אנו עומדים בשיאה של תקופה קשה בהם אויבינו מבית ומחוץ מנסים לנגח בקרנם - קרני ברזל את לומדי התורה ובני הישיבות הקדושות, בהשמיע קולם בחוצות יום יום בהפרחת סיסמאות שונות: "שוויון בנטל", "נטל הציבור", "אוכלי חינם", "פרזיטים", "משתמטים", "חיים על חשבון הציבור".
והגם שכבר אמר שלמה בחוכמתו (משלי כו, ד'): "אל תען כסיל כאוולתו פן תשווה לו גם אתה". מכל מקום כבר מבואר בגמרא שבת (דף ל:) דכל זה אינו אלא במילי דעלמא אבל בדברי תורה מצוה לענות לו. ודיבורים אלו כנגד לומדי התורה נוגעים בכלל עיקרי ויסודי הדת.
ואף שלאותם אפיקורסים שכוונתם רק להתריס ולהקניט את לומדי התורה אין להשיב כאיוולתם, וכדאיתא בגמרא סנהדרין (דף לח:): "ודע מה שתשיב לאפיקורוס", אמר רבי יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס נוכרי, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי. ע"כ. והיינו משום שהדברים יפלו על אוזניים ערלות ולא יצא מכך כל תועלת, ולא עוד אלא שגם יתחזקו בדעותיהם הכוזבות והכפרניות.
באמת אין בדעתי להשיב לאותם כופרים שלא חפצים לשמוע וכל מגמתם רק לנגח את בני הישיבות, אלא דברי מכוונים לאותם רבים מאחינו התועים והרחוקים התמהים על הציבור החרדי ובני ישיבות מתוך התעניינות אמיתית וכנה.
ובאמת שבמסגרת שיעורי התורה שאני מעביר ברחבי הארץ גיליתי התעניינות ציבורית כנה ואמיתית ובייחוד בתקופה זו אצל העם השוכן בציון, הן בקרב ציבור בעלי בתים, והן בקרב ציבור חילוניים – מסורתיים. ואף בקרב ציבור חילוני – אנטי דתי שמתוכם אנשים שרצו באמת לדעת בצורה כנה (ולא מקניטה) מדוע אכן בני ישיבות לא נותנים כתף לאחיהם הנלחמים?
ובייחוד שלכאורה זה נוגד את כל רוח הערכים שאנו אמונים עליהם, בעיקר אהבת הזולת וכמ"ש: "ואהבת לרעך כמוך", "איש את רעהו יעזורו", "נשיאה בעול", "דרך ארץ קדמה לתורה", וא"כ מדוע דוקא בענין כה חשוב שהוא גורל חיים משותף, המכריע והנוגע לכל העם היושבים בציון, נראה שלכאורה בזה אנחנו משתמטים ולא נכנסים תחת האלונקה מטעמי נוחיות כביכול?
ומה גם שהרבה סבורים שהדברים נוגדים את מה שמצינו בתנ"ך שעם ישראל התגייס תמיד ויצא למלחמות כנגד האויבים, ובפרט במלחמת מצוה.
והן אמת, שגדולי הדורות הורו לנו, שאין לבחורים להיכנס לויכוחים עם אחינו הטועים בענין זה.
מכל מקום פעמים שרוח זו הנושבת בקרית חוצות מכה גם בתוככי ליבם הטהור של בני הישיבות הקדו', ולא פעם בחור עלול לשאול את עצמו, את אותם שאלות.
על כן, על כל בן ישיבה לדעת באמת מה להשיב - "לעצמו".
ומה גם שעל ידי שיידע את השקפת התורה והתשובות לשאלות אלו, הדברים יחזקו בקרבו את עוצמת הלימוד וערך התורה בה הוא שקוע יומם ולילה.
ואף שידעתי שיש להאריך הרבה מאוד בענין זה, לא באתי אלא לחדד ולשנות בדרך קצרה את הדברים שכבר ידועים ומפורסמים, ויהי רצון שלא תצא תקלה ומכשול תחת ידינו, מעתה ועד עולם.
החברה החרדית אגואיסטית?
קודם שניגש לענות על השאלות המציקות, יש להקדים מספר מונחים שאין עליהם חולק.
הנה אין ספק שהחברה החרדית היא החברה הגדולה בתבל הידועה במידת החסד, הנתינה והעזרה פרוסה על כל שטחי האוכלוסייה כולה.
קיימים עשרות ארגונים בעלי שם מצילי חיים שבראשם עומדים אנשים חרדים, כגון, ארגון "יד שרה", "עזר מציון", "זק"א", "הצלה", "עזרא למרפא", "מתנת חיים", "ידידים". מאות אנשי גחש"א פרוסים בכל עיר לגמול חסד של אמת עם נפטרים בכל שעות היום והלילה, עשרות ארגונים המשמחים חולים בשבתות ובימות החול בבתי חולים שונים בארץ. מאות גמחי"ם המיועדים לחתנים וכלות לכל גווני האוכלוסייה פותחים את שעריהם מדי יום לכל דכפין ללא כל הבדל בין דת, גזע ומין. אלפי קרנות, קופות צדקה וחסד, עמותות עזרה ותמיכה מספקים מענה לכל נזקק. "קווי הלכה" ו"בתי הוראה" מספקים שירותי דת וייעוץ טלפוני חינם 24 שעות ביממה. לו נפתח לרגע את "המדריך החרדי" נגלה בסופו מאות גמחי"ם הפזורים בכל פינה, לכל אדם וללא כל עלות ותשלום. היש כחברה הזו בכל העולם?
מדוע אם כן סבורים שהחברה החרדית הינה "אגואיסטית" ואנוכית, לא מתחשבת, ומגלה חוסר אכפתיות ואמפטיה לנעשה סביבה לפי שאינה מסכימה ליטול שווין בנטל כ"כ הגיוני ומציל חיים כמו ההתגייסות לצבא?
האם עצרתם לחשוב אי פעם, אולי יש באמתחתה של חברה מתוקנת ומצוינת שכזו - תשובה ניצחת וצודקת לטעם השתמטותם?
הרב מאיר פנחסי, מחבר "תורת הישיבה" ו"תורת מאיר"
0 תגובות