שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ – וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה בַּצָּהֳרָיִם
נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים אֶת הַמְּצוּקִים, וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ
בקול חנוק מדמעות, בלב קרוע ומורתח, ובאלם דומייה אנו עומדים היום, ערב יום י"ז בתמוז, יום שבו הובקעה העיר, והנה הובקעה חומת הדור כולו. הקדוש ברוך הוא לקח מאיתנו את חמדת ליבנו, את מאור עינינו, הרב הקדוש, המקובל האלוקי, איש חי ורב פעלים, הרב קדישא ופרישא רבי עמוס כמוס גואטה זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא.
מה עשה ה' לנו? אין אנו מבינים כלל וכלל. הנסתרות לה' אלוקינו, ובערב היום הקשה הזה אנו מקבלים את הדין המר בשתיקה גמורה, שתיקה של אהבה ויראה ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך, חבל על דאבדין ולא משתכחין.
שנות עמל • הקמת עולה של תורה בנתניה
מי ימלל גבורותיו של הקדוש הזה, עשרות בשנים אשר קרוב לחמשים שנה מסר את כל ישותו, גופו ונפשו, לעמלה של תורה וליראת שמיים טהורה וצרופה. הוא היה מגדולי תלמידיו ולהבדיל בין חיים לחיים של הגאון הגדול רבי חיים דרעי - ראש ישיבת הרשב"א ואז אור התורה והתשובה תכב"ץ בשוק נתניה, ממנו ינק את יסודות העיון בתורה, וההנהגה הישרה.
רבי עמוס זצוק"ל לא דאג לעצמו. הוא הקים עולה ואוהלה של תורה בעירנו נתניה, בייסדו את המבצר הרוחני האדיר – ישיבת רבי חי טייב לא מת זיע"א.
כל מי שכתת רגליו ונכנס בשערי בית מדרשו, לא יכול שלא להתפעם. המחזה היה קבוע ומרעיד: רבי עמוס, רכון על ספריו, שקוע כולו בעמל, בשקידה שאין לה אח ורע, מנותק מהעולם הזה ומחובר בנימי נפשו לעולמות עליונים. יראת השמיים שלו הייתה מוחשית, מזוככת, כאש בוערת.
רחוב רבי שמעון בר יוחאי 17 • מגדלור של ישועות ותורה
ביתו הצנוע ברחוב רבי שמעון בר יוחאי 17 לא היה סתם בית; הוא היה תל תלפיות. מגדלור של קדושה אשר אליו נהרו המוני בית ישראל, מכל השכבות ומכל הגוונים.
גדולי הדור, צדיקים ומקובלים, הן מהדור הזה והן אלו שכבר שוכנים בנוחם עדן, היו פוקדים את מעונו, כדי לשבת במחיצתו של קדוש עליון ולחזות בזיו פניו.
המוני עם עלו אליו כדי לזכות לברכה, לעצה, ולדלות מים חיים – מעט מזער מתורתו הנשגבה ומסודות הקבלה שהיו נהירים לו.
זיכרון ילדות אישי • המורה לתורה ולדקדוק
בתוך האבל הכללי, מקננת בי הזכות הפרטית והכאב האישי. זכיתי ללמוד אצלו בילדותי. עודני זוכר בחרדה של קודש כיצד השרישה בי ידו הקדושה את אהבת הספר ואת כללי הדקדוק הדקיקים, למדני להתפלל נכון, כל נושא התקיעה ויראת שמים.
הוא לא רק לימד מילים ואותיות – הוא לימד כיצד לגעת בתורה ביראה, כיצד כל תג וכל נקודה הם עולמות מלאים. הניגון שלו, הסבלנות, וההקפדה על קושטא דמילתא, מלווים אותי וילוו אותי כל ימי חיי.
המקובל האלוקי, רבנו הגדול רבי עמוס זצוק"ל, היה פרוש ומובדל מכל ענייני העולם הזה, אריה במסתרים שכל ימיו ברח מן הכבוד והשתדל בכל כוחו להסתיר את גדלותו העצומה. רגליו עמדו פה בארץ, בין ספסלי בית המדרש וברחובות נתניה, אך ראשו וכל שרעפיו הגיעו השמימה, שקועים עמוק בהיכלי הקבלה והסוד ומחוברים בנימי נפשו לעולמות עליונים.
מאותו הפה הטהור שבו שינן בדבקות עילאית את סודות רבנו האר"י הקדוש והרש"ש רבנו נחמן זי"ע וכמובן העריץ עד למאד את רבנו רבי חי טייב לא מת וכדוגמתו פרוש וקדוש, עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית, שישיבתו בנתניה קרא על שמו, הרה"ק ר' עמוס היה כולו תורה וטהרה וקדושה, באותו הפה ממש ישב בצניעות מופלאה עם תלמידיו בישיבה ולימד זהר קדוש מתוך הבנה עמוקה שהכל מקשה אחת של קדושה אלוקית. הוא חי ופעל כצדיק יסוד עולם, בבחינת צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים פתח שערים נעולים, ופעל ישועות רבות בשמיא תוך שהוא שופך דמעות כמים בסתר על צרתם של ישראל מבלי שאיש ידע.
האור הגדול של עבודת הקודש שלו בקע מבין כתלי ביתו והפך למגדלור של נסתרות ותורה שהאיר לדור כולו. כעת, כשהרועה הנאמן עלה בסערה השמימה, נותרנו פה יתומים וכואבים, מבכים את אובדנו של עמוד התפילה והסוד שחסה בתוכנו וקרע גזירות קשות מעל פני האדמה.
מראה כהן • התפילה שהרעידה עולמות
כאהל הנמתח בדרי מעלה – מראה כהן - כברקים היוצאים מזיו החיות – מראה כהן
מי שלא ראה את רבי עמוס בשעת התפילה, לא ראה עבודת הלב מעולמו. כל מי שחזה בו עמוד בתפילה היה משתומם ונחרד. הוא לא היה שייך לארץ הזאת. בכל תפילה ותפילה, בכל יום חול כבימים הנוראים, היה עמוד ומתפלל ככהן גדול ביום הכיפורים בתוך קודש הקודשים פניו להטו, גופו רעד, ודמעותיו שפכו כמים, מבקיעות את כל הרקיעים ומעוררות רחמי שמיים על הדור.
משיב עוון מפשע • הרועה הנאמן
מעלה יתרה ונשגבה הייתה לו, שלא שמר את הקדושה רק לעצמו. ברחמיו הרבים ובמאור פניו, היו רבים רבים מתלמידיו אשר זכה להחזירם מתוך הפשע והחושך, וקירבם בעבותות אהבה לאביהם שבשמיים. הוא ירד אל העם, הקשיב לנשמות הצמאות, ובכוח תורתו וקדושתו הקים דורות ישרים ומבורכים של בעלי תשובה, תלמידי חכמים ויראי ה'.
רבנו הקדוש, רבי עמוס! הלב מסרב להאמין כי אינך עימנו עוד. הספרים מתייתמים, הספסלים בישיבתנו רבי חי טייב – לא מת, והתלמידים בוכים, והעיר נתניה כולה עטתה אבל ומספד.
אנו מלווים אותך היום בדמעות שליש, אך גם באמונה תמימה. לך למנוחה נכונה, היכנס לפני ולפנים בישיבה של מעלה, מצא מנוחה לנפשך הדגולה לצדם של צדיקי עולם שכל כך אהבת.
ובבקשה ממך, רבנו הגדול אל תחשה ואל תשקוט! עמוד בתפילה לפני כסא הכבוד והרחמים, כפי שהיית עומד כאן למטה. היה מליץ יושר על משפחתך הרוממה, על תלמידיך הרבים, על תושבי עירנו ועל כל בית ישראל, שיאמר הקדוש ברוך הוא לצרותינו די, וימחה דמעה מעל כל פנים.
תהי נפשו צרורה בצרור החיים, וזכרו הקדוש יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
כה דברי הקטן, אלון ארביב ס"ט
0 תגובות