רגע לפני שהאורות במשכן הכנסת כבים, ובמערכת הפוליטית כבר מריחים את נהרת הקלפיות, קרה נס בקואליציה: הנציגים החרדים נזכרו שיש להם חוקים דרמטיים על המדף. פתאום, חוקים שהיו אמורים לעבור ביום הראשון להקמת ממשלת נתניהו השישית, או לכל הפחות בשלוש השנים הראשונות שלה, נשלפים מהמגירות העמוקות בקול תרועה רמה.
ביממה האחרונה התבשר הציבור החרדי שהנה, סוף סוף זה קורה. הסיעות החרדיות מציבות אולטימטום חריף ודורשות את העברת חוק יסוד 'לימוד התורה' – חוק היסטורי וחשוב לכל הדעות במגזר החרדי.
אלא שמאחורי הכותרות המפוצצות וההצהרות הלוחמניות, קשה שלא לחוש תחושה קשה של דז'ה-וו, המעורבבת באחיזת עיניים מתוחכמת שמטרתה אחת: להטעות את הציבור.
הזיכרון הקצר והתדרוכים מאחורי הקלעים
כשנוברים בארכיון הפוליטי, מגלים תמונה מביכה למדי. לפני כשלוש שנים, חודשים לפני הטבח הנורא בבוקר שמחת תורה, הגישו חברי כנסת מ'יהדות התורה' את אותו "חוק יסוד: לימוד התורה". בליכוד מיהרו אז להילחץ, והוציאו הודעה רשמית, חד-משמעית ומשפילה: "הצעת חוק יסוד לימוד תורה לא עומדת על הפרק והיא לא תקודם".
איך הגיבו אז ראשי הסיעות החרדיות? האם הם הפכו שולחנות? האם הם איימו בפירוק הממשלה? לחלוטין לא. לא מאבק, לא אולטימטום, ואפילו לא הודעת גינוי רפה נגד מפלגת השלטון שקברה את החוק הדרמטי ביותר לעולם התורה.
יתרה מכך: מאחורי הקלעים, בכירים בסיעות החרדיות הגדילו לעשות וגיבו את הליכוד. הם תדרכו כתבים נגד חבר הכנסת משה רוט שהעז להגיש את החוק, הסבירו לכל מי שרק רצה לשמוע ש"זה לא העת" וכי מדובר בצעד לא אחראי. שלוש שנים הם שתקו ודחו את הקץ. והנה היום, אותם בכירים בדיוק, מציבים אולטימטום לנתניהו ודורשים את אותו החוק בדיוק – כאן ועכשיו.
הרשימה שנשכחה במגירה
חוק יסוד לימוד התורה הוא לא השפן היחיד שנשלף מהכובע רגע לפני פיזור הכנסת. פתאום כולם נזכרו בשורה של הבטחות ליבה שנזנחו לאורך כל הקדנציה: חוק הכותל: שנותר מיותם בירכתי המגירה. חוק הכשרות: שנקבר תחת שיקולים לא מובנים. חוק מי הוא יהודי: שנקבר. ועוד.
הפוליטיקאים החרדים, שעליהם רשום כעת הכישלון הפוליטי המהדהד ביותר בהיסטוריה החרדית – אי-הסדרת מעמד בני הישיבות וקריסת מתווה הגיוס – נרדמו בשמירה. הם אפשרו לראש הממשלה לדחות, למסמס ולמסמס אותם שוב ושוב במשך קדנציה שלמה בממשלת 'ימין מלא מלא'. עכשיו, כשהם מבינים שהם צריכים להתייצב שוב מול הבוחר החרדי ולבקש את אמונו בקלפי, נראה שהם נתקפו בפאניקה.
הציבור כבר לא קונה ספינים
אז מה עושים כשידיים ריקות מהישגים פוגשות מערכת בחירות? מייצרים מצג שווא של מלחמה.
הנוסחה הפוליטית קבועה וידועה מראש: שולפים חוקים מהבוידעם ומציבים "אולטימטומים" בלתי ישימים. מאשימים את הייעוץ המשפטי ש"תוקע מקלות בגלגלים". תוקפים את השותפים לקואליציה ונזכרים לבקר את רה"מ נתניהו . מסירים כל פירור של אחריות אישית מהכישלון המהדהד שרשום על שמם.
אלא שנראה שהפעם, האסטרטגיה הזו נתקלת בקיר בטון. הציבור החרדי של היום הוא ציבור מפוכח, עוקב ומודע. הוא רואה את הקיצוצים בתקציבים, הוא חווה את הרדיפה המשפטית, את המעצרים של לומדי התורה והוא בעיקר מבין שמי שנזכר להילחם חמש דקות לפני שהמסך יורד – לא באמת רוצה להעביר חוקים, הוא פשוט רוצה להעביר את הזמן עד לקלפי תוך הסרת כל אחריות.
הכתובת הייתה על הקיר
והכי מרתק, ואולי המקומם ביותר בכל הסיפור הזה, הוא שאיש מהנציגים החרדים אינו יכול לטעון היום "לא ידענו", "הופתענו" או "נקלענו לסיטואציה". הכתובת לא סתם הייתה על הקיר – היא נצעקה בקול רם, על ידי גדולי ישראל שראו את הנולד והזהירו מפני המריחה הגדולה.
רק לפני כחצי שנה, במהלך שיעורו השבועי המפורסם בבית הכנסת 'היזדים' בירושלים, הזהיר הראשון לציון, הגאון רבי יצחק יוסף, ולא חסך במילים והטיח את האמת המרה: "אם מרן האבא (מרן פוסק הדור הגר"ע יוסף זצ"ל. י-כ) היה חי איתנו, לא היה נותן לדבר הזה לקרות. לפני הקמת הממשלה, לפני העברת התקציב הראשון – היה דורש להעביר את חוק הגיוס".
"אם חכם שלום (כהן זצ"ל) היה חי, הוא היה צועק על שלוחי דרבנן. עם כל הכבוד להם, הם שליחי חכמים. היה צועק עליהם: 'למה אתם מושכים? למה אתם שומעים בקול ביבי? אתם מאמינים לו? הוא אתאיסט!'".
במילים חריפות ובלתי משתמעות לשני פנים, ביטא הראשון לציון את מה שכולם הבינו מאחורי הקלעים אך פחדו לומר בקול – חוסר האמון המוחלט בהבטחות של ראש הממשלה: "מה אתם סומכים עליו, על אחד כזה? מה אתם סומכים עליו שהוא יעשה את החוק של הגיוס? לכן, הסתבכנו. הייתם עוד משיכה ועוד משיכה, והסתבכנו".
אבל הנציגים החרדים העדיפו לעצום עיניים ואוזניים. הם בחרו להמשיך להאמין למצגות של נתניהו, לקנות עוד שבוע ועוד חודש של שקט קואליציוני, ולגרור את עולם התורה כולו אל תוך התסבוכת המשפטית והכלכלית הקשה בתולדותיו.
ההתקפלות האחרונה: אלול בחוץ, חשוון בפנים
ואם למישהו עוד היה ספק שמדובר בהצגה מתוסרטת היטב, הגיע הדובדבן שבקצפת של מסכת האשליות הזו – הקרב המדומה על מועד הבחירות.
כלפי חוץ, הנציגים החרדים שוב מנופפים בשרירים. הם מפיצים הודעות לוחמניות לתקשורת על דרישה בלתי מתפשרת להקדים את הבחירות לחודש אלול, בואכה עשרת ימי תשובה. "יקוב הדין את ההר", הם משדרים לבוחרים בבית.
אבל מאחורי הקלעים? שם, בחדרים הסגורים, המוזיקה נשמעת אחרת לגמרי. לדברי בכירים בסיעות החרדיות, מאחורי הקלעים כבר הושגו הבנות שקטות: הבחירות יתקיימו בכלל סמוך למועדן המקורי, עמוק בתוך חודש חשוון.
המשמעות של הדיל השקט הזה היא לא פחות ממקוממת: בנימין נתניהו לא ישלם שום מחיר פוליטי על כך שגרר רגליים, מסמס והפיל את החוקים החשובים והקריטיים ביותר ליהדות החרדית.
בממשלה שכל הישרדותה, ימיה ולילותיה היו תלויים אך ורק באצבעות של הסיעות החרדיות, נתניהו שוב יוצא המנצח הגדול שלא שילם דבר, בזכות הנציגים שלנו.
0 תגובות