מכת ההלם שספגה ירושלים הדתית לפני כחצי שנה, עדיין לא הופנמה כראוי. ירושלים עיר הקודש, בירתה של מדינת ישראל, שהייתה בשליטת הדתיים – אבדה. וכמו לא מעט מן האבלים, לוקח להם זמן עד שהם קולטים מה איבדו ומה גודל האסון שפקד אותם.
מרבית תושבי ירושלים החרדית והדתית, עדיין לא קולטים את גדול האסון. חלקם היו עסוקים ב"מלחמות היהודים", סביב השאלה מי אשם באובדן. הזעם הופנה כלפי פנימה. מחנה מול מחנה. חסידויות מול חסידות. עיתון מול עיתון. בפועל, בירושלים, נעשים מעשים שהציבור הדתי כולו יחוש בהם רק בחלוף שנה, שנתיים ויותר. במעגלים הקרובים לכיכר ספרא, כבר חשים בדברים היום. "חרדים אאוט – חילונים אין".
כבר היום איבד הציבור הדתי הקצבות, סיוע ומענקים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים שילכו ויצטרפו למאות מיליונים. תוכניות שונות כבר מוסבות מן השכונות החרדיות לשכונות אחרות. לחברי מועצת העיר הדתיים והחרדים יש קשיים רבים לתפקד. אפילו להשיג הנחה בארנונה למשפחת אברכים נזקקת, הפך להיות מאמץ שלא תמיד יש בו תוצאות. ישיבות קטנות, בתי ספר וסמינרים שקיבלו סיוע, ניצבים היום מול קירות אטומים. אין אפילו שומע לבקשותיהם.
| "אפילו להשיג הנחה בארנונה למשפחת אברכים נזקקת, הפך להיות מאמץ שלא תמיד יש בו תוצאות. ישיבות קטנות, בתי ספר וסמינרים שקיבלו סיוע, ניצבים היום מול קירות אטומים. אין אפילו שומע לבקשותיהם" |
וכל זה קורה כשהנציגות החרדית והדתית בעירייה, חלשה מאי פעם בעבר. אנשיה כמעט ולא מורגשים במסדרונות העירייה. את המצב שנוצר מנצלים רבים לרעה כדי להצר רגליהם של הדתיים, וראש העיר החדש איננו דווקא אחד מהם. בראש ובראשונה שינה פנים המנגנון העירוני על כל בכיריו שיודע כי היום הוא יכול להתעמר בחרדים כי אין להם גיבוי מן הקומה השישית. שנים רבות הם ישבו וחרקו שיניים, ועכשיו השנאה מתפרצת. גם בסביבתו הקרובה של ברקת, התקבצה חבורה של יועצים ו"מובילים" שככל שהם יכולים ל"חתוך", כלשונם עצמם, לחרדים, הם עושים זאת. בשקט. פעם פה ופעם שם. יחדיו, במצטבר, זה הרבה.
סיכומים ראשונים
ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, כך מודה אחד ממקורביו, איננו שולט תמיד בלשונו. אומר דברים שאחר כך מצטער עליהם. לפי עצת יועציו, הוא משתדל שלא להשתתף במפגשים רחבים מדי עם הרבה אנשים, או ברבי שיח כשלצדו יותר משניים-שלושה איש. זו כנראה הסיבה, אומר המקורב, שבלוח הזמנים של ראש העיר ברקת קשה למצוא אירועים שאפיינו את כל קודמיו בתפקיד. פגישות רחבות והופעות רבות. הוא גם רחוק מלהיות "אוראטור" דגול. ובכלל "הסמול-טוק" שלו רווי ביטויים זרים לירושלמים.
כמעט 200 ימים כבר חלפו מאז נכנס ניר ברקת לתפקידו. בינתיים אין מרגישים בו. הוא מסתבך בתכנונים ולא רואים עשייה. אל תתפתו לדיבורים שהדת חשובה לו. המעשים מלמדים אחרת.
"תשתוק הצלתי אותך". ברקת ואולמרט. צילום: פלאש 90
ברקת כבר גרם לכמה תקריות מביכות, כשדיבר דברים לא מתוכננים, שהידועה שבהן הייתה בעת ביקורה של מי שמשמשת כיום כמזכירת המדינה האמריקאית הגב´ הילרי קלינטון. דבריה הם "אוויר בלי תוכן", אמר ברקת והסעיר את הנציגות האמריקאית בישראל ואת מלוויה של קלינטון בארץ.
ראש העיר אמר זאת בהגיבו על דבריה של קלינטון בעת שסיירה כאורחת הרשות הפלשתינאית ברמאללה, שם גינתה את עיריית ירושלים המרבה, לדבריה, "להרוס בתים בירושלים דבר שאינו תורם לרגיעה ולתהליך השלום ומנוגדת למפת הדרכים".
בשגרירות האמריקאית בתל אביב, שמעו את דברי ברקת והתלוננו בפני משרד החוץ. הדברים הגיעו גם לידיעתו של ראש הממשלה אז, אהוד אולמרט שחשש מהתפתחותה של תקרית דיפלומטית קשה והורה על אתר לפרסם בשם לשכתו, הבהרה מתנצלת, שבה אומרת לשכת אולמרט כי הדברים של ראש עיריית ירושלים, הוצאו ככל הנראה מהקשרם והוא לא התכוון לומר את מה שכאילו צוטט בשמו, והציטוטים "שגויים ומופרכים".
בפגישה אקראית שהייתה כשבוע לאחר האירוע בין אולמרט לניר ברקת, אמר ראש הממשלה לראש העיר: "אם אין לך מה לומר אל תפתח את פיך. הצלתי אותך ואתה צריך להגיד לי תודה".
לניר ברקת, אומר אחד ממכריו עוד משנות הלימודים המוקדמות יש בעיה אחת מרכזית: הוא תיאורטיקן לא רע. יש לו רעיונות, לעיתים אפילו טובים, אבל כאיש ביצוע הוא גרוע ביותר. הוא גם כשל בכל תחומי עיסוקיו בעבר, בשלב של העברת המחשבות שהתרוצצו בראשו לשפת המעשה. שכן הוא איש מעשה קטן מאוד".
| "יותר מחצי שנה מאז נכנס לתפקידו והוא עוד לא עשה דבר אחד ראוי לציון. בולט. הוא ממשיך להקים סביבו וועדות וגופי ייעוץ, לומד ולומד, ומבטיח יום אחר יום שהנה זה הולך ומגיע. ודבר לא מגיע" |
ועכשיו רואים את זאת בעבודתו. יותר מחצי שנה מאז נכנס לתפקידו והוא עוד לא עשה דבר אחד ראוי לציון. בולט. הוא ממשיך להקים סביבו וועדות וגופי ייעוץ, לומד ולומד, ומבטיח יום אחר יום שהנה זה הולך ומגיע. ודבר לא מגיע. שום דבר מעשי מכל תוכניותיו הגרנדיוזיות עוד לא יצא אל הפועל. אנשים מתחילים כבר להטיל ספק אם גם יצא.
הוא פועל גם בשיטת ה"הצהר" ועשה את ההפוך מכך. כך למשל, הוא לא חדל מלדבר על הצורך להפוך את ירושלים ל"עיר האקדמיה" ולקרב צעירים אליה, אך בו בזמן הוא נוטה לבטל את כל ההטבות שחילק קודמו בתפקיד לצעירים שבאו ללמוד בירושלים. הוא מדבר על הקמת מרכזים גדולים שידאגו לתעסוקת תושבי העיר ולצמצום האבטלה, אך מקורביו אומרים שהוא נערך לצמצום היקף העובדים בעירייה. ולאן ילכו המפוטרים? לא ללשכת העבודה?
ברקת מדבר בלא הרף על הצורך לחסוך ולקצץ בהוצאות אך את לשכתו שיפת בקרוב למיליון שקל ויש האומרים שזה עלה הרבה יותר מכך. האם הוא באמת היה צריך זאת? – לגמרי לא בטוח. בוודאי לא בתקופה כלכלית כל כך קשה למדינה ולעיר. אפילו סתם למראית עין מן הראוי היה שיימנע מכך.
"האווירה בעירייה קשה, אומרים לא מעט עובדים בכירים. ברקת מנטרל את כולם. גם את מחזיקי התיקים והעביר את השליטה לילדי לשכתו ולגברת שהציב לשמור עליהם כמו בגן ילדים. ואלו דואגים רק לברקת ולהאדרת שמו. זה לא יכול להחזיק הרבה זמן".
"עלינו, הנציגים החרדים, אומר אחד מהם, עבד ברקת "בעיניים". הוא תחילה לא הכניס אותנו לקואליציה, ואחר כך צרף אותנו וזרק לנו פירורים, וגם מה שקיבלנו הם תיקים חסרי כל השפעה או תוכן".
ולמה לקחתם אותם? – אנו שואלים, ומגלים חברי מועצה רפוסים מאד, שהותשו במהלך המשא ומתן הקואליציוני ומתוך חשש שמישהו אחר מן הסיעות הדתית "יחטוף להם גם את המעט הזה", לקחו כל שניתן להם. גם אם מדובר בתפקידים מבזים.
"ברקת, מוסיף חבר מועצה חילוני דווקא, הביא לעירייה חבורה של "יס-מנים" משל עצמו והקים כאן בעצם עירייה בתוך עירייה".
שלמה מרגלית, חבר מועצת העיר מסיעת מר"ץ שהתראיין לאחרונה ל"הארץ" אמר כי "התחושה זהה בכל המגזרים בעירייה ובכל סיעות הקואליציה, הן בקרב החילונים והן אצל החרדים. ברקת סוגר עניינים עם יועצים ומתעלם ממנהלי האגפים בדרג המבצע. אני לא יודע אם זה בגלל היועצים או בגלל הקונספציה הניהולית שלו. אולי זה לא היה שונה בתקופות אחרות, אבל לאור העובדה שלאורך כל הדרך ברקת העלה על נס את החשיבות שבשקיפות ויושרה - הציפיות גדולות מבעבר. וכגודל הציפיות, כך גודל האכזבה".
באותה מסגרת התראיין גם חבר המועצה הדתי מאיר תורג´מן שאמר כי "חבל שניר ברקת הצהיר השכם והערב כי יעבוד בשקיפות ובגלוי, וללא שום משוא פנים, אלא שמי שעיניו בראשו קולט את השיטה בה הוא פועל - הכנסת אנשי אמונו לכל תפקיד. ברור שהמגמה כאן היא לנשל את עובדי העירייה, שאינם נמנים עם הקליקה שלו. זה נעשה בשיטת הסלאמי: אחד ועוד אחד ועוד אחד. בסוף זה יגיע לכולם".
מסלק את אנשי המנגנון הקודם. ברקת ולופוליאנסקי. צילום: פלאש 90
הדתיים מורחקים מכל השפעה
ברקת נזהר במהלך הבחירות מלהציג את עצמו כמועמד של החילונים בעיר. הוא עשה רבות כדי לבנות לעצמו תדמית של מקורב לדתיים וכמי שישמור על הסטאטוס קוו. אלא שמאז נכנס לתפקידו, הוא עשה הכול כדי להראות את ההפך מכך. הוא דחק את רגלי כל הנציגים הדתיים מסביבתו הקרובה. הקומה השישית, קומת ראש העירייה, שבה היו בקביעות שני מנייני מנחה בכל יום, מאכלסת היום כמעט רק את החילונים, מקורביו. כל היתר ובכלל זה הסגנים הדתיים "נופנפו" לקומה החמישית או לבתים האחרים במתחם ספרא.
פגישותיו ויחסיו עם הנציגים הדתיים מתנהלים בערבון מוגבל מאוד. כך גם עם סגניו הדתיים. הוא אמנם לא יהסס מלהתנשק אתם בשמחות המשפחתיות, אך כל אחד מהם מתהלך בתחושה של מי שהפך להיות "פיון" על לוח השחמט של ברקת. הוא כמעט ואינו מתייעץ אתם, ואת מרבית חברי מועצת העירייה הדתיים רואה ברקת רק בישיבות. את הפניות אליו הוא מתעל אל שרשרת יועציו. הם אנשי הקשר. והם כלל אינם יודעים שאותם יועצים משמשים גם כגדר ההפרדה ביניהם. בקשותיהם ופניותיהם נשארים על שולחנם. לכל היותר הם מגיעים לשולחנה של "ראש הסגל" ושם נקברים.
"אני מחויב לתת שרות למגזר החרדי בירושלים בוודאי ובוודאי אין מה לחשוש שמחר בבוקר ישתנו סדרי בראשית", אמר ברקת כשנכנס לתפקידו. אך בין דיבורים למעשים הדרך רחוקה. 56 יהודים דתיים, רובם חרדים, שהתפרנסו מן העירייה, נפלטו החוצה בעת חילופי השלטון. כל אלו שתפסו את מקומם הם חילונים או דתיים מתונים מאוד, להוציא אחד בודד, יועצו לענייני חרדים שגם הוא שליחם של החברה שהריצה אותו בבחירות וסייעה לו להיבחר והיום ממשיכה בהסדר כזה או אחר לשמש אותו. החרדים המעטים שסביבו, הם כביכול כסות לפעולה למען החרדים והדתיים, אך בפועל מחפש ברקת כל הזמן דרכים ומעשים כדי להוכיח לחילונים שהוא לצדם. והוא באמת באופן ברור בצד אחד של המפה. לא הצד הדתי ובוודאי לא החרדי.
ראינו זאת בשינוי שחולל בלהקת המחול הירושלמית, בלקיחת פסל נוצרי שתרמה כנסייה רוסית ואשר קודמו דחק אותו לפינה נסתרת בהר ציון, ובהצבתו המופגנת בחזית, בקרבת קבר דוד, בטקס חוזר ורעשני. כמו שאנו רואים זאת בכוונתו להדיח עתה מתפקידו את מנהל מנח"י הדתי בנצי נמט שעושה עבודה מצוינת, ולהציב במקומו חילוני. ואין הוא הדתי האחרון שברקת רוצה לפטר.
פרוש וברקת. צילום: פלאש 90
פחות מ-12 שעות לאחר שנכנס לתפקידו "בעט" ברקת החוצה את כל הנציגים הדתיים והחרדיים שכיהנו מטעם העירייה בדירקטוריונים השונים. השתלט על כל וועדה חשובה והציב בה את אנשיו. פה ושם הכניס חובשי כיפות שאין בינם לבין הצבור החרדי ולא כלום. חלקם אפילו מבכירי שונאי החרדים. "אני, אמר ברקת, אני נגד הדתיים"? – כך הוא בפועל הוכיח את התרחקותו מן הדתיים. וזו כנראה רק ההתחלה.
ואיפה הנציגים הדתיים? הם לא עשו דבר לבלום את ברקת בתחילת הדרך, ורק כאשר הבינו שנוטרלו מכל וועדות העירייה והדירקטוריונים, החלו להתאושש ולהציג שאלות, אך קיבלו מענה, שההחלטה התקבלה בשיתוף עם נציגיכם. ומיהם הנציגים האלו? – בכירי הסיעות החרדיות שגם הם מנותקים משאר חברי הסיעה ומתנהלים כעצמאים לכל דבר. בעצם אין כלל נציגות דתית או חרדית מאורגנת במועצה.
"יהדות התורה" מורכבת משתי סיעות מרכזיות ומחמש תת סיעות. ש"ס מפוצלת גם היא בין שתי סיעות מרכזיות ונציגים שכל אחד "לנפשו". המפד"ל שלה שלושה מנדטים, היא בעצם שלוש סיעות, כאשר אחד מחברי הסיעה עזב בלא לפרוש וחברת מועצה אחרת מתנהלת כעצמאית לכל דבר.
בסביבתו הקרובה ממשיך לפעול מנכ"ל העירייה יאיר מעיין, מינוי של אורי לופוליאנסקי. אלא שברקת חורק שיניים ומשאיר אותו. ולא מפני שהוא לא טוב. הוא טוב ויעיל. אך הוא התחייב לפטרונו של מעיין, שר החוץ אביגדור ליברמן, שלא ייגע בו. וליברמן יודע לתגמל את מי ששומע בקולו כמו להפך. וברקת החושש מליברמן נענה לבקשה.
ברקת טוב לחילונים, רע לדתיים
חצי שנה חלפה מאז נכנס ברקת לתפקידו. התקשורת החילונית פתחה בסדרה של סקירות על תפקודו, וחלק מן הכותבים מטילים ספק אם החילונים בכלל הרוויחו משהו מבחירתו. כיסוי לכיוון ההפוך. "החילונים מתחילים להתאכזב מברקת", כתב השבוע עיתון "הארץ", ואם זה נכון הרי שהאכזבה היא גם של הדתיים וגם של החילונים, כאחד.
לשבחו של ברקת ייאמר, שהוא אישית רוצה להתנהל בין "טיפות הגשם" והנציגים החילוניים והדתיים, אך הוא לא מצליח בכך. הוא שבוי בידי חבורה של יועצים העושים בו כבשלהם. רק לפני כחודש התארגנו מנכ"לי מרבית המחלקות בעירייה והתכוונו להכריז על מרד פומבי בראש העיר. "לא ייתכן אומר אחד מהם, שאני כמנהל מחלקה בכירה בעירייה לא אוכל להיפגש עם ראש העיר שלי, ובכל דבר אצטרך להידבר אתו באמצעו בחור בן עשרים ומשהו, שאינני יודע מתי הוא מעביר לראש העיר את מה שאני מוסר לו ומתי לא, ומה ניסיונו בהשוואה אלי".
| "ברקת אכן לחוץ בסד בין החילונים לחרדים, ועד כה בכל תחום ממוקש הוא בחר לעקוף את השטח. כך דחה את החלטתו בכל הקשור לפתיחת חניון קרתא בשבת, אולי בהמתנה לבית המשפט" |
ברקת אכן לחוץ בסד בין החילונים לחרדים, ועד כה בכל תחום ממוקש הוא בחר לעקוף את השטח. כך דחה את החלטתו בכל הקשור לפתיחת חניון "קרתא", אולי בהמתנה שבתי המשפט יאלצו אותו לפתוח אותו בשבתות ובחגים. גם הפתרון שאליו הוביל בנושא העירוב בקרית היובל, איננו נותן פתרון של ממש לצבור החרדי וצרכיו. זו שוב דחיקה של העניין בכמה מאות מטרים ותו לא. הסיפור יתעורר בוודאי מחדש בעתיד.
"תפישתי, אמר ברקת לפני כמה חודשים, היא שאת ירושלים חייבים לנהל בראיית הכלל - אסור שראש עירייה יפעל בחשיבה מגזרית. המפתח לירושלים הוא לנהל אותה כך שכל מגזר יוכל להשפיע על שכונתו לתפישתו. המשמעות היא שיפור איכות החיים של התושבים בשכונות השונות, והקטנת החיכוך בין המגזרים השונים". אמירה יפה אך נעדרת כל בסיס של ביצוע בשטח עצמו.
איך מתחברים לרעיון הזה, ביטולי התוכניות להקמת מקוואות בשכונות מסוימות והאישורים להריסת מבנים המשמשים לבתי כנסת? – בעירייה אומרים שכל דבר הפוגע בחוק, יוסר. ומי אמור לדאוג לתחליפים ההכרחיים? – לכך אין איש נותן תשובה. "עובדה, מדגישים בעירייה, שהמקווה בשכונת בית הכרם תבנה, למרות כל הטענות של החילונים, כי היא זכתה לכל האישורים הנדרשים בחוק".
ראש העיר מתפאר ב-20 מיליוני השקלים שהקצה לפעולות תרבות. כמעט כולם הולכים לפעילות החילונית. את ירושלים הוא מבטיח להפוך "לעיר הסרטים המרכזית במדינה". איך כל זה משתלב בהצהרותיו שישמור על צביונה היהודי והמסורתי של ירושלים, לא ברור.
עיריית ירושלים בתגובה: "הכתבה מלאה שקרים, הכפשות ואי דיוקים ואינה ראויה לתגובה".
בחלק הבא של התחקיר: פרויקט מגלומני ו"דאגה" לחינוך.