לאחר נפילת רסיסי הטיל בעיצומו של יום הפורים בכמה מוקדים שונים בעיר התורה והחסידות 'בני ברק', התייחס לכך הבוקר, רבה של שכונת 'רמת אלחנן' הגאון רבי יצחק זילברשטיין מעל גבי ארון הקודש בהיכל בית מדרשו, בדברים קצרים שאמר לאחר תפילת שחרית בנץ החמה, ופרס את משנתו הסדורה בעניינא דיומא.
בתחילת דבריו התייחס הרב זילברשטיין למכלול הניסים הכללי שרואים בתקופה האחרונה: "יש לנו מהקב"ה הארת פנים כזו גדולה, ממש אין לתאר איזה הארת פנים יש לנו. אנחנו רואים היום אצבע השם בגדול מאד, עצם העובדה שאנחנו נשארים בחיים אחרי כל כך הרבה בומבות שהיו בלילה הזה...".
באורח נדיר, שיתף הגר"י את הקהל מחווייתו האישית: "אני יושן בלילה בביתי ברמת גן, איזה אזעקות היו הלילה, ללא סוף..., כעת אנחנו באים לבית הכנסת ואומרים להקב"ה: גם אם יהיו אזעקות מהיום ועד מחר, אנחנו לא מתפעלים, אנחנו עושים את עבודתך".
תלמידו ומקורבו הרב משה מיכאל צורן הציג שאלת רבים: "מה צריך לעשות אחרי מה שקרה פה עם הטיל שנפל, אמנם היו ניסים, אך בכל זאת?"...
תשובת הרב הייתה ברורה וחדה: "ראשית: זה הרי נס עצום שכולנו נשארנו בחיים..., שנית: מה שכאן היה בפשטות, היה פה זה איזה חטא שגרם לכך".
תלמידי הגר"י זילברשטיין מוסיפים ומציינים כי בשעת הנפילה עצמה, ציין הרב למקורביו את דברי רש"י (בראשית לב, יא) שאע"פ שהקב"ה הבטיח ליעקב אבינו 'ושמרתיך בכל אשר תלך', מכל מקום חשש יעקב אבינו שמא יגרום החטא ולא תתקיים ההבטחה וימסר ביד עשו. וכן מבואר במשנ"ב (סימן קנח ס"ק לח) שגם הזהיר בנטילת ידיים ואינו מתעשר – כהבטחת חז"ל – הוא משום שמעשיו הרעים מעכבין.
לאחר מכן הפתיע הרב ומתוך ענווה נוראה ובלתי-נתפסת עמד מול קהל עדת-מרעיתו ברמת אלחנן, ואמר את המשפט הבא: "אנחנו לא יודעים חטא של מי..., אולי אני אשם..., מסתמא אני אשם!"...
וכאן מתוך אהבה וחיבה למרא דאתרא, ומתוך כבוד התורה, נזעקו חלקים מתוך הקהל והגיבו 'חס ושלום'. כאשר אחד מהשומעים אף הגביה את קולו ואמר כנגד הרב: 'אני מוחה..., אני מוחה'..., הרב חייך ואמר: "אני - על מה שאני אומר אקבל שכר, ואתה תקבל פי כפליים ממני"...
מיד לאחר מכן המשיך ואמר: "מה שהיה פה זה דבר שצריך ביאור, אם היה לנו מישהו עם רוח הקודש הוא היה אומר לנו מה לעשות, אך אין לנו היום"...
לאחר מכן חשף הרב בדבריו את גודל הנס שהיה בנפילה שהתרחשה בפורים: "אבל צריך לזכור שהיו פה ניסים שלא כדרך הטבע...., וכפי ששמעתי שהצינור של הגז התפוצץ והיה עלול לפרוץ שריפה אדירה, ומיד לאחר מכן התפוצץ גם הצינור של המים וכיבה את השריפה".
"וזה הזכיר לי מעשה שהיה אצל מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, בתקופות שהירדנים הפגיזו את ירושלים, נפל פגז על הגג של ביתו ופרצה שריפה גדולה. הרב אלישיב רק עמד ואמר: 'הקב"ה תעזור לי', ומיד לאחר מכן הפציצו עוד פעם ונפל פגז נוסף על הדוד של המים והוא התפוצץ, והמים נשפכו וכיבו את כל האש. אז יש לנו היכי תימצי, איך יכול להיות שיש אש ולא צריך מכבי אש, היכי דמי? הרב אלישיב...".
לסיום עורר על הצורך להרבות בקירוב רחוקים, בפרט בימים האלה: "אנחנו צריכים כעת לראות, הדבר הכי גדול, זה מי שיש לו עסק עם חופשיים, לדבר איתם יפה, ואפשר לעשות נפלאות. רק לדבר יפה ובדרך ארץ, ולבקש סייעתא דשמיא. היום עם האחים שלנו אפשר הרבה מאד לעשות, כיון שכעת זה זמן של התעוררות, פלאי פלאים. אבל מה? - צריך לזה הרבה מאד סייעתא דשמיא".
את דבריו סיים: "כל טוב לחברי היקרים, שנזכה לקדש שם שמים, ונזכה לראות ישועות ונחמות".
0 תגובות