מאז שבוע שעבר, כאשר החלו רצות השמועות על סופו הקרוב של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, המצוי מזה כ-8 שנים במצב של שיתוק מוחי, ומצוי תחת ההגדרה הרפואית של 'צמח', קמו להם בזה אחר זה, כפטריות אחר הגשם, המקטרגים למיניהם.
כינויים משפילים, איחולים שטניים, אחסוך מעצמי ומכם מלהביא דוגמאות, הן בהחלט קשות, לא ראויות, ובעיקר מאכזבות. כמעט לא נמצא לו מליץ יושר אחד - בעת צרה.
נכונה העובדה שההופעה האחרונה שלו, הייתה בעת "ההתנקות" - אירוע שייזכר וייזקף לחובתו לדיראון עולם, אך עם זאת, הרי מדובר ביהודי, שנמצא ברגעיו הקשים ביותר, וככל הנראה האחרונים בחייו.
יהודי שנמצא במצב איום במשך 8 שנים, שהרופאים אינם יודעים לומר שאיננו סובל ייסורים איומים ומזככים, יהודי שגם עשה ופעל למען הכלל, ואולי בעיקר חייו ומרבית שעותיו בשירותו בצה"ל אף היה תחת אש ובסיכון חיים - למען הכלל.
יהודי שהיו לו גם לא מעט זכויות, לפחות אחת מהן תיזכר גם היא, ותהווה זכות ענקית עבורו. מדובר בעת פרוץ מלחמת יו"כ, כאשר היה הוא זה שפרץ וחילץ את תעלת סואץ, בניגוד לפקודות שקיבל, תוך סיכון אישי ומקצועי כאחד, בזכות פועלו הוכרעה המלחמה לטובה.
היו אז מי שתבעו את העמדתו לדין על הפרת פקודה, במקביל להענקת הצל"ש על הצלת עם ישראל מתבוסה במלחמה העקובה מדם - הגדולה שהייתה למדינה, הלא היא מלחמת יום הכיפורים.
רבים שלוחים למקום, והוא במקרה זה נבחר להיות אחד מהם, ואכן היה שליח טוב, והיה במקום הנכון, ומילא אחר הכתוב, 'במקום שאין איש - אשתדל להיות איש'
לכל אחד ואחת מאתנו, יש זכויות רבות, אך לצדן, גם כמה חובות - ה' ירחם, בכל זאת נרצה שיזכרו לנו את זכויותינו, ואל יזכירו לא לנו ולא לאף אחד אחר, את חובותינו, בטח שלא בשעה קשה, שעה של דין, ובשעה כה גורלית - בה מצוי אריאל שרון.
גם אם נמצא כמה וכמה הבדלים, בין סגנון חייו של האיש, ועוד על חלקו הלא מבוטל ב'התנתקות', עדיין היחס בין מה שאנו מקבלים מהקב"ה, למה שאנו נותנים במעשינו הטובים, וחלילה פוגמים במעשינו הפחות טובים - היחס הוא רחוק מאד מלהיות סביר ומאוזן.
אז מה לנו כי נלין על הזולת, ומי אנו כי נשפוט את האיש?
באופן שכמעט הייתי אומר 'אבסורדי', הרי שרק דבר אחד יכול לעמוד לנו בעת צרה ודין, אם לא מעשינו הטובים שכה מדוללים, וכנגד המעשים הפחות טובים, רק מידת החסד והחמלה שאנו נפגין ונעניק למי שאנו חושבים שלא כל כך ראוי להעניק לו, בכך שנדבר עליו טוב, ונייחל לו את הטוב ביותר שהיינו חפצים לאחל לאהוב לבנו, אז ורק אז, כמידה כנגד מידה, כך הקב"ה יחמול עלינו בעת צרה.
אז אם לא בשבילו ובעבורו של אריק, נחוס עליו, כדאי בשבילנו עצמנו, שנחוס על הזולת.