השאלה העיקרית שמפריעה לנו, למה אנו החיילים צריכים להגן עליכם? מדוע אתם לא שותפים במאמץ המלחמתי? מדוע אין מצדכם שווין בנטל? למה אמא המתגוררת ב"דגניה" אינה יכולה לישון בלילה משום שחוששת לגורל בנה בעת לחימתו בעזה, ואילו אמו של בחור הישיבה המתגוררת בשכונת "גבעת שאול", "ברמת אלחנן" או "בקמניץ", יכולה לישון על מי מנוחות ללא חרדות וחששות? היכן המוסריות והצדק?
הנה הצבא בנוי מחיילות שונים, חיל רגלי, חיל האויר, חיל הים, חיל ההנדסה. וכן מובנה הוא מפלוגות וחטיבות שונות, גולני, גבעתי, שריון, צנחנים.
אך יש עוד חיל והוא החשוב והנצרך מכולם!
לחיל ולחטיבה הענקית הזו קוראים: "לומדי התורה". ללא החיל הזה מובטח כשל מערכתי עצום! לחיל הזה מגויסים אנו "בני הישיבות" ועומדים על המשמר בכל העוצמה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
תפקידו של החיל הזה הוא להגן כפשוטו לא רק על החיילים עצמם אלא גם על כל עם ישראל מפני האויב. ואמנם נכון שאין סומכים על הנס וכיום צריך צבא וביטחון, אולם לטעמנו חייבים בצידם של החיילים גם את לומדי התורה.
וכבר אמר דוד מלך ישראל "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". מי גרם לרגלינו שינצחו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה עסק התורה היא הזכות שעומדת לשמור על החיילים הנמצאים בשדה הקרב ועל שמה נחרט הניצחון.
כן! דוד המלך לא תלה ניצחונותיו במערכות הביון והמודיעין האסטרטגיות שהיו לו, גם לא במפקדיו ושרי הצבא החזקים ששימשו אותו, וכן לא בעוצמת כלי הנשק שהיו מנת חלקו, ואף לא בניסיונו הרב - וכמ"ש "המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה".
רק בדבר אחד, "שערי ירושלים"! עסק התורה! הוא הנשק הגרעיני שסייע לדוד לנצח במערכות הלוחמה שניהל.
דוד המלך אומר בצורה הכי פשוטה, לא רק אתם החיילים מגינים עלינו, אלא גם אנו מגינים עליכם! אנו שותפים בנטל בשוויון מלא!!!
מהנדסים את מוחם של הציבור השכם והערב, להיטפל על ציבור בני התורה בכך שאינם מתגייסים.
אולם דברי הבל הם! בני הישיבות נמצאים עמוק במלחמה בדיוק כשאר החיילים, לא פחות!!!
לשם המחשה, במשחק "כדור רגל" המשחק בנוי על שחקנים שאצים רצים לאורך ורוחב המגרש הלוך ושוב, אמנם ישנו עוד שחקן לא פחות חשוב, והוא השוער העומד בשער המגרש.
האם ניתן לשאול את השוער למה אתה עומד במקום ואינך נושא בנטל המשחק כמו שאר חברי הקבוצה המתייגעים הלוך ושוב, מדוע אתה משתמט מהמשחק???
כולם מבינים שהשוער משמש בתפקיד החשוב והנצרך יותר מכל שחקן אחר, שהרי בלעדיו לא היה משחק!
המשוואה היא מדויקת, ללא בני הישיבות היושבים בשער המחנה לא היתה הגנה אווירית ולא הגנה חזיתית. "שעריך ירושלים" הם אלו שמייצרים את מערכת ההגנה הטובה ביותר כנגד האויב!
דברים אלו מבוארים ברמב"ם:
ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם "חיל השם" שנאמר "ברך ה' חילו" וכו', ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' וכו', הרי זה נתקדש קדש קדשים. עכ"ל.
וכן מבואר בגמרא סנהדרין: "אלמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב, לא עסק דוד בתורה". וביאר רש"י: אלמלא דוד - שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה, אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד, עכ"ל. ומבואר, שישנה ערבות הדדית בין לומדי התורה לבין החיילים.
ובזוהר הקדוש מובא שרבי חייא אמר עה"פ: "ימינך ה' נאדרי בכח", זו התורה ועל ידי זה "ימינך ה' תרעץ אויב", כי אין דבר בעולם שישבור כוחם של האויב, רק בשעה שישראל עוסקים בתורה, כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה, ימינו של הקב"ה מתחזק וכוחם של הגויים נחלש וכו'. עכ"ד.
• • •
ולא זו בלבד, אלא שחייל יכול לסכל ולמנוע מפיגוע לצאת לדרך, אבל אם חלילה לא הצליח והפיגוע אירע אין בכוחו ושליטתו של החייל להציל את העם. לעומת זו, בן ישיבה יש בכוחו ובתורתו לא רק להגן אלא גם להציל ע"י עסק התורה שלא יהיו נפגעים, כמו כן בכח התורה לחולל דברים ניסיים שאינם בגדרי הטבע ובשליטת יד האדם כלל. יסוד ההבדל בין הגנה להצלה, ש"הגנה" – הוא שלא יבוא הנזק, אולם בעת שהגיע הנזק אין שליטה על זה וחייבים "הצלה".
ואביא לכך מספר דוגמאות מהתקופה האחרונה:
מי גרם למסוקו הפרטי של נשיא איראן להתרסק ללא שום סיבה הגיונית? האם מערך הסייבר הישראלי? או אולי חיל האויר קשור לזה? הלא הם הצהירו מיד בריש גלי בתקשורת הכלל עולמית שלא נטלו שום חלק בהתרסקות מטוסו. א"כ מי אחראי על כך? האם לא תורתם של אלפי בני תורה
מי גרם לאלפי טילים הבאים מאיראן שנשאו בתוכם מאות ק"ג חומר נפץ לא להרוג או לפצוע כנגד כל סיכוי?
מי גרם לטילים שנורו לכיוון ישראל מעזה לחזור חזרה על שולחיהם ולהרוג עשרות עזתים בתוך בית חולים מכת הרג ואבדן?
מי גרם לפצצות שהותקנו בשלושה אוטובוסים להתפוצץ בלילה שלפניו? האם גם זה טעות אנוש?
שמעתי מאדם שעובד בתפקיד בכיר בכיפת ברזל, שמדינת ישראל מכרה לאוקראינה בזמנו מערכת כיפת ברזל, והתחייבה על 85% יירוט בהצלחה. ובצירוף למכירה שלחה גם את טובי המומחים שיעזרו להם בבנייה ובתפעול המערכות הנ"ל. אולם בפועל סוללת ההגנה הזו של כיפת ברזל פעלה שם בצורה בלתי יעילה, והצליחה ליירט פחות מ-50% מהטילים. עובדי מערכת כיפת ברזל לא הבינו כיצד ייתכן שבארץ מערכת זו מוכיחה את עצמה ביותר מ-98.2% אחוזי הצלחה הרי אלו אותם טילי יירוט ואותה מערכת הגנה אווירית. בתוככי מערכת בכירי ההגנה של כיפת ברזל מודים בפה מלא: יש לנו רק תשובה אחת! סיועם של לומדי התורה עוזרת לנו! אחרת אין שום הסבר לדבר.
• • •
ידיד טוב שנפל במלחמה האחרונה בצפון - הקדוש גיא שבתאי הי"ד, סיפר לי בערב חג סוכות תשפ"ה: "בשדה המערכה ראינו את אלוקים בכל רגע ורגע ואפילו חיילים הרחוקים משמירת תורה ומצוות, צעקו בפה מלא אצבע אלוקים היא".
מי גרם לניסים הללו? האם זה בא מכוחם של מחללי השבתות, או שמא מכוחם של לובשי הפריצות והשחץ, ואולי מכוחם של אוכלי הנבלות והטרפות?
ניסים אלו אירעו מכוחם של בני הישיבות הספונים בעומק ים התלמוד. באותה שעה שהיו עסוקים בויכוח על פשט ברשב"א, "ה' עז לעמו יתן" - ה' בשמים ישב וראה את זכויותינו ובזכות התורה הקדושה הציל אותנו ברחמים מרובים.
• • •
לאחר ניצחון מוחץ ב"ה במלחמת "ששת הימים", עם ישראל התהלך בתחושה ש"לו נאוה תהילה", ענדו על עצמם שירי הלל. סיפר המגיד רבי שבתי יודלביץ זצ"ל, באותה תקופה הוזמן לתת שיחה באחד הבסיסים במרכז הארץ, והנה כשהוא מגיע הוא רואה שיושבים לפניו שלש מאות מפקדים וקצינים מהדרגים הגבוהים בצה"ל, עמד שם על בימה גבוהה אחד ממפקדי חיל האוויר, ואמר להם בהאי לישנא: "עד עכשיו סיכמתי לכם מה נתנו חיל האוויר למען הצלחת הלחימה, מה תרמו הצנחנים שלנו למען הצלחת המלחמה, מה תרמו ה"קומנדו" - הימי למען ההצלחה המסחררת, עתה הגיע רב מירושלים לספר לנו מה היתה תרומתם של בני הישיבות למען הצלחת הלוחמה, בכבוד כבוד הרב"...
הרב שבתי יודלביץ ע"ה נעמד בפני הקהל, והודה שבאמת לא התכוון לשוחח על נושא זה, אבל אם כבר העלו את השאלה, יש לו תשובה ניצחת, וכך אמר:
"הנה זה לא סוד אדוני המפקד שהמדינה הכינה 60,000 אלף ארונות קבורה! אדוני המפקד בוודאי יודע זאת. גם זה לא סוד, שהקצו את כל גני התערוכה בתל אביב לקבורת הנספים במלחמה. כמו כן בירושלים הקצו את "גן סאקר" לצורכי קבורה, דברים אלו ידועים לכם חיילים יקרים, אמר רבי שבתי בקולו המתנגן.
"ובכן אני רוצה לשאול אתכם שאלה אחת, מי היה אחראי לקבור את כל אותם חיילים שהיו נספים ח"ו במלחמה, האם אתם? הלא אתם הייתם עסוקים באוויר, ביבשה ובים, בודאי שתפקיד הטהרה והקבורה היה מוטל על בני הישיבות, וכבר דיברו איתנו להכין את החבר'ה שלנו לכך.
"ובכן הקב"ה אוהב את התורה שלנו, ולא רצה שנפסיק ונתבטל ממנה לרגע, הוא אוהב אותנו וריחם עלינו ונתן לנו להמשיך ללמוד, ועשה נס שכולנו חזינו במו עינינו, דבר שנוגד כל הגיון ושכל אנושי, וא"כ אם אתם שואלים מה אנו תרמנו עבור ההצלחה במלחמה:
"תרמנו 60,000 אלף ארונות קבורה", השיב המגיד לקול מחיאות כפים של כל המשתתפים.
רבותי! אין זו סתם אמירה, תורה מגינה ומצילה, כשאנו יושבים כאן ולומדים תורה חייל שנמצא במשמרת לילה ניצל ממארב מחבלים. ילד יהודי הנמצא כעת בגואטמלה וחוצה את הכביש, ניצל מתאונת דרכים. יהודי בפריז שנמצא בבית חולים, משתחרר, כי זהו כוחה של תורה להגן ולהציל.
אחינו התועים שנלחמים על גיוס בני הישיבות כורתים שלא במודע את הענף שהם יושבים עליו!
• • •
כיוצא בכך, מסופר שמרן החפץ חיים, ראה כי יש צורך להקים בית חולים יהודי לחולי ישראל שבמדינה, עמד וכינס כמה עשירים ודבר על לבם שיתרמו כל אחד כמה מיטות עבור בית החולים והרבה לדבר מקירות לבו הטהור עד שכל אחד מן העשירים תרם כמה מטות וכך הגיעו לתרומה כוללת של כחמישים מטות, ולפתע באמצע הכינוס נכנסו כמה מבני הישיבה אל החפץ חיים למען יסביר להם דבר מה בדרך למודם, החפץ חיים התעכב עמם שעה ארוכה בעוד שאר העשירים נאלצים להמתין, קצף על זאת אחד העשירים והעיז פניו לאמר, "הנה אנו עשירי העם, תרמנו למען בית החולים כל אחד כך וכך מיטות, בני ישיבה אלו מה הם תרמו לבית החולים שהרב מקדיש להם כ"כ הרבה זמן"?
השיב לו החפץ חיים: "צעירים אלו בכח תורתם גורמים שלא יהיו חולים וממילא לא יצטרכו כלל למיטות".
• • •
כשהחליט ראש הממשלה מר מנחם בגין להפציץ את הכור האטומי בעירק, שלח את מזכיר המדינה מר יחיאל קדישאי, אל מרן הרב שך זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' לברך שהמבצע יצליח ויחזרו הכוחות בשלום. שאל הרב שך: "באיזה שעה בדיוק המבצע יוצא לדרך?", ענה לו מזכיר המדינה, "בשעה שתיים בצהרי היום". הרהר הרב שך וביקש שידחו את המבצע לשעה ארבע אחה"צ, מזכיר הממשלה היה מופתע אולם הבטיח שיעביר את המסר, חברי הקבינט שמעו את בקשתו של הרב שך והחליטו לדחות את המבצע לאותה שעה שקבע הרב שך מכיון שאין משמעות לדבר מבחינה מבצעית. ואכן הטייסים המריאו תקפו את הכור בהצלחה ושבו בשלום. חזר מר קדישאי להודות למרן ראש הישיבה על ברכתו, אולם ביקש הוא מהרב לדעת "מדוע הורה לדחות את השעה?".
ענה לו הרב שך: "בשעה שתיים הבחורים בישיבה נחים ולא כולם לומדים, אולם בשעה ארבע אין כל ספק שכל אלפי הבחורים שבו כבר לספסל הלימודים ובזכות לימוד התורה המבצע יצליח!".
• • •
בכל הדתות בעולם כולו מקובל היה מאז ומעולם לייחד ולהקצות כהני דת, הם אלו שמשמרים את הדת והמורשת שמאפיין את העם והמדינה. אותם כהני דת, אינם יוצאים למלחמה, אינם משלמים מיסים ומקבלים פריבילגיות שונות. אפילו פרעה הקצה ושימר את כהני הדת במדינתו יותר משאר העם. האם אנו עם ישראל האמונים על הדת העתיקה בדתות לא נשמר את התורה ששמרה עלינו בגולה מאות שנים?
ובפרט שכיום גם צה"ל מכיר בערך הנקרא "ספורטאי מצטיין", "אומן מצטיין", ופוטרים אנשים אלו משירות מלא בצה"ל. כלומר ראשי ההנהגה מבינים מעל כל ספק, שבשביל עתידו של העם והמדינה מוכרחים להחריג ולשמר גם אנשים אלו למרות שאינם נושאים בשיווין הנטל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
באותה מידה מאמינים אנו שבני הישיבות נצרכים לקיומה של האומה ולשמירתה פי כמה וכמה למרות שאינם לוחמים בשדה הקרב.
ובפרט שלא באנו לחדש או לתפוס אמונה זרה וחדשה, זוהי אמונה מוצקה שעם ישראל אלפי שנים אמונים עליה, עליה מושתת העם היהודי, אבות אבותינו קפצו לאש ובזעקות 'שמע ישראל' מסרו נפשם, על אמונה זו.
הרב מאיר פנחסי, מחבר "תורת הישיבה" ו"תורת מאיר"
0 תגובות