לפני כמה ימים, באחת מהשמחות המשפחתיות, התיישבתי בשולחן ליד קרוב משפחה מבוגר.
היה סביבנו רחש של שמחה, מוזיקה, ילדים רצים – והוא, בשקט, התעניין בי ושאל: "במה אתה עוסק?".
כשעניתי שאני יועץ נישואין – החיוך שעל פניו השתנה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ראיתי בעיניו את פליאת הדור הקודם – תערובת של תמיהה וסקפטיות.
הוא עשה תנועת ביטול קטנה ביד ואמר:
"הדור של היום... פעם לא היו צריכים את זה. הסתדרנו. גם כשהיה קשה, ידענו שצריך להסתדר. לא דיברו על רגשות, לא על 'תקשורת זוגית'. ידענו שחתונה זה לכל החיים – והסתדרנו...".
הקשבתי לו. מבחינתי, לכל מילה שיוצאת מפיו של אדם בן שמונים יש ערך.
יש שם ניסיון חיים, עומק של דור אחר, יש מה ללמוד.
ועדיין, התהייה שלו לא עזבה אותי – משום שאני יודע שהזוגיות שהוא הקים אינה בהכרח הזוגיות שאפשר לייחל אליה...
ובכל זאת הדור ההוא נוטה להאשים את הדור שלנו בחולשה כרונית.
האם העובדה שייעוץ נישואין הפך למצוי יותר בדורנו, היא עדות לחולשה שלנו, או אולי סימן של התפתחות?
לא מזמן היה אצלי בבית פועל שסייד את הקירות. באחת ההפסקות הוא שאל במה אני עובד. כשעניתי שאני יועץ נישואין, הוא חייך חיוך רחב ואמר:
“אצלנו בכפר אין דבר כזה. אם יש בעיה – הגבר מטפל בזה מהר".
הוא ליווה את המשפט בתנועות ידיים שלא השאירו מקום לספק למה הוא מתכוון…
צחקנו, אבל אחרי שהלך – נותרתי עם מחשבה.
הפער בין שתי הגישות, הוא אולי גדול מאוד מבחינה תרבותית, אבל השורש אחד:
בעבר לא הייתה אופציה של פירוק.
נישואין היה חוזה מחייב לכל החיים, כמעט בכל מחיר. “הסתדרו” – כי לא הייתה ברירה אחרת.
מצד אחד, יש בכך יציבות ועמידות מעוררי הערכה. הדור הקודם האמין באחריות, במחויבות, ובכך שצריך לעבוד קשה כדי לשמור על המסגרת.
אבל מהצד השני, זה גם יצר מצב שבו לא תמיד הייתה נכונות אמיתית להתבונן פנימה, לשאול מה לא עובד, מה חסר, ואיך משפרים.
כאשר גירושין לא היו על השולחן, רבים חיו בתחושת “אין לי ברירה”.
וזו אמנם מנע פירוק משפחות, אבל גם גרם לכך שריחוק, שתיקות, מתח וחוסר הקשבה נשארו שנים מבלי שאיש ניגש לטפל בהם.
היום – המצב שונה. הידיעה שקיימת אפשרות להיפרד, גורמת לרבים לעצור ולשאול: למה לחיות יחד? מה מחבר בינינו? מה אנחנו רוצים לבנות כאן?
נשמע מאיים? אולי. אבל זו גם הזדמנות.
כי בניגוד לעבר – כשלא הייתה בחירה, היום כל זוג יכול לבחור.
לא רק “להישאר יחד”, אלא לרצות לחיות יחד.
לא רק “לשמור על המסגרת”, אלא לטפח קשר חי, חם ובוגר.
כשמדברים על נישואין או גירושין, נדמה שלכולם יש דעה ברורה: או שאתה לוחם שנשאר בכל מחיר, או שאתה זה שוויתר.
אבל האמת שהזוגיות היא מרחב עדין, שדורש הקשבה, הבנה, ולעיתים גם עזרה מבחוץ. פניה לייעוץ נישואין לא נולדת מחולשה – אלא מההבנה שיש עוד דרך לנסות לפני שמוותרים.
מחקרים מראים שילדים שגדלים בבית שבו יש מתח מתמשך, שתיקות, מריבות לא פתורות וחוסר חיבה בין ההורים – חווים מצוקה רגשית דומה, ולעיתים חמורה יותר, מאשר ילדים להורים גרושים.
הם לומדים שזו “אהבה”, שככה נראים חיים זוגיים, ושקט לפעמים מפחיד לא פחות מצעקות.
כלומר, עצם זה שזוג לא מתגרש – לא מבטיח שהבית מתפקד, שהאהבה קיימת, ושהילדים חווים ביטחון רגשי.
אנשים היום פחות מוכנים להסתפק בשגרה קרה. הם רוצים איכות חיים רגשית, חיבור אמיתי, משמעות, חום. והם מבינים שכדי להגיע לשם – צריך ללמוד איך.
ייעוץ נישואין הוא לא תחליף לשיקול דעת או לשיחה פתוחה בבית, אלא הזמנה לרכוש כלים.
להבין איך מדברים, איך מקשיבים באמת, איך מתמודדים עם מתח מבלי לפגוע, ואיך מחדשים את האהבה גם אחרי שנים של הרגל.
כל דור מתמודד עם אתגרי הזמן שלו.
בעבר נדרשה עמידות היום נדרשת מודעות.
וכששני הדברים נפגשים – עמידות ומודעות – נוצרת זוגיות אמיצה, אמיתית ועמוקה.
אני לא מתכוון לערער על זוגות מהדור הקודם שטיפחו את הזוגיות שלהם באהבה ובמסירות, גם בלי להשתמש במילים כמו "תקשורת" או "קרבה רגשית".
ולא בא לומר מילה של הצדקה כלפי מי שבוחר לעזוב את מוסד הנישואין מבלי לנסות, מבלי להתמודד, מבלי להיאבק על מה שבנה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אז נכון, ייעוץ נישואין לא היה מוכר פעם, אבל גם פחות הייתה מצויה השפה לדבר על רגשות, צרכים, ופגיעות.
היום, כשאנחנו יודעים יותר – יש לנו גם אחריות גדולה יותר לעשות עם זה משהו.
הרב יצחק עזרא יועץ נישואין M.F.C ומדריך חתנים
0 תגובות