הרב אביתר שלום,
קראתי בכובד ראש ובעיון רב את מכתבך הפתוח לכבוד הרב דוד לייבל. ניכר כי הדברים נכתבו מתוך כאב, אכפתיות ורצון כן ל"בירור אמת", ועל כך יישר כוח. אולם, דווקא מתוך אותה שאיפה לבירור אמיתי, נראה כי טענותיך המרכזיות חוטאות למציאות ומפספסות את עומק האתגר והאחריות המונחים לפתחנו.
אתה מעמיד את פועלו של הרב במבחן התוצאה וטוען כי "הציבור החרדי אינו מאמץ את דרכך". כאן, הרשה לי לחלוק עליך. הניסיון למדוד מהלך היסטורי כה מורכב במונחים של "הצלחה" מיידית, דומה למדידת צמיחתו של עץ אלון יום לאחר נטיעתו.
מחקרים וסקרי עומק שנערכו לאחרונה מוכיחים באופן חד משמעי כי לעמדותיו של הרב לייבל ישנה תמיכה רחבה ועמוקה בקרב אחוזים ניכרים ומשמעותיים מאוד בציבור החרדי. קיים "רוב דומם" אדיר, המבין את צורך השעה ומחפש את הדרך לשלב בין עולם התורה לבין האחריות לכלל ישראל. אך התוצאות כבר נראות בשטח, למי שרק ירצה להביט.
יסודותיו של הפתרון המתגבש כיום לסוגיית הגיוס – החל מהקמת מסגרות כמו תוכנית קודקוד, מעלות צור וחטיבת חשמונאים ועד לעיצוב פקודות המטכ"ל על מנת לעגן את האפשרות לשירות חרדי כהלכה – הם כולם פרי חזונו ומאבקו הבלתי נלאה של הרב. לטעון להיעדר תוצאות בשעה שהמודל שלו הופך לבסיס הפתרון הארצי, זו התעלמות מהמציאות. קל יותר לתקוף את החלוץ שצועד בראש המחנה מאשר להתמודד עם המציאות המורכבת שהוא מאיר בפנינו.
טענתך השנייה, לפיה על הרב לגשת למועצות גדולי וחכמי התורה, נוגעת בנקודה רגישה, אך גם כאן המבט שלך אינו שלם. האם סבור אתה שהרב לייבל פועל כ"קול יחיד" ומנותק ממסורת הפסיקה? לא רק שאינו קול יחיד בציבור, אלא שהוא בוודאי אינו כזה מאחורי הקלעים. רבנים ואישי ציבור רבים, שאינם יכולים להתבטא בפומבי, נפגשים עמו ומחזקים את ידיו באומרם לו מפורשות: 'אתה עושה את העבודה עבור כולנו'.
פועלו של הרב מהווה חזרה אמיצה לעמדה החרדית המקורית והאותנטית, כפי שהובעה לאורך כל הדורות. כפי ששמענו בדיווחים מהימים האחרונים על עמדתם של גדולי ישראל כמו הגאון הרב משה מאיה והגאון הרב יצחק זילברשטיין, זוהי עמדת היסוד של עולם התורה. ואכן, כיצד שכחנו את עמדת היסוד של מנהיג עולם התורה, מרן הרב שך זצ"ל, שאמר כי בחור ישיבה שאינו לומד ואינו מתגייס דינו כרודף? הרב לייבל אינו ממציא דרך חדשה, אלא תובע מאיתנו לחזור לעמדה האחראית והאמיתית של גדולי ישראל החרדים. הוא אינו מסתפק באמירת הבעיה; הוא פועל באומץ ובפומביות כדי ליצור את הפתרון – מסגרות מוגנות שישמרו על בנינו. הוא לא חולק על האבחנה, הוא עסוק בייצור התרופה.
לבסוף, טענתך הכואבת ביותר היא על כך שהרב כביכול "עומד בצד אחד של המחלוקת" ומחזיק באידיאולוגיה שאינה חרדית. זוהי טעות מוחלטת. הרב לייבל מחזיק בעמדה החרדית הקלאסית ביחס למדינה, ופועלו אינו נוגע כלל לשינוי אידיאולוגי. הדיון שהרב מוביל אינו על היחס למדינה; הוא על היכולת להסתכל למציאות החדשה בעיניים. חומות המגזר והעיתון כבר אינן מספקות הגנה הרמטית. לנוכח המציאות הזו, עלינו לשאול את עצמנו בכנות: מה ישאיר את הצעיר החרדי שאיננו אברך, מחובר לעולם התורה? התשובה אינה בהתעלמות מהעולם שבחוץ, אלא במתן כלים ומסגרות המאפשרים לו להיות בן תורה גאה, שגם מתמודד עם אתגרי החיים. פועלו של הרב לייבל אינו "פשרה" אידיאולוגית, אלא מבצע הצלה רוחני ותשובה מעשית לאתגר הגדול ביותר של דורנו.
"בירור האמת" שאתה מייחל לו, ידידי, לא יתרחש בסיסמאות, אלא בהתמודדות אמיצה עם המציאות. זוהי מנהיגות אחראית, וזהו הבירור שהרב לייבל מוביל.
0 תגובות