"מאז החלה החקירה נגדי אני לא חי, נושם או אוכל"

הפרקליטות טוענת כי בין וינרוט לויטה התנהלה מערכת יחסים מושחתת, שבמסגרתה טיפל ויטה כפקיד שומה בלקוחות של וינרוט, בהם ארקדי גאידמק ומיכאל צ´רנוי, וכרת עבורם הסכמי מס מיטיבים. בתמורה, נטען, העניק וינרוט לויטה שכר-טרחה מופחת עבור ייעוץ משפטי שהעניק לו, בנוגע להסרת מכשולים שעמדו בפני קידומו המקצועי ברשות המסים.

וינרוט אמר היום כי "ויטה לא החליט לבד בענייניהם של גאידמק וצ´רנוי, הוא היה חלק מחבורה שלמה של מקבלי החלטות שהיו מעורבים בכך, וזה מוריד עוד יותר ממצב ניגוד העניינים. ויטה לא יכול היה להחליט לסגור הסכם עם מלבין הון בעצמו. כל רשויות החוק היו שם".

אמירותיו של וינרוט נאמרו בתגובה לדברי התובעת, שטענה בפניו כי "כאדם רציונלי, אינטליגנטי ומתוחכם", הוא צריך היה לדעת כי ויטה הכיר לו תודה בעת שפנה אליו. וינרוט השיב בכעס: "גם שופט ששולח את הבן שלו להתמחות אצלי הוא אסיר-תודה. זה לא אומר שאני פסול מלהופיע בפניו. לרוב שופטי המחוזי עשיתי טובות הרבה יותר גדולות מלויטה. אסירות-תודה איננה מהווה ניגוד עניינים פסול. יחס של אמפתיה איננו פוסל בן אדם, גם לא שופט. בוא ניקח את עו"ד דוד ליבאי, דן שינמן ונבות תל-צור (הסנגורים של וינרוט - ח.מ.) ונשלח אותם לחו"ל - הרי לפי גישת הפרקליטות בתיק שלי, הם לא יכולים לעבוד בארץ"."טבע העולם"

וינרוט, שעדותו היתה נרגשת, הוסיף כי גם לאור הלכות העליון, מערכת יחסיו עם ויטה לא היתה אסורה. "כשמשרד יגאל ארנון ייצג את (אהוד) אולמרט ובמקביל הופיע מול אולמרט בבקשה לפטור מהיטל השבחה, אמר העליון כי בדבר הזה אין ניגוד עניינים ממשי. אלה הן הנורמות שבהן אני חי. כך היה גם בענייננו. אם אני עושה טובה למישהו, אז הוא חייב לי, זהו טבע העולם", אמר. "גם אם הייתי לוקח מויטה שכר-טרחה, הוא היה מכיר טובה ומעריך את העבודה שלי. אני חי בעולם שאין בו פרנויות, וכאשר מדובר באיש ציבור אני משוכנע שהוא יפעל כדין. לא כל אימת שאדם חש סימפטיה כלפיי, אז אסור לו לדון בתיק של לקוח שלי".

מוקדם יותר סיימה עו"ד איריס ניב-סבאג, ממשרד שינמן-נגב-ניב, את חקירתו הראשית של וינרוט. באחת התשובות לשאלותיה התייחס וינרוט לחקירתו במשטרה וטען כי האשמת השוחד נפלה עליו כ"רעם ביום בהיר" וכי מצבו הנפשי, כשזומן לחקירה, היה קשה.

"למרות שהייתי ביאחב"ל המון פעמים בתור עורך דין, כשזומנתי בעצמי לחקירה, ממש התבלבלתי בדרך לשם", סיפר וינרוט. "פתאום חטפתי את האשמת השוחד, ו´הגג נפל עליי´. ב-3 השנים האחרונות אני לא חי, לא נושם ולא אוכל. רק היום אני מבין עד כמה מצלמות התקשורת, שרגיל הייתי לראות בדיונים בהם ייצגתי, הן ´מדקרות חרב´", העיד וינרוט הנרגש.

"זה חורה לי"

עם תום חקירתו הראשית, ובאופן חריג, ביקש וינרוט להוסיף ולומר כמה מלים לשופט - ונשא מעין נאום סיכום של עדותו בחקירה הראשית. "ההתנהלות שלי בפרשה היתה הכי גלויה שיש בעולם", טען. "רצתי לרשויות וסיפרתי להן על ההסדרים שאנחנו מנסים לעשות עם ארקדי גאידמק ומיכאל צ´רנוי. ב-2007, כאשר עוכב המינוי של ויטה לתפקיד הממונה על הכנסות המדינה, הוא הגיע אליי לטיפול משפטי, רק אחרי שפנה לעו"ד ליבאי ולעו"ד בועז בן-צור. כל הנתונים הללו והמאורעות הללו מצביעים על כך שלא היה כאן שוחד. זה ממש חורה לי".

"גם ´הניגון´ של התביעה על כך שקיבלתי 30 מיליון שקל שכר-טרחה מגאידמק חורה לי מאוד. למה הם הביאו את הנושא הזה? הרי גם אם לא הייתי מקבל אגורה אחת מצ´רנוי וגאידמק, מעצם הייצוג שלהם היה לי אינטרס שהם יקבלו הסדרי מס טובים. יש משרד עורכי דין בארץ שקיבל על ייצוג בישיבת שימוע של גאידמק 600 אלף דולר, ועוד 5 מיליון דולר שכר מותנה בתוצאות השימוע (הכוונה היא לעורכי הדין אילן שביט ודן מרידור שייצגו את גאידמק בשימוע שנערך לו לפני שהוגש נגדו כתב אישום הפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים - ח.מ.). כשאנחנו מייצגים אנשים כמו גאידמק, מותר לנו לקחת כסף".