זה היה רגע שאי אפשר היה להתעלם ממנו. באמצע שיעור תורה המוני של הגאון הרב יגאל כהן, נכנס אדם ופתח בצרור קללות וצעקות. בתיעוד שהפך ויראלי נראה דביר אפרתי, כוכב 'נינג'ה ישראל' ומקורבו של הרב, כשהוא דרוך ומוכן להגיב, אך תגובתו של הרב הותירה את כולם המומים. בריאיון מיוחד עם משה מנס ויוסי סרגובסקי מספר דביר על הרגע הזה, ועל המסע האישי המטלטל שעבר מנער דחוי בישיבה ועד לקידוש השם בזירה הספורטיבית.
"רציתי לקום עליו, הרב פשוט חייך"
"אנחנו נמצאים בשיעור חדש באולם אירועים", משחזר דביר את התקרית החריגה. "בחוץ נוצר פקק, ונהג משאית שלא יכל לעבור נכנס פנימה בזעם. הרב, כדרכו, ניסה להרגיע ברוח טובה ולברר את מספר הרכב החוסם, אבל האיש התחיל לקלל בצורה נוראית".
דביר מתאר את התחושות הקשות באותו רגע: "אם מישהו היה מדבר ככה לאבא שלי, לא הייתי חושב פעמיים. בתור תלמידים שיושבים שורה ראשונה, האינסטינקט היה לקום ולפתור את הסיטואציה. אבל הרב? הוא פשוט חייך. הוא סימן לנו עם היד 'שבו', המשיך לדבר איתו יפה ואפילו קרץ לי. אחרי השיעור אמרתי לו: 'הרב, הקריצה הזו הצילה את המצב'. הוא לימד אותנו שיעור לחיים - איך מגיבים באהבה גם כשקשה".
"ראש הישיבה קרא לי 'יצר הרע'"
אבל הקשר המיוחד עם הרב יגאל כהן לא נולד ביום אחד. דביר חושף בראיון את הצלקות שסחב איתו משנות נעוריו במוסדות החינוך. "גדלתי בבית חרדי, אבל בישיבה הקטנה עברתי גיהינום", הוא מספר בכאב. "ראש הישיבה הדביק לי כינוי - 'יצר הרע'. הוא הורה לתלמידים לא לדבר איתי כי אני 'מדבק'. הייתי נער שובב, עם אנרגיות, והמערכת פשוט לא ידעה איך להכיל את זה".
הדחייה הובילה למרד. "כשראש הישיבה אמר לאבא שלי 'אני אשבור את הילד', משהו בי נשבר. חזרתי בשאלה לא מתוך תאווה, אלא מתוך התרסה. שנאתי את הממסד, לא יכולתי לראות שחור-לבן בעיניים. במשך שנתיים הייתי במקום אחר לגמרי".
החיבוק ששינה את הכל
התפנית הגיעה דווקא ברגע של שפל. "הייתי במצב נפשי ירוד מאוד", נזכר דביר. "פתאום קפץ לי לראש הזיכרון של 'הרב המחייך מהטיקטוק'. החלטתי ללכת לשיעור שלו. ציפיתי לתוכחה, למבטים שיפוטיים. אבל כשהגעתי, הרב יגאל פשוט הסתכל עליי, חייך ונתן לי חיבוק. שאלתי את עצמי: 'למה אתה מחבק אותי? אתה יודע איזה רשע אני?'. אבל החיבוק הזה המיס את כל החומות. מאז אני לא עוזב אותו".
כיום, דביר הוא ספורטאי מצליח המתחרה בתחרויות נינג'ה בינלאומיות, אך העקרונות הרוחניים עומדים בראש סדר העדיפויות. "רוב התחרויות הגדולות באירופה נופלות על שבת", הוא מסביר. "זה מבחן קשה. אתה מתאמן כל החיים בשביל הרגע הזה, ואז צריך לוותר. ויתרתי על גמרים ועל הזדמנויות ענק, כי השבת היא מקור הברכה שלי".
הנס במוצב: "תהיה גבר, לך תביא את הציצית"
לקראת סיום, חושף דביר אפרתי סיפור מצמרר על כוחה של השפעה. בעקבות הסרטונים שלו עם הרב, חייל קרבי החליט להתחזק וביקש להתחיל ללבוש ציצית.
"יום אחד אני מדבר עם החייל בטלפון", מספר דביר בהתרגשות. "הוא מספר לי שהוא הגיע למוצב לחלק אוכל, אבל שכח את הציצית ברכב למטה. אמרתי לו: 'תהיה גבר, מילה זו מילה, לך תביא אותה'. הוא התעצל אבל בסוף השתכנע וירד לרכב".
שניות לאחר שהחייל ירד מהמוצב, התרחש אסון. "משאית בטון איבדה שליטה והתרסקה לתוך המוצב, בדיוק במקום שבו החייל ישב רגע לפני כן. הציצית הצילה את חייו. וכל זה ממה התחיל? מחיוך אחד של הרב יגאל כהן שפתח לי את הלב, ודרכי פתח את הלב לחייל הזה. חיוך אחד יכול לעשות מה שאלפי ספרים לא יכולים".
0 תגובות