כבריכת ימק"א.
המעין הנפלא 'בריכת ימק"א' נמצא לצד הכינרת. עד ימינו מימיו חמים יותר ממי הכינרת, ובימי החורף השמשיים, כשאי אפשר לטבול בכינרת, עין ימקא הינו אפשרי לטבילה - תכונה המתאימה לתיאורי המעיין בחז"ל. העובדה שצומחים במקום עצי דקל, גם אם ניטעו בתקופה מאוחרת יותר, מעידה על התאמת הקרקע והאקלים לגידול דקלים, בדומה למה שמצאנו במקומות אחרים בטבריה שזוהו על פי מקורות היסטוריים[15].
אמנם באזור טבריה קיימים מעיינות חמים נוספים, אולם בריכת ימק"א, כמעיין ותיק באזור, נראית כהצעה המתאימה ביותר לזיהוי 'מי דקלים'. עם זאת, אין לשלול אפשרות שמעיינות אחרים באזור יכולים להתאים לתיאור. מה שבטוח הוא שהמראה המרשים של המעיין והתכונות המיוחדות של מימיו משחזרים היטב את תיאורי חז"ל על 'מי דקלים'.
כדי להגיע לעין ימק"א, תחנו את רכבכם בכניסה לחוף בורה בורה על גדות הכינרת (חוף בורה בורה בוויז), ומשם תלכו לכיון הכינרת בצמוד לגדר כחולה של מבנה שאיבה של מקורות. ירידה קצרה כולל כמה מדרגות עד שתגיעו לפניה שמאלה, ומשם תלכו על רצועת החוף עד שתגיעו למקום בו תראו את מבנה האכסניה ורצועת החוף מסתיימת. בשלב זה עליכם להיכנס למים בין עצי הדקל בסביבות מאתים מטרים. שימו לב שיש סלעים במים. ישנם הנעזרים בשלב זה עם חומרי ציפה כמזרון או גלגלי ים. תהנו. תיאור זה נכון לחורף כשמפלס מי הכינרת גבוה. בקיץ הדקלים לא מוצפים במים.
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
סימוכין נוספים לזיהוי מי דקלים עם מעיין ימק"א ניתן לדלות מהנתונים הבאים:
בסוגיית הגמרא בשבת (קי ע"א) מובא שיטת רב יוסף שמפרש שמי דקרים הכוונה ל"זיתום המצרי" ומפרט רב יוסף את מרכיביו: "אמר רב יוסף אמר זיתום המצרי, תילתא שערי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא" (שליש שעורים, שליש כרכום ושליש מלח). מזה ניתן ללמוד שלפחות חלק מסגולותיו הרפואיות כולל ריכוז גבוה של מלח, ושמלחיות גבוהה יעילה למחושי בטן.
והנה בדורנו, בדיקות מים שנערכו בכינרת על ידי מומחים גילו שמעיינות פולייה הסמוכים לימק"א מתאפיינים במליחות של 600-2,000 מ"ג כלור לליטר. מליחות זו גבוהה פי כמה ממי הכנרת הרגילים (כ-220 מ"ג כלור לליטר) ופי כמה מונים ממימי נהר הירדן (כ-20 מ"ג כלור לליטר). והרי לנו הסבר ברור לסגולות הרפואיות של מי המעיין, בדיוק כפי שמתואר בסוגיית הגמרא.
יצויין שלפי חוקרי עצי התמר, "מוצאו של התמר התרבותי... נפוץ ליד מקורות מים מלוחים למחצה, במדבריות בסמוך למי תהום, ליד נביעות ופלגים". לפי זה יוצא שהגדרת המעיין כיוצא בין שני דקלים איננה מקרית, הדקלים שגדלים על המעיין מסמן שמדובר במים עם ריכוז מליחות שהן הן גם מה שתורמת לסגולותיו הרפואיות.
סמך נוסף לזיהוי מצינו באופן מפתיע בידיעה עיתונאית משנת 2009. העיתון מדווחת על פרוייקט המתקת ים הכינרת על ידי לכידת מים מלוחים שזורמות ממעיין ימק"א אל תוך הכנרת. פעולה זו גררה מחאתם של דייגי טבריה בנימוק די ממפתיע: "על פי המסורת מי המעיינות המלוחים מספקים מרפא לדגים חולים, שמגיעים לאזור הנביעה במיוחד. "זה מכון טיפול של הדגים", הסביר יו"ר ארגון דייגי טבריה, יעקב פדידה. לדבריו, "כל דג חולה מגיע למעיינות ומבריא - זה בדוק. אני מקווה שזה לא יפגע בנו".
מדובר כנראה במסורת מקומית העוברת בין דייגי טבריה מדורי דורות, על סגולותיה הרפואיות של מי מעיין ימק"א ותרומתה לעולם החי שמתחת למים בכינרת, אין ספק שמסורת זו יסודה במסורת בת אלפי שנים של סגולותיה הרפואיות של "מי-דקלים" וכפי דברינו שמדובר במעיין ימק"א.
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
לקריאה נוספת:
"הפרויקט להמתקת מי הכנרת מדאיג את הדייגים בטבריה" מאת אלי אשכנזי, עיתון הארץ, 05 במאי 2009.
מאמר "דקלי תמר מצוי במרחב הציבורי" שפורסם ע"י שרות ההדרכה והמקצוע אגף ענפי שירות תחום הנדסת הצומח, נובמבר 2021 עמוד 7.
מאמר "מליחות הכינרת" מתוך ספר "משאבי המים בישראל : פרקים בהידרולוגיה ובמדעי הסביבה" מאת הפרופסור חיים גבירצמן, 2002.
• • •
אין באמור בכתבה משום המלצה לבצע את מסלול הטיול האמור. הדברים נכתבו כתיאור חוויה של הכותב, ואינם מהווים המלצה על בטיחות המסלול. כל המבקר במקום או מבצע את המסלול, עושה זאת על אחריותו הבלעדית.
כתמיד, נמליץ לגולשים היקרים לציית לשילוט בשטח מטעם הרשויות ולהקפיד על הוראות הבטיחות והוראות החוק. בכל יציאה לטבע מומלץ להתעדכן על מזג האוויר, ולהתייעץ עם הרשויות המוסמכות לכך. בשמורות הטבע חלה חובת תיאום מוקדם באתר רט"ג.
לבירורים אודות כניסה למים וכו':
- מוקד המידע של רשות הטבע והגנים 3639*
- תיאום טיולים מוקד טבע 02-6247955
- קו ליער 1-800-350-550
• • •
[1] כמו כן בכמה כת"י וכן בספר הערוך לרבי נתן הרומי, לא הובאו בבלי שני הגרסאות, ולפי זה בבבלי הובאו רק דברי רבה בר ברונא שמפרש "מי דקלים" ע"ש שני הדקלים שהמעיין יוצא מביניהם.
[2] ממגורשי ספרד ומחכמי צפת וירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-16, מראשוני פרשני התלמוד הירושלמי.
[3] יותר מזה, "מי טבריה" הובאו בחז"ל בכמה מקומות ושם מדובר בחמי טבריה. זאת ועוד, בנזיר נא: מובאים מי דקרים ומי טבריה ברשימה אחת - “דאשקייה מי דקלים וסכיא נשא ושלקו במי טבריא", כך שברור שהם שני דברים.
[4] חי ופעל בין השנים תר"ב – תרנ"ב (1842-1894),
[5] כך משער קוהוט שהמדובר במעין ששמו בית בלתין – בירם. היכן ממוקם אותו מעיין? בספר 'סדר עיירות' לר' אביאל שלום (אייר תשע"ט עמ' נב) דן בזיהוי המקום: במסכת ר"ה כ"ג ע"ב הובא שהיו משיאין משואות בכמה ערים, אחד מהם הוא בלתין. היכן היא בלתין? אמר רב זו בירם. תוספות כתבו שמשמע שהוא מארץ ישראל. כמה מפרשים (היעב"ץ בהגהותיו, המהרי"ט קידושין מא.) תמהו מהיכן הבינו תוספות שבירם בארץ ישראל? ואכן בתוס' רבנו שמואל ב"ר יצחק על קידושין (ע"א ע"ב), כתב בשם רבנו תם שבירם היא לא בארץ ישראל. וכן כתב הערוך השלם שבירם היא עיר מעבר לפרת, וראה מה שהעיר עליו בספר חמדה גנוזה שלוש ח"א עמ' יט של"ז מהתוספות.
אלא שבירושלמי (פ"ב דר"ה ה"א) הובא "אמר רבי אבהו אע"ג שאמר את שבטלו המשואות מים דטבריה", ופירש הפני משה "מקום האחרון שהוא בית בילתין הוא סמוך לים טבריה, משום שהוא יותר קרוב לגולה”. מכאן נראה שבירם היא בית בילתין בתוך ארץ ישראל ליד הכינרת. והנה מבואר בסנהדרין ק"ח שהמעיינות הרותחים שנשארו ממי המבול הם בלועה דגדר (ככל הנראה חמת גדר), וחמי טבריה ועינא רבתי דבירם. והבן יהוידע כתב שהוא ליד אשור, אלא שבספר מרגליות הים (סנהדרין ק"ח ע"א) הביא מספר 'ארץ ישראל ושכנותיה' שהוא נמצא ממזרח לים המלח. על כך ראו עוד להלן.
[6] יצויין שהקריאה של קוהוט בכתבי יוסף בן מתתיהו, וטענתו שלפי דבריו הר הברזל סמוך לטבריה, שעל פיו קבע מיקומו של המעיין המדובר באיזור טבריה מוטעית. אין כל רמז במקורות שציין על שהר הברזל נמצא באזור טבריה. אולי במקור היווני שהיה לפניו היה ניתן להבין כך.
[7] חמי טבריה אינה תואמת את המתואר שכן לא ניתן לשתות אותם מחמת החום הגבוה שלהם, לעומת זאת בריכת ימק"א יש לו נביעה ממעיין חם בטמפרטורה נמוכה שניתן לשתות ממנו.
[8] נביעתו חמימה לא כמו שאר המעיינות. נראה שבעבר נביעתו הייתה חמימה עוד יותר מבימינו.
[9] וכן סבור החוקר ד"ר עמנואל לעף כפי שצוטט ע"י ברסלבסקי עיי’ להלן. ד"ר עמנואל לעף חי ופעל בין השנים 1854 – 1944. היה חוקר תנ"ך ותלמוד, ובוטנאי. כיהן כאב"ד בית הדין של סגד שבהונגריה, והיה נציג הנאולוגים בבית העליון של האספה הלאומית ההונגרית. מפעל חייו של לעף היה החיבור אדיר הממדים "צמחי היהודים" שבו בארבעה כרכים כתובים גרמנית בהם ריכז את כל הצמחים המוזכרים במקורות (בעיקר בתנ"ך ובמשנה, ותוך הסתייעות בתלמוד ובמדרשים).
[10] 'חמי קלירוהי' בעבר הירדן נמצאים 2 וחצי ק"מ מחוף ים המלח המזרחי, המכונים היום עין-א-זארה, ומעיינות חמים אלו מופיעים במפת מידבא העתיקה, וגם שם לצד מבנים עם בריכות מים ישנם שני עצי תמר.
[11] שמואל קליין, ה"נחותי" ורבה בר בר חנה על עניני ארץ ישראל, ציון, תרצ"ג עמ' 5.
[12] עיי’ לדוגמא: י. ברסלבקי הידעת את הארץ, ים המלח סביב סביב, תל אביב תשט"ז עמ' 342.
[13] את מאמרו הוא מסיים ברגש: "כך זכינו להחיות תופעה שהייתה קיימת בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד לאחר שנעלמה עם הפגיעה בענף התמרים המקומי לפני כשבע מאות שנים. שיבת התמר ומוצריו כיום מסמלת את תהליך שיבת עם ישראל לארצו".
[14] בגמרא בשבת מציין בפירוש שהמעיין נמצא ב'מערבא' שהינו כינוי שגור לארץ ישראל. ספק האם החוף המזרחי של ים המלח נכלל בהגדרת "מערבא", ולכן זיהוי מי דקלים עם חמי קלירוהי פחות מסתברים.
[15] כפי שמצאנו בזיהוי בארה של מרים בדרום טבריה על ידי הארכיאולוג יוסי סטפנסקי על פי עדות רבי חיים ויטאל, למרות שהדקלים שתיאר רח"ו אינם קיימים כיום במקום.
0 תגובות