באמצע הלילה, בליל כ"ד שבט תרמ"ח, העירה הרבנית מנוחה רחל את המשרתת הקשישה זיסל, בת התשעים. זיסל שירתה במשפחה שנים רבות, אך בלילה הזה ביקשה הרבנית שדווקא היא תישן לידה - לא נינתה הצעירה כרגיל. "הרתיחי לי מים", ביקשה הרבנית בקול שקט. היא התרחצה, החליפה בגדים נקיים, ושפתותיה לא פסקו מלמלמל פרקי תהילים.
כשהשכים הבוקר קראה את בני המשפחה. כולם ישבו סביב מיטתה, והרב אפרים הלבן, מרבני חברון נקרא למקום. כשהרגיש שאלו הרגעים האחרונים, רצה לצאת ולקרוא למניין שיהיו נוכחים בשעת יציאת הנשמה. הרבנית, בדעה צלולה לגמרי, רמזה לו בידה שלא ילך. "לא תספיק", אמרה בלחש. ואז הוסיפה משפט שהקפיא את הנוכחים: "אבותיי נמצאים אתי כאן". רגע לאחר מכן יצאה נשמתה בטוהר.
היום, לפני 137 שנים בדיוק, הסתיים פרק חיים יוצא דופן של אישה גדולה שעיצבה את פני היישוב היהודי בחברון במשך ארבעה עשורים. אישה שיהודים וערבים כאחד כינו אותה "די באבע" - הסבתא - ושאדמו"רים עמדו לפניה מרוב כבוד.
הילדה שנולדה ביום הגאולה
הרבנית מנוחה רחל נולדה ביום י"ט בכסלו תקנ"ט, ב-1798. באותו יום בדיוק שוחרר סבה, רבי שניאור זלמן מלאדי - בעל התניא - ממאסר בכלא הרוסי. כאשר התבשר אביה, אדמו"ר האמצעי זי"ע, שנולדה לו בת, קרא בשמחה: "מעתה מנוחה תהיה לנו!" השם השני, רחל, הוענק לה ע"ש דודתה אחות אביה הגדול שנפטרה בצעירותה.
מילדותה חלמה לעלות לארץ ישראל. כשחלתה פעם במחלה קשה והרופאים כמעט והתייאשו, שלח אביה ללחוש באוזנה הבטחה בשמו: "עוד תבריאי ותזכי לעלות לארץ הקודש". והיא אכן הבריאה.
"תיסעי בין טיפות הגשם"
בשנת תר"ה, 1845, כשהייתה כבר אם לשלושה בנים, הגיע הרגע המיוחל. גיסה אדמו"ר הצמח צדק, השלישי ברשימת נשיאי חב"ד קיבל את הנשיאות, והמליץ לה לעלות לחברון. כשנכנסה להיפרד התאוננה: "אני חוששת מהגשמים בדרך". הצמח צדק חייך ואמר לה: "ומה בכך? תיסעי בין טיפות הגשם!"
מסורת חב"דית מספרת שמאותו יום ועד יומה האחרון, 43 שנים מאוחר יותר, לא ירדה עליה טיפת גשם.
הסבתא של חברון
בחברון הפכה הרבנית לדמות מרכזית. לאדמו"ר רבי אלעזר מענדל מלעלוב, היה נוהג כשהגיע לעיר, היה מבקר בביתה ועומד לפניה מרוב יראה. לפני שיצא תמיד ביקש את ברכתה. יהודי חברון הקפידו ששום כלה לא תעמוד תחת החופה לפני שביקרה במערת המכפלה ואחר כך - אצל הרבנית הצדקת מנוחה רחל לקבל ברכה.
אפילו השכנים הערבים באו לבקש את ברכתה. היא הייתה מברכת בשמחה, אך תמיד בתנאי אחד: "שלא תפגעו בשכנים היהודים".
היא הקפידה קפדנות יתרה על טוהר וניקיון, ואמרה בשם סבה ואביה: "במקום שיש טוהר וניקיון - יש כשרות ויהדות". לא התירה לזרוק או לשפוך שום מאכל משבת, כפי שקיבלה מאדמו"ר הזקן.
כשנכדתה מרת מושקה דבורה התכוננה לחתונה, קראה לה הרבנית ואמרה: "אל תחפשי דירה ואל תקני דברים. אני נותנת לך במתנה את הדירה עם כל התכולה". זמן קצר אחר כך נפטרה.
בית הכנסת שעבר דורות
ב-1815, שלושים שנה לפני עלייתה של הרבנית, רכש אביה אדמו"ר האמצעי חדרים בבית הכנסת הספרדי ע"ש "אברהם אבינו" והקצה אותם לחסידי חב"ד. זהו בית הכנסת החב"די העתיק ביותר בעולם, הנושא היום את שמה - "בית הכנסת מנוחה רחל".
בפרעות תרפ"ט הוחרב המקום, ושוקם לאחר שחרור חברון במלחמת ששת הימים, כשהרבי מליובאוויטש זי"ע אמר להרב משה לוינגר: "תקחו את הבית שלנו כמו שלקחתם את בית הדסה" ע"מ לבנות וליישב יהודים בבתים אלה. בשנות האלפיים שופץ הבניין ע"י הרב דני כהן, שליח חב"ד בחברון.
מסורת שחוזרת לחיים
בשנת תשמ"ב, 1982, יזם הגה"ח רבי שמואל אלעזר היילפרין זצ"ל את חידוש העלייה לקברה ביום פטירתה. מאז, בכל כ"ד בשבט עולים מאות מחסידי חב"ד וצאצאיה לציונה בבית העלמין העתיק.
היא גם זכתה אשר אלפי בנות בישראל בכלל, בהן רבות מבנות חסידות חב"ד, נושאות את שמה בהערצה וכבוד. הרבנית שחששה מטיפות גשם בדרך לארץ - זכתה שלא תרד עליה טיפת גשם עד יומה האחרון, אך המטירה מלא חפניים ברכות על דורות שלמים.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות