האזינו לפרק המלא בפודקאסט "תהודת זהות" - קולם של חרדים בעולם המעשה >>
אם תשאלו ברחוב הישראלי מדוע חרדים לא מתגייסים, תקבלו את התשובות הרגילות: "ערך לימוד התורה", "פחד מחילון", או בגרסה הצינית – "השתמטות ונוחות". אבל הרב אליהו לוי, ראש בית המדרש 'בינה לעיתים' ומי שערך בעבר את כתב העת 'צריך עיון', טוען שכולנו מפספסים את הנקודה הארכימדית. את הלב הפועם של ההתנגדות.
בשיחה חשופה באולפני "כיכר השבת", בפודקאסט "תהודת זהות", לוי לא מדבר בסיסמאות של עסקנים. כמי שגדל על ברכיו של סבו הגדול, הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל (מגדולי תלמידי החזון איש והאיש שהיה אגדה עוד בחייו), וכמי שמחזיק בהשכלה אקדמית רחבה, הוא מניח על השולחן תזה שמרנית, חדה ובלתי מתנצלת: החרדיות היא המרד האחרון בטוטאליות של המדינה.
הטראומה של אלטלנה: למה ר' גדליה זרק את הנשק?
כדי להבין את הגישה של הרב לוי, צריך לחזור אחורה, אל תש"ח. הסיפור שהוא חושף בראיון הוא לא רק אנקדוטה משפחתית, אלא משל מכונן שמסביר את ה-DNA של הליטאיות הישראלית.
"סבא שלי, ר' גדליה, לא היה אנטי-ציוני במובן של נטורי קרתא", מפתיע לוי. "כשפרצה מלחמת השחרור, היה בו להט. הוא האמין שחייבים להגן על עם ישראל. יהודים בסכנה? צריך לקום ולעשות מעשה. הוא התגייס". אבל החיבור של תלמידו המובהק של מרן החזון איש עם המדינה שבדרך נגדע באבחה אחת, על חופי תל אביב. "ואז הגיע סיפור אלטלנה", משחזר הנכד. "סבא ראה איך יהודים יורים על יהודים בפקודת הממשלה הזמנית. באותו רגע נפל לו האסימון. הוא הבין שהצבא הזה הוא לא 'מיליציה של העם היהודי' שבאה להגן עלינו, אלא זרוע של שלטון פוליטי. הוא הבין שהמדינה החדשה הזו מעדיפה את הריבונות שלה ואת שלטון המפלגה על פני הערך הפשוט של 'לא תרצח' ושל אחדות ישראל. באותו רגע הוא אמר: 'אני לא יורה ביהודים', והלך הביתה".
לוי טוען שהטראומה הזו צרובה בתת-מודע החרדי עד היום. החרדי לא מתנגד להגנה עצמית; הוא מתנגד להפוך לבורג במערכת שדורשת נאמנות עיוורת למדינה, גם במחיר של ערכים מקודשים.
"ללא עוררין וסייג"? לא בבית ספרנו
כאן מגיע הרב לוי ללב הסוגיה הבוערת של ימינו: חוק הגיוס. בעוד הפוליטיקאים מדברים על מכסות, יעדים ותקציבים, לוי מדבר על תיאולוגיה. על שבועת האמונים.
"תקשיבו לטקסט של השבועה בצה"ל," הוא מבקש. "כל חייל נשבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ומתחייב לקבל עליו את מרות המפקדים 'ללא עוררין וסייג'. תעצרו רגע על המילים האלו. יהודי מאמין לא מסוגל להוציא משפט כזה מהפה. 'ללא סייג'? הרי יש לי סייג ענק - הקדוש ברוך הוא! אם המדינה תחליט משהו שנוגד את התורה? אני לא מקבל שום סמכות אנושית 'ללא סייג'. אני עבד של הקדוש ברוך הוא, ולא עבד של בשר ודם".
לשיטתו, המדינה המודרנית דורשת טוטאליות. היא רוצה להיות הריבון הבלעדי, ה"אל" החדש. והחרדיות? החרדיות היא המקלט האחרון, ה"בונקר", שמגן על האדם מפני עריצות המדינה.
האשליה של הציונות הדתית
לוי לא חוסך את שבטו גם מהציבור הדתי-לאומי ("המזרחי"). הוא מתאר את היחס שלהם למדינה כסוג של "פיצול אישיות" רוחני. "הבעיה של הציונות הדתית היא שהם חיים בדמיון", הוא אומר בחדות. "הם מנסים להלביש כיפה על המדינה החילונית ולשכנע את עצמם שזו 'אתחלתא דגאולה', שזה הצבא של דוד המלך ויהושע בן נון. אבל המציאות היא שזה צבא חילוני, עם ערכים ליברליים-פרוגרסיביים, שהמטרה שלו היא לא עבודת ה' אלא קיום המדינה. החרדי הוא הילד שצועק 'המלך עירום'. אנחנו רואים את המציאות כפי שהיא, בלי המשקפיים הוורודים של הרב קוק".
לא "מגזר", אלא "ברית השמרנים"
אחד החלקים המרתקים בראיון הוא הניתוח של לוי לגבי המיקום הפוליטי של החרדים. הוא דוחה את הטענה שהברית עם הימין (נתניהו והליכוד) היא אינטרסנטית בלבד ("שותפים טבעיים"). לטענתו, זו ברית אידאולוגית עמוקה.
"תסתכלו על העולם", הוא אומר. "יש מאבק עולמי בין הפרוגרס – שמנסה לפרק את המשפחה, את הלאום, את המסורת – לבין השמרנות. אנחנו, החרדים, הם השמרנים האולטימטיביים. אנחנו מגנים על התא המשפחתי, על ההיררכיה, על הזהות. לכן הברית שלנו היא עם המסורתיים ועם הימין השמרני. אנחנו ה'רפובליקנים' של ישראל. זה לא רק בגלל ארץ ישראל השלימה, אלא בגלל שאנחנו היחידים שעוד מחזיקים בערכים הישנים מול הטירוף הליברלי".
מורשת סבא: עבודה היא לא מילה גסה
בחלק האישי יותר, מספר לוי על דמותו הייחודית של סבו, ר' גדליה נדל. בניגוד לאתוס הליטאי המקובל כיום ("רק תורה"), ר' גדליה היה איש עבודה ועמל.
"סבא לא סתם 'עבד' בדיעבד", הוא מספר. "הוא האמין בזה. הוא גידל ענבים ליין, הוא מכר ביצים. הוא ראה ערך בלהתפרנס מיגיע כפיים ולא להיות תלוי בכספי ציבור. הוא היה תלמיד חכם עצום, גאון שאין כדוגמתו, אבל הוא בז ל'התמסדות' ולבירוקרטיה הישיבתית".
האם הנכד קורא לחזור למודל הזה? "היום המציאות שונה", הוא מודה ביושר. "החברה החרדית בנתה 'חומות' של כוללים וישיבות כדי לשרוד. יכול להיות שאיבדנו את העצמאות של סבא, אבל הרווחנו את ההישרדות של המגזר. בלי ה'חומות' האלה, היינו נשטפים".
העתיד: מ"מקלט" ל"הנהגה"?
לסיום, מציע הרב לוי מבט לעתיד. החרדים, הוא טוען, כבר לא יכולים להמשיך להתנהג כמיעוט נרדף שמתחבא בבונקר.
"המספרים לא משקרים. אנחנו הופכים להיות הרוב, או לפחות קבוצה דומיננטית מאוד. אי אפשר להמשיך עם אסטרטגיה של 'התבדלות' לנצח. אנחנו נצטרך לכתוב את 'החוזה החדש' של מדינת ישראל. לא חוזה של כניעה לחילוניות, אלא חוזה שבו אנחנו מובילים את המדינה למקום שמרני, יהודי ומחובר יותר למסורת. אנחנו כבר לא האורחים, אנחנו בעלי הבית – והגיע הזמן שנתחיל להתנהג בהתאם".
0 תגובות