אלפי בני ירושלים של מעלה, אדמורי"ם, רבנים גאונים, מרביצי תורה, ראשי ישיבות, ועמך בית ישראל, נהרו אמש (שני) לשמוע דבר ה' מירושלים, דרשת שבת שובה המרכזית של הפוסק הגאון רבי משה שטרנבוך. אשר מסר זאת כמנהגו זה רבות בשנים, בהיכל בית המדרש הגדול דחסידי דושינסקיא.
ההמונים צבאו על הפתחים ובראש שולחן המזרח נצפו כאמור עשרות רבנים, דיינים ומורי הוראה שסבו ביראת כבוד. במשא הקודש שנשא הפוסק, זעק את זעקת התורה, הורה את הדרך אשר נלך בה, ועורר את הלבבות לעמוד כצור חלמיש מול ניסיונות התקופה.
הוקעת הרשעה והיפרדות מרוח הכפירה
את פתח משאו כיוון הגר"מ שטרנבוך לגודל המערכה הנטושה בדורנו מול מהרסי ומחריבי הדת, המבקשים לפגוע בכרם בית ישראל ולעקור את הדת, רחמנא ליצלן:
"הנה הרשעים זוממים לאבד אותנו לגמרי, להחריב את מבצרי התורה והישיבות הקדושות, ולהפוך אותנו לעם ככל העמים ולגוי ככל הגויים. ברם, על זאת כבר הבטיחנו הכתוב וקבע הקב"ה: 'והעולה על רוחכם היו לא תהיה!'. חובתנו בשעה זו להתנער ולהתרחק התרחקות גמורה מן החופשיים, לא להביט עליהם כלל, לא להסתופף עמהם ולא להשתתף עמם בכל עניין ודבר, כי רק בפרישות זו טמון יסוד הצלחתנו וקיומנו".
להמתקת הדברים והשרשת היסוד, הביא הגר"מ שטרנבוך את ביאורו המרטיט של הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצוק"ל, על הנוסח הנאמר בהושענות:
"פירש הגאון ר' יהושע לייב זצוק"ל את קריאתנו 'הושענא שלש שעות הושענא', כי בשלוש השעות האחרונות קודם ביאת גואל צדק, תנשב בעולם רוח כפירה וטומאה נוראה ואיומה. והוסיף והזהיר בנבואת קודש: רק מי שיפרוש ויתפרד לגמרי מ מן הרשעים, הוא אשר יזכה להיוושע ולראות באור הישועה".
זעקת עולם התורה: "דם אחינו אינו הפקר!"
בלהט קודש ובכאב רב העולה מעומק הלב, התייחס הגר"מ לגזירת גיוס בני הישיבות ולבחורי החמד הנאנחים בבית האסורים על משמרת קודשם:
"לדאבוננו, בימי ראש השנה ישבו שמונים בחורים יקרים בבית האסורים, על לא חטא ועוול בכפם, כי אם על חפצם העז לדבקות בה' ולעמל התורה, בסירובם להתגייס לצבא המלא טומאה וכפירה. על זאת אנו מוחים בתוקף וזועקים: דם אחינו אינו הפקר!
הלא כבר אמרו חז"ל 'גדול המחטיאו יותר מההורגו', והגזירה הרעה הזאת הנטויה על בני הישיבות הרי היא כגזירת מוות ממש, שהרי בלא תורה אין לנו חיים כלל. יהי רצון שהקב"ה יפר עצתם ויקלקל מחשבתם, ובזכות מסירות הנפש של לומדי התורה תתבטל הגזירה במהרה".
אזהרת הקודש ממסלולי הפיתוי וההשמדה
בהמשך דבריו יצא הגר"מ באזהרה חמורה ונחרצת נגד הניסיונות הנוכליים למשוך אברכים ובחורים למסלולים צבאיים במסווה של שמירת מצוות:
"לדאבוננו, פתחו מסלולים המעוטרים כביכול ב'חסידישע מלבושים', שבהם מפתים את הציבור לעבוד שעות ספורות ולקבל ממון רב, ובכך לוכדים ברשתם את ה'ישיבע לייט'.
ועל כן, חובת השעה להזהיר בקול רעש גדול: אסור לילך אליהם בשום אופן ופנים! שהרי יסוד הצבא בנוי על כפירה, וכל מגמתם ומטרתם אינה אלא לחבר אותנו עמם כדי שנהיה שווים להם, חס וחלילה".
ניסיון הדור: פגעי הטכנולוגיה
בהמשך משאו המרומם עורר הגר"מ את הציבור על חובת הפרישות וההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה:
"חובת השעה לעורר על פגע האינטרנט, שהוא ניסיון הדור הקשה ביותר ומביא לידי אבי אבות הטומאה. מי שאינו משתמש כלל, ואפילו ב'אינטרנט עם סינון', אשריו ואשרי חלקו, דסחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב.
וברוך ה', כיום כבר קיימות בכל קהילה וקהילה חבורות קדושות שמקבלות על עצמן להתרחק מכל אלה, וקדוש ייאמר להם על שהם מתגברים בעוז מול ניסיונות התקופה".
שבת קודש – מגינה וממתיקת הדינים
בהתייחסו לכך שיום ראשון של ראש השנה חל השנה ביום השבת, ביאר הגר"מ את מעלתה העצומה של השבת כממתיקת הדינים:
"השנה חל ראש השנה בשבת ולא זכינו למצוות שופר, ובשנה כזאת צריכים אנו את זכותה של השבת שתעמוד לנו להמתיק את הדינים. משום כך, עלינו להתחזק ביותר בשמירת השבת, כדי שתהא לנו לסנגור לפני כיסא הכבוד. חלילה, אם אין אנו שומרים אותה כראוי, עלולה היא ליהפך לקטרוג, רחמנא ליצלן.
על כל אחד ואחד לקבל על עצמו ללמוד הלכות שבת באופן קבוע, וכן למחות כנגד חילולי השבת המתרבים. ואם נעשה את מוטל עלינו, תעמוד לנו השבת כסנגור ויקוים בנו 'כי אשמרה שבת אל ישמרני', והקב"ה יצילנו מכל רע".
עם תום המשא חוצב הלהבות, שנחרת בעומק הלבבות עברו בסך האלפים, בסדר מופתי מול פני הקודש, כדי להתברך בברכת השנים, בראש העוברים נצפו האדמו"רים מדושינסקיא וסקולען ירושלים.
מחזה הוד נרשם בסיום המעמד כאשר עברו כלל רבני העדה החרדית, וזכו לקבל ברכת הקודש בצירוף מתת חג מיוחדת של סכום מכובד של אלף דולר. כך חילק הגר"מ למעלה ממאה אלף דולר במקום מטעם קופתו הקדושה "קופת תמכין דאורייתא". וזאת כהמשך לתמיכתו התמידית לרבנים, לראשי הכוללים וכמובן לאברכים בני התורה במהלך כל השנה.
מתוך התרגשות למחזה הוד זה, נעמד חבר הבד"ץ הגאון רבי יהודה פישר, והביע רגשי לבבו בשם קהל הקודש קדם הפוסק, הנושא את העם על כתפיו ודואג הן ברוחניות והן בגשמיות.
לאחר מעמדי ההוד, ליוו המונים את הפוסק עד לרחובה של עיר ברוב כבוד, עד מעלה רחוב שמואל הנביא, והפוסק חזר למעונו, אל לשכת הגזית בשכונת 'הר נוף'.
0 תגובות