פרק ב': בכתבה הקודמת ראינו את טענתו של הרב ברק שרגאי, בספרו 'נויו של עולם', כי אבן השתיה היא בהכרח אבן מטלטלת, ולא קשורה בכלל לסלע שנמצא בכיפת הסלע או בכל מקום אחר.
שאלנו את הרב המחבר, איך זה ייתכן? איך לדעתו גדולי עולם טעו בדבר כל כך בסיסי?
להלן תשובתו של הרב ברק שרגאי:
נראה כי לאורך כל השנים לא יכלו גדולי וחכמי ישראל לבדוק את הדבר בעצמם, מפאת איסור הכניסה למקום הר הבית, וכן איסור השלטונות, לא היו תמונות, שרטוטים, מידע, ולכן הדבר מוזכר בתור שמועה גרידא, וכפי שכותב רבינו עובדיה מברטנורה, שהיה רבה של ירושלים, באיגרתו:
״גם חקרתי על אבן שתיה ששם הארון היה מונח ורבים אומרים כי היא תחת הכיפה אשר בנו הישמעאלים במקדש וסגורה תוך הכיפה ההיא. ואיש לא יבוא שם היינו אל מקום אבן שתיה".
כך אמרו 'רבים', והרע"ב אינו שולל את השמועה, אבל מציין במפורש שלא היתה לו שום אפשרות לבדקה או לאמתה.
כך כותב גם החתם סופר מאות שנים לאחר מכן: "ואומרים שאבן שתיה באמצע הכיפה ההיא, ולא יקרב שם איש זר שאינו מאמונתם".
ובדור הקודם כתב כ"ק האדמו"ר מבעלזא, רבי אהרן, אחרי שראה תמונה של הסלע שב'כיפת הסלע': "וגם צורת האבן שמה אינו מתאים לאבן שתייה כפי המקובל אצלנו שמימות עולם".
אמנם, אתה מתעלם מענין בסיסי, שאלנו את הרב ברק שרגאי, הרי ידוע שבית המקדש היה במקום הגבוה ביותר, וכיפת הסלע היא המקום הגבוה ביותר!
על כך משיב הרב ברק שרגאי, כי האמירה הזו היא שגיאה. כפי שניתן לראות בגמרא מפורשת.
רבים מניחים, כי בית המקדש, המקום הגבוה ביותר, עמד בראש הר הבית, וממילא שוב חוזרים למקום הסלע שתחת כיפת הסלע, שהוא המקום הגבוה ביותר בסלע הבסיס של הר הבית.
בית המקדש לא היה באמצע ההר, ביחזקאל מ ב, נאמר: "במראות אלוקים הביאני אל ארץ ישראל ויניחיני אל הר גבוה מאד ועליו כמבנה עיר מנגב", ופירש רש"י "בדרומו של הר".
וכן מבואר הדבר בגמרא במסכת זבחים נד: "סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי, אמרי: ניתתי ביה קליל כדכתיב (דברים לג, יב) 'ובין כתפיו שכן', ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין ואי מדלינן ליה מתפליג טובא מוטב דניתתי ביה פורתא כדכתיב 'ובין כתפיו שכן'".
הרי ישנם שני טעמים מדוע הוקם המקדש במקום הנמוך מעט, ולא במקום הכי גבוה, המכונה 'עין עיטם'. ולכן המקדש היה 'בין כתפיים', לא במקום הכי גבוה.
וכך כותב רש"י: "נעשה אותו נמוך מעט... כדכתיב כתפיו ולא כתיב ראשו", וכך בפסוק ביהושע (טו ח) המובא שם בגמרא 'כתף היבוסי מנגב היא ירושלים'. כתף הוא שיפוע, צלע ההר.
ואמנם בנבואת יחזקאל נאמר שבית המקדש יהיה על ראש ההר, אבל זה חלק מהחידוש של יחזקאל לעתיד לבא, כמו שכתב המלבי"ם ביחזקאל (מג, יב): "זאת תורת הבית על ראש ההר׳: שלעומת הבתים הקודמים שהיו בכתף ההר, כמ״ש חז״ל סבור למבניא בעין עיטם דמדלי טובא וכו׳ ובין כתיפיו שכן, הוא (ר״ל בית שלישי) יהיה בראש ההר, לא בכתפו״. עכ״ל.
ומקום עין עיטם, מתבאר על פי דברי הכתוב ביהושע שם: "ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם ועלה הגבול אל ראש ההר אשר על פני גי הנם ימה אשר בקצה עמק רפאים צפנה: ותאר הגבול מראש ההר אל מעין מי נפתוח". ופירש רש"י בזבחים שם: "ותאר אינה לא עליה ולא ירידה למדנו שראש ההר אשר על גיא בן הינום הוא גבוה מן הכל ולמעלה מירושלים דמירושלים ולשם כתיב ועלה", כלומר, הגבול עולה מירושלים אל ראש ההר, ועל ראש ההר הוא ממשיך בלי לעלות ובלי לרדת על מי נפתוח.
וכתב רש"י שמעיין מי נפתוח הוא עין עיטם, וכן כתב הרד"ק: "מעין מי נפתוח - הוא הנקרא בדברי רז״ל עין עיטם", וכך מבאר גם המהרש"א, שהמקום היותר גבוה בהר הבית שסברו לבנות בו, הוא מקום עין עיטם:
"וגבי גבוליה אצל שבט בנימין כתיב מתחלת מזרח עד כתף היבוסי שהיא ירושלים כתיב ממזרח למערב ועלה חוץ מעליה אחת שהזכיר אחריה שהוא על ראש ההר דהיינו עין עיטם דלכך היה סבור למבני שם".
אם כן, בית המקדש לא היה במקום הכי גבוה, אלא שם עמד עין עיטם, המעיין ממנו סופקו מים להר הבית.
ודוקא ההתחקות אחרי מקומו של עין עיטם, מוכיח את שיטתו של הרב שרגאי, לפי דבריו, כפי שנראה במאמר הבא.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות