לקחת ילד לטיפול שיניים, זה לא תענוג גדול. אתה יושב ליד הילד, רואה אותו סובל ומתייסר, ואין לאל ידך להושיע.
אז מה עושים בינתיים? אם אתה שייך לסוג של ההורה הקלאסי, אתה מתחיל לחשוב. וזה, פחות או יותר, מה שחולף לך בראש: "למה נתתי לו לאכול כל כך הרבה ממתקים? איך זה שויתרתי בסוף, והרשיתי לו לגמור את כל שקית היומולדת שהביא מהגן ומדוע, למען ה´, הרשיתי לשויגער לחלק להם את כל הסוכריות הרעילות האדומות הללו?".
אבל רגע לפני שאתה טובע לחלוטין בים רגשות האשם, ומבטיח נאמנה שאצלך בבית לא רואים יותר ממתקים, כדאי לך לדעת דבר או שניים על עששת.
העששת היא מחלה זיהומית, המאופיינת בהמסת רקמת השן הקשה ובהופעת חורים בשיניים. החידקים הנמצאים על פני השן מפרקים את הפחמימות הנמצאות ברוב סוגי המזון שאנו אוכלים, וכתוצאה מכך נוצרות חומצות. החומצות הללו ממיסות את הרקמה הקשה של השן, וגורמות לעששת ולהוצרות חורים.
היות והחידקים מפרקים את הפחמימות שעל השיניים, עלול כל מאכל המכיל פחמימות, לגרום למחלת העששת, ולאו דוקא מאכלים מתוקים! לכן, יותר משחשוב להמעיט באכילת ממתקים, חשוב להקפיד על הרגלי אכילה נכונים: לאכול ארוחות מסודרות, ולהימנע מנישנושים מיותרים. כך ישאר לרוק מספיק זמן לשטוף את הפה, ולנטרל את רמת החומציות שבו. אז מי אמר שדוקא ממתקים גורמים לחורים בשיניים?
דבר נוסף שמשפיע על התפתחות העששת הוא התורשה. ישנם ילדים שנוטים יותר לפתח עששת מפני הגורם התורשתי, ולאו דוקא באשמת התזונה או ההורים (אלא אם כן מהם ירשו הילדים את הנטיה).
מה שכן חשוב מאד הוא להקפיד על צחצוח שיניים. הצחצוח מסלק את החיידקים הצמודים לשיניים, ומונע את העששת. כיום ממליצים להתחיל בצחצוח השיניים כבר מעת בקיעת השן הראשונה של התינוק. רצוי מאד שהצחצוח יעשה עם משחת שיניים המכילה פלואוריד, כיון שהפלואוריד מסייע לעמידות השן בפני החומצות.
אצל תינוקים השותים מבקבוק, קיימת המלצה שלא להרבות בנתינת בקבוקים המכילים שתיה שאינה מים, ביחוד לא בשעת השינה או לפניה. שתיה מרובה מבקבוק של כל משקה שאינו מים, עלולה לגרום ל"עששת הגיל הצעיר", שהיא מחלה העלולה להוביל להרס כל שיניו של התינוק.
אז במקום לשבת ולהאשים את עצמכם, שבו ושננו את הכללים, ואולי אם תקפידו עליהם תרויחו ילד עם שיניים בריאות, ולא תצטרכו להגיע איתו לרופא השיניים, לשבת לידו ולהאשים את עצמכם.