מספר הולך וגדל של לוויינים שמקיפים את כדור הארץ מאיר את שמי הלילה - ומקשה על אסטרונומים לחקור גלקסיות רחוקות.
כאשר לוויין עובר במסלול שלו ומוחזר אור השמש ממנו לכדור הארץ, הוא יוצר פס אור חזק בתמונה שהטלסקופ מצלם. מחקר של מדעני נאס"א מראה כי העלייה בתוכניות השיגור עלולה לפגוע בתמונות מטלסקופים מרכזיים כמו הטלסקופ הבין-כוכבי האבל.
ממשלות וחברות כמו סטארלינק של אלון מאסק ממהרות להקים קבוצות לווינים משלהן, כדי לענות על הביקוש הגובר לחיבור אלחוטי. עלות הייצור הנמוכה וערך הנתונים שהלוויינים אוספים, תורמים גם הם למגמה זו.
המחקר מעריך שכיום יש בערך 15,000 לוויינים, ובשנת 2030 מספרם עשוי להגיע ל‑100,000. עד סוף שנות ה‑30 של המאה, מספר הלוויינים עשוי לעלות על 500,000, בהנחה שכל הבקשות לשיגורים יאושרו על ידי רשות התקשורת הפדרלית של ארצות הברית.
החוקרים בדקו באמצעות סימולציה את ההשפעה על ארבעה טלסקופים חלליים הפועלים או מתוכננים במסלולים בגובה של בין 400 ל‑800 ק"מ - האבל של נאס"א, SPHEREx, הטלסקופ המוצע ARRAKIHS של סוכנות החלל האירופית והטלסקופ Xuntian המתוכנן של סין.
על פי הממצאים, עם 560,000 לוויינים, כ‑39.6% מהתמונות של האבל יושפעו, וביתר הטלסקופים מעל 96% מהתמונות יושפעו. גם עם 100,000 לוויינים, כמעט 20% מתמונות האבל ייפגעו, וביתר הטלסקופים יותר מ‑80% מהתמונות יושפעו.
הממצאים משקפים מחקרים קודמים שהצביעו על כך שהפצת הלוויינים גורמת ל“ונדליזם מוחלט של מחקר אסטרונומי מתקדם”. פליטות האור מהלוויינים יוצרות "רעש", אור מפוזר שיכול למחוק את האותות החלשים שהאסטרונומים מעוניינים בהם.
לפתרון הבעיה מוצעים מספר רעיונות, כגון הצבת הלוויינים במסלולים נמוכים יותר מהטלסקופים, אם כי זה עלול לגרום לפליטת חומרים הפוגעים את שכבת האוזון. פתרונות נוספים כוללים הטלת מס 'זיהום אור' על מפעילי לוויינים, או שימוש מועט יותר בחיבורי אינטרנט חלליים, והגדלת השימוש בחיבורים חוטיים מכדור הארץ.
0 תגובות