היום, ד' בשבט תשפ"ו, מלאו 42 שנה להסתלקותו של האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל, המכונה בפי כל בית ישראל בשם "בבא סאלי" - האבא שמתפלל. כמדי שנה, צפויים רבבות מתפללים לפקוד את ציונו הקדוש בנתיבות, לשפוך שיח ולהעתיר בתפילה לישועת הפרט והכלל.
כולנו מכירים את סיפורי הברכות והישועות, את הנסים והנפלאות שליוו את דרכו של הצדיק הגדול. אך מעבר לגלימה ולקדושה, הסתתרה דמות עם עוצמה נפשית נדירה - צדיק שהכאב עיצב אותו, והחמלה הייתה המצפן שלו.
רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל התייתם מאביו בגיל צעיר. אשתו הראשונה נפטרה בעת לידת בתם, וגם התינוקת לא שרדה. הוא התחתן שוב, אך במשך עשור לא היו לזוג ילדים. אחיו הגדול, רבי דוד, נרצח על ידי השלטון המרוקאי. שנים אחר כך, אחיו הקטן והאהוב ביקר אצלו, ונהרג בתאונת דרכים קטלנית בדרכו הביתה. שמונה מילדיו נפטרו עוד בחייו.
הכינוי "בבא סאלי" פירושו בערבית מרוקאית: "האבא שמתפלל". לא רב, לא מנהיג, אלא אבא. כזה שדלתו פתוחה, אוזנו קשבת, ותפילתו עבורך היא כלי העבודה העיקרי שלו. השם הזה משקף את מהות דרכו - להיות אב רוחני לכל יהודי הזקוק לישועה.
כבר בגיל 18, כשרבים מבני גילו עדיין מחפשים את דרכם, הוא מונה לראש ישיבה בריסאני שבמרוקו והפך לאבא רוחני של קהילה שלמה כשהוא עצמו כמעט ילד. הגדלות האמיתית התבטאה לא רק בלימוד, אלא ביכולת לשאת באחריות ולהוביל.
כדי להתמיד בלימוד שהגיע לעיתים לשמונה עשרה שעות ברצף, הוא המציא שיטה משלו: בחורף ישן בלי שמיכה - כדי שהקור יעיר אותו, ובקיץ עם שמיכה כך שהחום לא ייתן לו מנוח. היגיון הפוך, נחישות של ברזל. כך התמיד בעמל התורה עד שזכה לגדלות בהוראה ובקבלה.
די באסון אחד מכל אלו כדי להקשות ולסגור את האדם, אך אצל הבבא סאלי הכאב רק זיכך את ליבו. הוא הפך לרגיש יותר, מבין יותר, מקשיב יותר. כי מי שידע כאב - יודע לרחם, להרגיש את צערו של כל יהודי ואת צערה של השכינה. זו הייתה גדלותו האמיתית.
בחנוכה ביקש שיחלקו לילדים דמי חנוכה במטבעות נוצצים, לא בשטרות. למה? "ילד מתלהב הרבה יותר ממטבע נוצץ". זו הייתה גדלותו - לראות את העולם דרך עיניים של ילד, ולהבין שהלב הקטן מתרגש מדברים שמבוגרים כבר שכחו. הוא ידע שהשמחה הפשוטה היא הדרך לחנך ולקרב.
במשך חמישים שנה נמנע מאכילת בשר והדיר את עצמו מהנאות העולם. רק בסוף ימיו, כשהכוח רפה, נאלץ להתיר את נדרו מטעמי בריאות. הוא ויתר על הסגפנות כדי שיהיו לו עוד ימים לסייע לאחרים. גם בזה התבטאה גדלותו - הכול למען הזולת.
בעידן שבו הכול מתועד ומפורסם, הוא הקפיד שלא להעביר שיעורים בפרהסיה ולא להבליט את עצמו. הכוח האמיתי, האמין, נמצא בעבודה השקטה - רחוק מזרקורים, בין האדם לאלוקיו. הצניעות הייתה חלק בלתי נפרד מדרכו.
אהבת ארץ ישראל בערה בו. כשעלה לארץ הקודש, הוא נישק את אדמתה שלוש פעמים - כמי שמגיע אל ביתו אחרי גלות ארוכה. הקשר לארץ ישראל לא היה רק רעיוני, אלא חיבור נפשי עמוק שהתבטא בכל מעשה.
תפילתו הייתה ממושכת ועמוקה. הוא היה עומד שעות ארוכות בתפילה, כשהדמעות זולגות על לחייו. כל מילה נאמרה בכוונה, כל משפט היה קריאה מעומק הלב. אנשים שזכו להיות נוכחים בתפילתו מעידים שהרגישו את השכינה שורה במקום.
גם לאחר הסתלקותו, ממשיכים רבבות יהודים לפקוד את ציונו הקדוש בנתיבות. כמדי שנה בתאריך ד' בשבט, צפויים כ-150,000 איש להגיע להילולא, לשפוך שיח ולבקש ישועות. המשרד לשירותי דת, משטרת ישראל, מגן דוד אדום ורכבת ישראל נערכים בכוחות מתוגברים לקראת האירוע הגדול.
השנה, ההיערכות כוללת תוספות רכבות מיוחדות, כוחות ביטחון מוגברים, ומערך רפואי מקיף. הכול כדי לאפשר לכל יהודי להגיע בבטחה ולהתפלל בציון הקדוש. כי הברכה של הבבא סאלי לא נגמרת - היא ממשיכה לפעול ולהושיע, דור אחר דור.
זכותו של הצדיק הגדול תגן עלינו ועל כל עם ישראל, ונזכה לראות בישועות ונחמות בקרוב ממש.
0 תגובות