בין הלכות תשעת הימים, מהמפורסמות שבהן היא ההימנעות מבשר ויין. זולת ק"ק עדת תימן שמתירים לאכול בשר בתשעת הימים (בניגוד לדעתם של הראשון לציון הגר"י יוסף ואחיו הגר"א יוסף), כל עדות עם ישראל אוסרים זאת לחלוטין.
מרן ה'שולחן ערוך' פוסק איסור זה במפורש, אך הרמ"א מסייג ומתיר לאכול בשר בשעת סעודת סיום מסכת. מרן ה'חפץ חיים' ב'משנה ברורה', לעומת זאת, מצמצם את ההיתר הזה, ומדגיש שרק מי שנזדמן לו סיום בלימודו הרגיל - יאכל בשר בסעודת המצווה שלו. אבל מי שלא נזדמן לו סיום - אל ימהר ואל יאחר את לימודו רק כדי ליצור סיום בימים אלו.
הגאון בעל 'ערוך השולחן' חריף עוד יותר. הוא כותב שמי שכבר סיים מסכת ושומר במכוון את הסיום לתשעת הימים כדי לאכול בשר - "דבר מכוער הוא, ולא נאה ולא יאה לעשות כן". עם זאת, הוא מותיר פתח, ופסק לבני קהילתו: "מי שלומד מסכת לכתחילה כדי לסיימה דווקא בימים אלו - אפשר שכדאי לעשות כן, שעל ידי זה יעסוק בתורה", ומסיים: גם כשמזדמן סיום בתשעת הימים, להשהות אותו עד לאחר תשעה באב, כדי לשמוח בשמחת הסיום לכבוד התורה כראוי - ולא בצל האבלות.
מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בהערותיו לספר "קרא עלי מועד" לגאון הרב ספטימוס, מוסיף סיפור ששמע מפי אביו מרן הסטייפלר: בימי מלחמת העולם הראשונה שרר בישיבת נובהרדוק מחסור חמור. באותם ימים, בתשעת הימים, לא היה לבחורי הישיבה מה לאכול - מלבד בשר.
הפתרון שמצאו: הם עשו סיום מסכת בכל סעודה וסעודה, וכך, במסגרת ההיתר ההלכתי, אכלה הישיבה כולה בשר בכל ארוחה במשך תשעת הימים.
מה שמעניין מבחינה היסטורית הוא איך קרה כזה מצב שמכל המאכלים היה לנובהרדוק דווקא בשר ולא מאכלים אחרים כדגים, קטניות או מאכלים חלבים.
עוד מקורות למנהג הסיום בתשעת הימים
לא רק בין הפוסקים המאוחרים מצינו התייחסות חיובית לסיום מסכת בתשעת הימים - גם בדורות קדומים יותר מצינו לכך עדויות. בשו"ת רבי ידידיה טיאה וייל (או"ח סימן לח) מספר המחבר על אביו, בעל "קרבן נתנאל", שהיה לומד בימים אלו את מסכת תענית, ומכוון במיוחד לסיימה בשבוע שחל בו תשעה באב. לאחר הסיום היה עורך סעודת בשר ויין, ובנו רבי ידידיה טיאה מעיד על עצמו: "ואני הייתי מן הקרואים".
עדות נוספת, הפעם מהעולם החסידי, מובאת בספר "דרכי חיים ושלום" (אות תרס"ז), שם מסופר על האדמו"ר ממונקאטש שנהג בימי אב לעשות סיום מסכת ולאכול בשר. האדמו"ר עצמו הסביר שמנהג זה מקורו בצדיקים משורש תלמידי הבעש"ט.
שני המקורות הללו, יחד עם דברי ערוך השולחן שהובאו לעיל, מלמדים שהמנהג לסיים מסכת בתשעת הימים - גם כשהוא נעשה במכוון ולא באקראי - זכה להכרה ולגיטימציה בקרב פוסקים וצדיקים לאורך הדורות, הן בעולם הליטאי והן בעולם החסידי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ישר כח לידיד נפשי העורך התורני הרה"ג ר' רפאל רפפורט ששלח לי מקור נפלא זה
0 תגובות