בשבת האחרונה נפטר לבית עולמו הבחור החשוב יהודה אריה (יודל) וובר ז"ל, והוא בן 14 בלבד בפטירתו, לאחר חמש שנים של סבל ומכאוב מהמחלה הנוראה.
מוטי הלר, אמן וצייר, ביקר אצלו ביום רביעי האחרון וצייר לו. יודל, שהיה חלש מאוד, פקח את עיניו וחייך לעברו - וזה היה החיוך האחרון.
אחרי הפטירה, שיתף מוטי הלר את רגשותיו מהביקור המצמרר. "יש רגעים שלא מבינים את גודלם בזמן שהם קורים", הוא אומר.
"ביום רביעי שעבר הגעתי לבית החולים כדי לשמח את יודל וובר היקר", מספר מוטי הלר, "ישבתי ליד מיטתו וציירתי לו. יודל כבר היה חלש מאוד. אבל לרגע אחד הוא פקח את עיניו, הביט בי, וחייך. חיוך קטן, טהור, שהאיר את כל החדר. אחר כך עצם יודל את עיניו. כעבור יומיים הוא נפטר".
החיידר ברגע האמת: חרם חברתי במבחן ההתעלמות
הלר מוסיף ואומר כי "רק לאחר מכן הבנו: זה היה החיוך האחרון של יודל".
"הלב נשבר מהמחשבה הזאת, ובאותה נשימה אני מרגיש איזו זכות עצומה הייתה לי להיות שם ברגע הזה, ולהעניק ליודל עוד רגע אחד של שמחה", הוא משתף. "לפעמים אנחנו חושבים שנעשה את המעשה הטוב בהמשך, כשיהיה לנו זמן, כשנסתדר, כשנוכל. אבל איננו יודעים איזה רגע קטן שלנו עשוי להיות עולם ומלואו עבור מישהו אחר".
ויש גם תובנה למעשה: "אם יש מישהו שאפשר לשמח, אל תחכו. אם אפשר להעניק חיוך, מילה טובה או מעט אור, תעשו זאת עכשיו. לעילוי נשמתו של יודל וובר היקר. יהי זכרו ברוך".
יודל ז"ל נולד לאביו הרה"ח ר' שמואל וובר שיבלחט"א, מחשובי חסידי בעלזא, ולאמו מרת מלכה גיננדל שתחי', בתו של הרה"ח ר' ברוך מרדכי קופרשטיין, מחשובי המשפיעים בבעלזא.
בשנות ילדותו הוא למד בתלמוד תורה בעלזא בירושלים, ובשנה שעברה נכנס ללמוד בישיבה קטנה של בעלזא בירושלים.
בחמש השנים האחרונות הוא סבל רבות מהמחלה הקשה אך למרות הקושי והטיפולים הוא הגיע במסירות לישיבה וקיבל את ייסוריו באהבה.
בשבת קודש, למגינת לב משפחתו ורבים שהתפללו לרפואתו, הוא השיב את נשמתו ליוצרה.
1 תגובות