מרוץ החיים המודרניים מתאפיין בזרם בלתי פוסק. אנחנו רצים אחרי הזמן והמשימות, בלי לעצור לרגע. היהדות מעניקה לנו הזדמנויות ותחנות של עצירה, במיוחד בשבילנו.
אנו לקראת סופו של חודש אלול. קול השופר המהדהד בכל בוקר מזכיר לנו: "רגע! עצרו, התבוננו, התכוננו" בכל שבת אנחנו עוצרים, וכעת, לקראת החגים – ראש השנה, יום כיפור וסוכות – אנו נדרשים לעצירה נוספת.
האם אנחנו באמת עוצרים? הנביא ירמיהו כבר התריע " אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ... כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה" הנביא קורא לנו לא לרוץ בלי הפסקה, כמו סוס השועט במלחמה ללא מחשבה וחשבון.
ההינומה שנשכחה, והמתנה שקיבלתי
בספרי החסידות ישנה אמירה כי לעיתים "ההכנה למצווה גדולה מהמצווה עצמה" משום שהיא מבטאת כוונה ורצון עמוק. העצירה וההכנה מאפשרות לנו לבוא אל המצווה, ואל החיים בכלל, ממקום שלם ומדויק יותר .
יום שישי, ערב שבת, אצלי, כמו אצל רובנו, הוא יום עמוס וצפוף. הלו"ז כולל חלוקת "ממתק של שבת" לכל ילדי בית הספר היסודי , לימוד עם נערים לקראת הבר מצווה, "חופות שישי", ההכנות לשבת ומשם הכנה לדרשה ב "קהילת הפארק", ועוד.
בשישי האחרון הגעתי לחופה ב"אחוזה" שבמושב בית חנן. שם נישאו ינון וטל, זוג מקסים מרומא שבאיטליה שבחר להתחתן דווקא בישראל. טל מסיימת לימודי רפואה וינון הוא יזם היי-טק. טל היא בתו של ידידי, ד"ר בראונד ברזילי, מנהל אגף יילודים ופגים במרכז הרפואי מעייני הישועה, שפועלו הציל את חייהם של תינוקות רבים.
השעה 12:30. האורחים כבר היו ברחבת החופה, והכול היה מוכן ומזומן. מזגתי את היין לברכה, העדים עמדו הכן, ולפתע, הכרוז הודיע דרמטית: "החופה נדחתה! חוזרים למעלה, למנה העיקרית...".
רצתי לברר מה קרה, חששתי מהגרוע מכל. החתן והכלה הסבירו בשלווה מפתיעה: ההינומה נשכחה. אחד האחים נרתם להביא אותה, וכשחישבנו – 40 דקות נסיעה לכל כיוון – הבנו שמדובר בדחייה של כשעתיים! "כנראה שהזמן שנקבע מלמעלה עדיין לא הגיע- ננצל את הזמן שניתן לנו להכנה נוספת לחופה... ", אמרה הכלה בשיא הקלילות והרוגע.
ואני, עם לו"ז צפוף, יכולתי לבחור בין שתי דרכים: להישאר במתח, לכסוס ציפורניים, "לשבת על גחלים" ולספור את השניות, או לנצל את הזמן שקיבלתי במתנה. בחרתי באפשרות השנייה. הורדתי את הכובע ואת החליפה, ומצאתי את עצמי משוחח עם צוות הצלמים, שאני מכיר כבר שנים, אבל מעולם לא היה לנו זמן לשיחה של ממש. לאחר מכן, יצאתי להליכה נינוחה בשדות המושב. פתאום, באמצע היום העמוס, קיבלתי שעה של שקט! שעה שהיא כולה שלי. זה היה רגע מבורך של "התבודדות" – כפי שרבי נחמן לימד "לפרש שיחתו בינו לבין קונו", אך בעצם גם ביני לבין עצמי.
לקראת השנה החדשה: קחו רגע לעצמכם
השבוע, נכנסתי לתוכנית העמיתים של "מעוז", שם הקדשנו כמעט יומיים שלמים לעצמנו – לחשיבה, לבירור ולדיוק. זו חוויה שתלווה אותי במהלך השנה הבא עלינו לטובה, ואשתדל לשתף בתובנות. החוויה הזו הזכירה לי שאנחנו זקוקים לעצירות האלה. הן לא מבזבזות זמן, להיפך, הן מעניקות אותו. הן מאפשרות לנו לאסוף כוחות, להתחבר לעצמנו, ולהתכונן לקראת מה שבאמת חשוב.
לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, אני ממליץ: תכננו לעצמכם "פגישות" עם עצמכם. פשוט הקדישו שעה ביום, מחוץ ללו"ז ומחוץ למרוץ, כדי לעצור, לנשום ולהתכונן. בלי ההכנה הזו, נמצא את עצמנו "בהקפות שניות" של מוצאי שמחת תורה, מבלי להבין איך הזמן חלף, ומבלי שהותיר בנו רושם ממשי.
0 תגובות