בשנת תרצ"ה (1935) פורסם מכתב 200 הרבנים, שבו נקראו קהילות יראי השמים להישאר בגולה, מתוך חשש כן לפגיעה בעולם התורה ומתוך תפיסה תורנית שרווחה באותה שעה. בדיעבד התברר עד כמה הייתה המציאות קשה ומסוכנת, ועד כמה לא ניתן היה לשער את ממדי האסון שעתיד היה לבוא.
אין הדברים נאמרים חלילה כביקורת על גדולי ישראל, אלא כתזכורת כואבת לאחריות המוטלת על הנהגה רוחנית בשעה שהמציאות משתנה במהירות. גם שיקולים תורניים עמוקים מחייבים בחינה מתמדת נוכח סכנת נפשות מוחשית.
בשבעה באוקטובר התעוררנו לסיוט שפקח את עינינו למציאות ביטחונית קשה, וחשף כשלים עמוקים בתפיסת הביטחון. אחד היסודות המרכזיים לכשלים הללו הוא המחסור בכוח לוחם.
אנו מצויים כיום בשעת חירום ביטחונית. חוסר בכוח אדם להגנת הגבולות אינו שאלה מדינית, אלא חשש ממשי לפיקוח נפש לרבים. כאשר אין די מגינים, הסכנה חלה על כל יושבי הארץ - ללא הבדל בין ציבור לציבור.
התורה מצווה אותנו: "וחי בהם". קיומה של תורה תלוי בקיומו של עם ישראל. חובת השעה היא אחריות, פקיחת עיניים והכרעה אמיצה - מתוך יראת שמיים, אהבת ישראל ודאגה לחיי אדם.
0 תגובות