העולם עודנו מעכל את ממדי התקיפה באיראן, שבוצעה נגד מתקני גרעין תת-קרקעיים בעומק המדינה. אך פרט לעוצמת הפגיעה, נדמה כי הדמות הבולטת של המבצע היא לאו דווקא מפקד או גנרל, אלא מטוס. B-2 ספיריט – המפציץ החמקן, הנדיר, והיקר ביותר בהיסטוריה הצבאית. המטוס יצא מבסיס וויטמן במיזורי, חצה את האוקיינוס האטלנטי, עקף את כל בסיסי ארה"ב במפרץ, תקף מטרות באיראן – ושב על עקבותיו. גיחה אחת, שנמשכה יותר מ-37 שעות לכיוון.
ההחלטה לשגר את המטוסים ישירות מארה"ב, ולא מבסיסים בקטאר, סעודיה או איחוד האמירויות, נועדה למנוע הסלמה אזורית ולשלול עילה לתגובה איראנית נגד מדינות המפרץ או נגד כוחות אמריקאיים פרוסים. במהלך שקט אך תקיף, המריאו המפציצים מאדמת ארה"ב, ביצעו תדלוקים אוויריים מרובים – וחזרו מבלי לנחות או להשתמש בשטחי תיווך.
מפציץ ה-B2 נחשב לאחד מכלי הנשק המתוחכמים בעולם. עיצובו ככנף מעופפת נטולת זנב מעניק לו יכולת חמקנות ייחודית, המבוססת על צמצום החתימה המכ"מית והתרמית. למרות שטחו הגדול – עם מוטת כנפיים של 52 מטר – חתימת המכ"ם שלו עומדת על כ-0.2% בלבד מגודלו האמיתי. המנועים חבויים בתוך גוף המטוס, ומערכת פיזור החום מונעת יצירת “אבוקה” תרמית בולטת. חיישנים מיוחדים מזהים את היווצרות שובל התעבות באוויר – ומורים לצוות לשנות גובה כדי להימנע מגילוי ויזואלי.
לצד החמקנות, ל-B2 כושר נשיאה יוצא דופן. שני תאי החימוש שבתוך גופו מסוגלים להכיל מגוון אמצעים: עד 80 פצצות מונחות GPS של חצי טון כל אחת, או לחלופין 16 טילים כבדים. בתצורת תקיפה גרעינית – ניתן לשאת עד 16 פצצות B83, כל אחת בעוצמה של 1.2 מגה טון.
מומחה אמריקני ניתח את התמונות ואין לו ספיקות: המתקן בפורדו הושמד
למבצע באיראן שימשה הפצצה החודרנית GBU-57 המכונה MOP – פצצת ענק במשקל 12 טון, היכולה לחדור לעומק של 60 עד 80 מטרים בקרקע מבוצרת. רק ה-B2 מסוגל לשאת את הפצצה הזו, ושתי יחידות כאלו הוטענו בגיחה.
למרות שהגיחה נמשכת יותר מ-37 שעות, המטוס מאויש על ידי שני אנשי צוות בלבד: טייס ומפקד משימה. רמת האוטומציה הגבוהה במערכות ההפעלה, הניווט והשליטה, מאפשרת לצוות לפעול בתיאום מינימלי, תוך התבססות על מערכות חכמות המנטרות את הטיסה ואת הנתיב המבצעי. המטוס מתוכנן כך שמרבית המערכות מתופעלות באופן עצמאי, עם בקרה אנושית מינימלית אך קריטית.
לצד הדרישות המבצעיות, תוכנן גם תא הצוות כך שיאפשר טיסה נוחה למשך עשרות שעות. מאחורי מושבי הטייסים ישנו אזור מנוחה קומפקטי, הכולל מיטת יחיד עם שיכוך רעידות, שירותים מלאים, מקרר, מיקרוגל, ומסכים למעקב אחר נתוני המשימה. לפי מקורות שונים, המסכים מאפשרים גם צפייה בשידורים חיים במהלך הגיחות. צוותי האוויר מבצעים חילופים במשמרות, ואחד מאנשי הצוות יכול לישון בזמן שהשני מפקח על הטיסה. המושבים עצמם מאפשרים גם מנוחה חלקית במצבים מסוימים.
הטיסה מתבצעת תוך הקפדה על מסלול מדויק, מרחק בטוח מסופות רעמים (לפחות 64 ק"מ), ועדכון מתמיד מול מערכות השליטה הקרקעיות. תדלוקים אוויריים מתבצעים תוך תיאום מוקפד עם מטוסי תדלוק מדגם KC-135 או KC-46, והם מתבצעים במספר נקודות לאורך המסלול.
המטוס כולו מתוחזק תחת סטנדרטים מחמירים במיוחד. מחירו מוערך ביותר מ-2.1 מיליארד דולר ליחידה, ועלות שעת טיסה נאמדת בכ-135 אלף דולר. התחזוקה דורשת האנגרים ייעודיים, מבוקרי טמפרטורה, והציפוי הסופג גלי רדיו מתוחזק בקפדנות לאחר כל גיחה. ה-B2 צבוע בצבע אפור כהה, אך בחירה זו אינה רק אסתטית זהו ציפוי ייעודי העשוי מחומר פחמני ופולימרים, אשר בולעים גלי רדיו של מכ"ם ומצמצמים את החזר השידורים האמריקאים ניסו בעבר לצבוע מפציץ B2 באפור בהיר במיוחד עבור מבצעים באזור הקוטב, אך התוכנית נעצרה מכיוון שהתברר שתוספת הצבע מפריעה ליכולת החמקנות שלו.
במקרה של תקלה חמורה או התרסקות, מופעלים באופן אוטומטי רכיבי השמדה עצמית של מערכות סודיות – במטרה למנוע זליגת טכנולוגיה לידי אויבים.
מפציץ ה-B2 פותח במקור בשנות ה-80 עבור עידן המלחמה הקרה, אך נותר עד היום כלי מבצעי פעיל, כשברשות חיל האוויר האמריקאי 21 יחידות בלבד. הוא נשלח לגיחות באפגניסטן, בלוב, בעיראק, וכעת – גם לאיראן. גיחתו האחרונה, שנמשכה יותר מ-75 שעות הלוך ושוב, מציבה אותו שוב בלב ליבה של היכולת האסטרטגית של ארה"ב, ופוקחת עיניים בזירה האזורית והעולמית.
0 תגובות