שבועיים לפני החג הכיריים שלה מפיצים ריח של שנה חדשה. אברום תמיד מפציר ממנה להוריד בכמויות, אבל איך איך היא יכולה. אורזת את הסימנים, דואגת שיגיעו ארוזים היטב עד למודיעין עילית. מוסיפה שני פסי שמרים. חני שלה מחתנת השנה את הבכור וגם מחכה לילד, צריך כוחות גם לשמחות - היא תמיד אומרת. ואם היא יכולה לעזור קצת עם קצת אוכל של אמא..
ובין ריח של הסילקא והכרתא שממלא את המטבח, יש את הרגע שהיא הכי אוהבת. לוח שנה חדש מודפס נוחת על גבי המקרר הישן. בכל שנה הילדים עושים לה את אותה הפתעה משמחת: לוקחים לוח שנה פשוט וממלאים אותו במשפחה שלהם.
"אברום", היא קוראת לו מהכורסא. "בא תראה כמה נחת".
והם יושבים יחד, מתמוגגים. מדלגים בין חודשים, רק מתשרי הקודם נוספו שלושה נינים חדשים, בלי עין הרע. בחשוון מצטופפים להם ימי הולדת של הנכדים, ובר מצווה ראשונה לנין. בכסליו הלוח מפוצץ בימי נישואין של נכדים, בסוף החורף גם.
וכשאברום רץ להספיק את המניין של מעריב, היא נשארת עוד רגע מול הלוח. פותחת את המגירה, מוציאה עט פיילוט שחור ועוברת שוב בין החודשים.
בתשרי היא מקיפה משבצת אחת ריקה. בחשוון עוד אחת. כך גם בכסלו, בטבת, בשבט. שתיים עשרה משבצות ריקות היא משאירה לעצמה. אחת בכל חודש.
כי את כל התאריכים של המשפחה שלה היא כבר יודעת. אבל יש משבצת שהיא עדיין מחכה למלא.
עזרו לאלפי זוגות שכמהים לחבוק ילד >>>
בערב חג הבית הופך לסניף קטן של דואר. הנחת שלה עולה לברך ולהתברך, משאיר בכל פינה כרטיסי 'שנה טובה' מרגשים עם פרצופים טבולים בדבש.
ובין כל הכרטיסים והנחת שממלא את הלב עד גדות, היא לא שוכחת את הכרטיס החסר.
בתפילת ר"ה הרגליים שלה כבדות כדי לטפס עד לעזרת נשים. אז חיים של יטי בא לתקוע לה בשופר. ומנחם שיהיה בריא, קול פעמונים יש לו, גונב כמה דקות בסוף מוסף ועולה לשיר לה את "ארשת שפתינו" במנגינה נוסטלגית.
אבל יש לה רגע אחד מיוחד, כשהקהל מבית הכנסת הסמוך צועק "איההה" בתפילת קדושה. והזעקה מגיעה עד לחרכי חלון הסלון שלה.
אז היא פותחת מעט את השלבים, אולי זה יעזור לתפילה לעלות ישירות לכסא הכבוד. טומנת פנים בדף הסידור המפורר בדמעות, ורואה רק אותה. את לייקי שלה, הטובה, שכבר יותר מידי שנים מחכה.
ובכל שנה, הרגע הזה מוקדש לה. לנכדה הבכורה שלה, זאת שהפכה אותה לסבתא לפני יותר משלושים שנה.
"ריבונו של עוילם", היא רוצה לזעוק, מבעד לחלון הקהל צועק יחד איתה: "איההה".
איפה התינוק שימלא את הבית של לייקי ורובי. איפה הילדה שלהם שתכתוב לסבא וסבתא כרטיס שנה טובה בכתב ילדותי. איה-כה.
ומעל גבי המקרר מציצה אליה משבצת ריקה. משבצת שהיא משאירה בכל לוח שנה מחדש לתינוק של לייקי. כי גם אם עוד לא נולד, היא זוכרת בכל חודש שהם עדיין מחכים לו. וגם אם עדיין לא הגיעה הבשורה הטובה, היא בטוחה שעוד יקרה נס.
אבל המשבצת הריקה שעל המקרר של סבתא היא רק אחת.
בבתים רבים יש משבצת כזאת.
משבצת שמחכה לתאריך. לשם. לילד שעוד לא הגיע.
והם לא מחכים לבד. יחד איתם מחכים אבא ואמא, אחים ואחיות, דודים וסבתות.
משפחה שלמה שנושאת איתם את הכמיהה וזועקת יחד איתם: אַיֵּה?
בראש השנה הזה, אתם יכולים להיות שותפים בדרך שלהם אל הבשורה. תרמו עכשיו לבוני עולם ועזרו ללייקי ורובי, ולעוד אלפי זוגות שמחכים, להגיע לטיפול שיכול להגשים את התפילה שלהם.
ואולי בזכותכם, בלוח השנה הבא, המשבצת של סבתא כבר לא תישאר ריקה.
0 תגובות