חוק הגיוס ממשיך לעורר סערה משני צדדי המתרס: מצד אחד, המשרתים רואים בו חוק מוטה ובלתי רציני שאינו עונה על הצורך האמיתי בשוויון בנטל. מצד שני, הציבור החרדי יוצא למחאות ומפגינים בטענה שהמתווה מחמיר מדי ופוגע בעולם התורה.
אך מעבר לרעש התקשורתי והמחאות ברחובות, מתרחש משהו אחר לגמרי - בחדר סגור, רחוק מעיני הציבור, קבוצה קטנה של מנהיגים חרדים מחזיקה בידיה את גורל מתווה הפטור. זוהי פסגת האדמו"רים, המקום שבו מתקבלות ההכרעות האמיתיות.
המורכבות החרדית סביב חוק הגיוס אינה חד-ממדית. בעוד שבחוץ נראה שהמגזר מאוחד בהתנגדותו, בפנים מתגלה תמונה מורכבת הרבה יותר. חשיפות על ניסיונות לפלג את החברה החרדית מצביעות על כך שגורמים חיצוניים מנסים לנצל את הסוגיה הרגישה הזו.
בחדר הסגור יושבים ראשי החסידויות הגדולות, ראשי הישיבות הליטאיות ומנהיגי עדות המזרח. כל אחד מהם מייצג ציבור שונה עם צרכים שונים. יש מי שדוגל בקו נחרץ של אי-שיתוף פעולה מוחלט, ויש מי שמבין שיש למצוא דרך ביניים שתאפשר את המשך קיומו של עולם התורה תוך מתן מענה לציפיות הציבוריות.
הגר"ד לנדו, אחד ממנהיגי הדור, הבהיר לאחרונה את עמדתו בנוגע להפגנות ולדרך הנכונה להתמודד עם הסוגיה. דבריו משקפים את המתח הפנימי בין הצורך להגן על עולם התורה לבין ההבנה שיש למצוא דרך שתהיה קבילה גם על הציבור הרחב.
בחדר הזה מתנהלים דיונים עזים על מכסות, יעדים, מנגנוני אכיפה ותמריצים. כל פרט קטן עלול להטות את הכף לכאן או לכאן. המנהיגים יודעים שהם צועדים על חבל דק - מצד אחד, עליהם לשמור על האמון של הציבור שלהם ולהגן על ערכי התורה. מצד שני, הם מבינים שסירוב מוחלט עלול להוביל לתוצאות הרסניות.
האירוניה היא שבעוד הרחוב החרדי רואה את המנהיגים כמי שנלחמים על האמת המוחלטת, והציבור הכללי רואה בהם מי שמסרבים לשאת בנטל - המציאות בחדר הסגור מורכבת הרבה יותר. המנהיגים מודעים לכך שהם צריכים למצוא פתרון שיאפשר את המשך קיומו של עולם התורה בישראל, תוך הבנה שהמציאות השתנתה.
כך, בעוד הוויכוח הציבורי ממשיך להתלקח, ההכרעות האמיתיות מתקבלות בשקט, בחדר סגור, על ידי קבוצה קטנה של מנהיגים שמבינים שעליהם לאזן בין שמירה על עולם התורה לבין המציאות המורכבת של מדינת ישראל במאה ה-21.
0 תגובות