טראמפ הוא אדם לא צפוי, את זה כולם יודעים. איך אמר השבוע פרשן באחד מערוצי החדשות? "בתי הקברות מלאים באנשים שפירשנו את טראמפ". נשיא ארה"ב ה-47 ידוע כאדם הפכפך ולא צפוי, כזה שמקשה מאוד על טובי הפרשנים בישראל ובארה"ב.
השבוע, זה קרה שוב - טראמפ התהפך בחזרה.
אמנם לא ב-180 מעלות, ישראל עדיין אינה תוקפת את ארמונות טהרן לצד חיל האוויר האמריקני, אבל מספיק כדי שנשיא ארה"ב יקרא לאיראנים "קוקו" מול המצלמות, ואף יוסיף שהם "אנשים רעים", ו"חלאות" כלשונו. סביר להניח שבלשכת ראש הממשלה בירושלים התענגו על כל מילה מאותה הצהרה. "אמרתי לך", לחשש בשקט ראש הממשלה כשצפה בC-SPAN בדבריו של הנשיא מאנקרה.
מכיוון שפרשנויות קודמות שנכתבו כאן התיישנו לא רע, לקחנו את הסיכון בלנסות ולהבין מה גרם לטראמפ לשנוא את האיראנים, אותם הוא כינה אך לא מזמן "חכמים ושקולים".
לפני שנתייחס לשינויים במצב הרוח של מר טראמפ, יש לבחון את ציר הזמן והשתלשלות האירועים.
חתימת מזכר ההבנות (MOU)
17 ביוני 2026
ארצות הברית ואיראן חותמות על מזכר הבנות להארכת הפסקת האש השברירית ב-60 ימים נוספים. במסגרת ההבנות, טהראן מסכימה לפתוח מחדש את מצר הורמוז לשיט מסחרי ללא גביית עמלות מעבר, במטרה לאפשר מרחב תמרון לניהול משא ומתן על תוכנית הגרעין שלה.
הפרה ראשונה של השקט במיצרים
סוף יוני 2026
הכוחות הימיים של משמרות המהפכה (IRGC) תוקפים כלי שיט מסחרי במצר הורמוז, לאחר שהציבו דרישה לפיה על ספינות לתאם מראש את נתיבי השיט שלהן מול איראן. בתגובה, צבא ארצות הברית מבצע תקיפה מוגבלת בלבד נגד מתקני מכ"ם ואתרי שיגור טילים של איראן לאורך החוף.
הסלמה מחודשת ותקיפת המכליות
6 - 7 ביולי 2026
שלוש ספינות מסחריות, בהן מיכלית נפט מול חופי עומאן, נפגעות מתקיפות כטב"מים וטילים במצר הורמוז. קטאר מטילה על איראן את האחריות המשפטית המלאה לאירועים, בעוד איראן מאשימה את ארצות הברית בהפרת מזכר ההבנות על ידי יצירת נתיבי שיט מקבילים המסכנים את הביטחון הימי באזור.
דיווח על העברת המידע המודיעיני הישראלי
8 - 9 ביולי 2026
ישראל מעבירה לארצות הברית מידע מודיעיני חדש וממוקד המצביע על מזימה איראנית עדכנית להתנקש בחייו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. על פי הדיווחים, המידע הועבר על רקע רצונה של ירושלים להשפיע על החלטתו של טראמפ אם להחריף את התגובה הצבאית האמריקאית נגד איראן.
התייחסות טראמפ לניסיון ההתנקשות
8 ביולי 2026
במהלך טיסה חזרה מוועידת נאט"ו באנקרה שבטורקיה, מתייחס טראמפ לראשונה לאיומים על חייו ואומר לכתבים על המטוס הנשיאותי: "הם רוצים לחסל את המנהיג האמריקאי – אותי. אני נמצא בכל רשימה. ראיתי הבוקר שאני מופיע בכל אחת מהרשימות שלהם. ועד כה, אני מניח שהיה לי קצת מזל, אבל זה אולי לא יימשך זמן רב". בנוסף, מטעמי אבטחה, השירות החשאי מנחה את הנשיא להחליף את המטוס שבו השתמש בעת עזיבתו את טורקיה.
הכרזה על סגירת המצר ותקיפות אמריקאיות נרחבות
11 - 12 ביולי 2026
לאחר שמשמרות המהפכה תוקפים ספינה נוספת הנושאת את דגל קפריסין ומכריזים על סגירה רשמית של מצר הורמוז, פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM) פותח בגלי תקיפות מאסיביים. מטוסי קרב וספינות מלחמה אמריקאיות תוקפים כ-140 מטרות צבאיות בתוך איראן, כולל מערכות הגנה אווירית, בסיסים של משמרות המהפכה בבנדר עבאס ואתרי מחקר גרעיניים.
תגובה איראנית והכרזה על מצור
12 - 13 ביולי 2026
בתגובה למכות האמריקאיות, איראן משגרת מטחי טילים וכטב"מים לעבר בסיסים ומתקנים של צבא ארצות הברית בירדן, בחריין, כווית, קטאר ועומאן. במקביל, הנשיא דונלד טראמפ מצהיר כי המיצרים יישארו פתוחים לשיט בינלאומי ומכריז על כוונתה של וושינגטון להטיל מצור ימי מלא על נמלי איראן ולגבות תשלום מספינות תמורת ליווי ואבטחה.
אם נבחן את ציר הזמן, נגלה דבר מדהים: התקיפות האיראניות על מצרי הורמוז החלו הרבה לפני, ללא תגובה אמריקנית משמעותית.
ההבדל בין התקיפה האמריקנית הראשונה (בסוף יוני 2026) לבין גלי התקיפות שהחלו ב-7 ביולי ואילך הוא תהומי, הן ברמת העצימות, הן במטרות שנבחרו והן במטרה האסטרטגית של הבית הלבן.
למעשה, בעוד שהתקיפה הראשונה הייתה מהלך מוגבל ומקומי שנועד "לאותת" לאיראן, התקיפות שלאחר ה-8 ביולי הפכו למערכה צבאית רחבת היקף שמטרתה השמדה שיטתית של היכולות הצבאיות האיראניות לאורך המפרץ הפרסי.
אלו ההבדלים המרכזיים בין השלבים השונים בעימות מפורטים להלן:
1. הבדל בהיקף המטרות ובעוצמת האש
- התקיפה הראשונה (27 ביוני): הייתה פעולת תגובה כירורגית וממוקדת מאוד. חיל האוויר והצי האמריקני תקפו עשרה יעדים צבאיים בלבד (בעיקר מערכות מכ"ם, מעקב ואתרי שיגור ספציפיים שמהם זוהה איום ישיר על כלי שיט). העוצמה הייתה נמוכה יחסית במטרה שלא למוטט את הבנות הפסקת האש (MOU) שנחתמו עשרה ימים קודם לכן.
- התקיפות שאחרי ה-8 ביולי: עוצמת האש עלתה במאות אחוזים. כוחות פיקוד המרכז (CENTCOM) עברו לתקיפות מאסיביות של נכסים אסטרטגיים. בגל התקיפות הראשון של הסבב החדש (7–8 ביולי) הושמדו כ-170 מטרות (כולל כ-60 סירות מהירות של משמרות המהפכה ומתקנים רבים בנמל צ'אהבאהר). בשיא המערכה, בליל ה-11–12 ביולי, השמידו מטוסי קרב וספינות מלחמה כ-140 מטרות צבאיות נוספות בתוך שטח איראן בתוך שעות בודדות.
2. הבדל גאוגרפי ועומק התקיפות
- התקיפה הראשונה: התרכזה אך ורק ברצועת החוף הצרה של מצר הורמוז, בנקודות שמהן איראן איימה ישירות על נתיבי השיט.
- התקיפות שאחרי ה-8 ביולי: חרגו מגבולות המצרים הצרים. חיל האוויר האמריקני חדר לעומק שטח איראן ותקף מטרות במחוזות הורמוזגאן, ח'וזסתאן ובאזור המרכזי של המדינה. התקיפות כוונו גם לבסיסים ראשיים של משמרות המהפכה בבנדר עבאס, באי קשם ובאזור בושהר (תוך הקפדה שלא לפגוע בכור הגרעיני עצמו).
3. שינוי אסטרטגי: מענישה להכרעה ומצור
- בסוף יוני: המטרה האמריקנית הייתה "פעולת תגמול" מוגבלת (Retaliation) כדי להרתיע את איראן מלהפר שוב את מזכר ההבנות, מתוך תקווה להציל את ההסכם הזמני.
- לאחר ה-8 ביולי: וושינגטון הכריזה רשמית כי ההסכם קרס והגדירה את הפעילות כסבב מלחמה חדש.
הנשיא דונלד טראמפ שלח הודעה רשמית לקונגרס על חידוש מעשי האיבה (מה שפתח עבור הממשל חלון חוקי חדש של 60 יום לפעול ללא אישור הקונגרס). היעד השתנה מ"איתות" ל"שחיקה וניטרול מוחלט של היכולות ההתקפיות של איראן" במפרץ, לצד הכרזה על מצור ימי מלא על כל הנמלים, מסופי הנפט והאזורים הרטובים של איראן החל מאמצע חודש יולי.
כדי להבין מה בדיוק גרם לטראמפ להתהפך, צריך לחזור כמה ימים אחורה. בבחינת ציר הזמן נגלה כי השינוי הדרמטי ביחסו של נשיא ארה"ב לאיראן התרחש במהלך ביקורו באנקרה.
באחת מהופעותיו הפומביות, התבטא טראמפ באופן שגרם לעיתונאים שנכחו במקום להרים גבה.
כאשר נשאל בנושא האיראני, אמר נשיא ארה"ב למצלמות את המשפט הדרמטי הבא: "אני נמצא בכל רשימה שלהם, אני במקום הראשון ברשימה. מישהו הראה אלי את זה".
עיתונאי אחד שאל את טראמפ את השאלה הנכונה: "מדוע אינך משתמש באותו מטוס כדי לשוב לארה"ב?", שאלה מתבקשת: מדוע הוטס במיוחד ה'אייר פורס 1' הישן לטורקיה כדי להחזיר את נשיא ארה"ב לוושינגטון?
טראמפ, שלא היה מוכן לשאלה, שלף תירוץ "מהשרוול" וענה: "כי אנחנו רוצים להציג לחיילים את המטוס החדש". אז מדוע הוא לא טס בו בעצמו כדי להיפגש עם החיילים? על השאלה הזו טראמפ כבר לא יענה.
לפי הדיווחים, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ המריא מפסגת נאט"ו באנקרה שבטורקיה במטוס ה"אייר פורס 1" הוותיק, בעקבות התרעה מודיעינית רגישה שהעבירה ישראל לגורמי הביטחון האמריקניים. המידע הישראלי הצביע על מתווה קונקרטי של מזימה איראנית לפגוע בחיי הנשיא האמריקני.
בעקבות המידע המודיעיני, המליצו השירות החשאי ובכירי מערכת הביטחון לעשות שימוש במטוס הישן. המטוס החדש שקיבלה ארצות הברית מקטאר ונכנס לשימוש מהיר, עדיין אינו מצויד במערכות ההגנה המתקדמות מפני טילים ובלוחמה אלקטרונית הקיימות במטוס הוותיק.
לפי הדיווח הדרמטי, תהליך היציאה של הנשיא מטורקיה לווה בצעדי אבטחה חריגים ויוצאי דופן בשדה התעופה. טראמפ עלה למטוס במהירות רבה וללא תיעוד של העיתונאים המלווים, הנוסעים התבקשו להוריד את כיסויי החלונות, והטיסה בוצעה כאשר המקלט המשדר של המטוס כבוי.
ואז לפתע, הכל מתהפך.
ארה"ב פותחת בסדרת מתקפות במצרי הורמוז על מטרות איראניות, איראן מגיבה, ארה"ב תוקפת שוב - וחוזר חלילה.
אי אפשר שלא לשים לב לרצף הכרונולוגי הברור: טראמפ מקבל מידע אישי מהמוסד על ניסיון לפגוע בו - מתמלא בזעם, ופותח באש ותימרות עשן על האויב. "למדתי להכיר אותם", אמר נשיא ארה"ב באנקרה. רוביו, שעמד מאחורה לא יכל להתאפק וחייך בסיפוק.
מי שלימדה את טראמפ להכיר את איראן הייתה לא אחרת מאשר ישראל, שידעה בסייעתא דשמיא לנצל עד תום את המידע המודיעיני החם כדי להפוך את טראמפ נגד אויביה. אותם איראנים איתם ישב סגן הנשיא בלוצרן - ועימם ניסה להצטלם, הם אלו שביקשו נקמת דם בנשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו.
הרבה השפלות ספג נשיא ארה"ב מאיראן. ויתור על סנקציות הנפט ושחרור נכסים ללא תנאי היו רק אחד מהם - אבל עד האגו של מר טראמפ.
החשיפה לפיה איראן מנסה ממש ברגעים אלו, בזמן שהוא שוהה אצל שכנתה / חברתה, להתנקש בנשיא ארה"ב היה הקש ששבר את גב הגמל.
הנשיא היה מוכן לוותר על הכל בשביל בחירות האמצע. על הסנקציות, על כבודה של ארה"ב, על האורניום המועשר ו(אפילו) על ביבי, אבל על דבר אחד הוא לא יוותר - הכבוד האישי שלו.
תקיפת הספינות במצרי הורמוז יכול היה להיפתר בקלות ללא מלחמה. במסמך ההבנות נכתב באופן מפורש כי איראן תימנע מגביית עמלה למשך 60 ימים, מכלל לאו אתה שומע הן, כי בתום שישים הימים היא תוכל לעשות זאת.
עם כל הוויתורים שביצעה ארה"ב עד כאן, מתן בלעדיות למעבר ספינות לאיראן היה נראה כמהלך הגיוני בסך הכל. הסיבה לכך שטראמפ החליט להגיב אינה רק משום ביטחון המים הבינלאומיים, אלא משום ההשפלה האישית שהוא עבר באותו יום, והמידע המחריד ככל הנראה שישראל סיפקה לו.
וכאן יש לשים לב לפרט נוסף - חשוב לא פחות. אם אכן נשיא ארה"ב אוים ברמה המיידית על ידי פעולה איראנית, ברור כי ישראל הייתה חייבת להזהיר על כך את הבית הלבן. המינוף של האירוע לשיחה בהולה בין ירושלים לאנקרה יצרה אצל טראמפ את האפקט המתבקש: זעם עצום על איראן שתורגם לפעולות מלחמה אקטיביות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ואולם, התזמון המדויק למידע המודיעיני, בדיוק כאשר הנשיא שוהה באנקרה ומתמודד עם תקיפות בהורמוז, אינו אלא חישוב שמיימי מדויק, שמנע ממנהיג העולם החופשי להמשיך בהתקרבותו לאויב הגדול ביותר של העם היהודי בעידן המודרני.
0 תגובות