אחד הסיפורים הידועים על הרבנית בת שבע קנייבסקי ז"ל שהלכה לאחרונה לעולמה, הוא שכאשר תורם נדיב הגיע לביתה ולבית בעלה הרב חיים קנייבסקי וביקש לתרום להם מזגן, הם סירבו והסבירו שתרומה כזו מלמדת על חוסר צניעות ועלולה "לקלקל את הציבור". אביה של הרבנית, הרב יוסף שלום אלישיב, גר בבית בעל שני חדרים מאז שנות ה-30 בסמטה צרה בירושלים, והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, גם הוא מגדולי הציבור החרדי, פוגש אישים בכירים כשהוא יושב על כיסא בלי משענת, עשוי מארגזי תפוזים משנות ה-50, שבנה במו ידיו.
מדובר במנהיגים בעלי מעמד אדיר בציבור החרדי, שכולם בני כ-90 ומעלה ושלמרות השנים הארוכות בציבוריות הישראלית והחרדית אף פעם לא הועלתה טענה מצידם או נגדם על סחיטה, חובות או חיכוכים משפטיים.
לעומתם, בשנים האחרונות הולכים ומתרבים הסכסוכים שמגיעים לכותרות סביב רבנים צעירים יותר, על שליטה, כבוד וכסף. חלקם סיפורים מסמרי שיער שכותבי תסריטים מיומנים במיוחד לא יכלו לחשוב עליהם. כך, לדוגמה, הסערה סביב הרב ניר בן ארצי שנעלם בפתאומיות לכמה שנים, ואז התברר שספק הוגלה-ספק נחטף באיומים על ידי אנשיו סביב עניין כספי. או פרשת הפיתוי ל"רנטגן", עוד לפני ההתנגשות החזיתית עם הבאבא ברוך בנתיבות, ועכשיו גם הרב פינטו.
ברובם המוחלט של המקרים הרבנים הם לא האשמים, הם הקורבנות. צריך גם להזכיר שהם מקדישים זמן ניכר לקהילה, מנצלים את יכולתם ואת גיוס התרומות לעזור למאות אלפי נזקקים ומסרבים להסתגר בקהילה החרדית ועסוקים בקירוב ליהדות בצורה נעימה, אוהבת ומחבקת.
עם זאת, דור הרבנים החדש שקם בישראל הוא דור אחר. הוא מצויד ביועץ תקשורת צמוד ובטייקון מחמד, הוא מכיר היטב את הדיילים במחלקות העסקים במטוסים, ומעדיף לערוך שיעורים בבתים ברמת אביב ולא בבתי כנסת באופקים. להימנעות מהדלות, הצניעות והסגפנות יש מחיר: כותרות לא מחמיאות, פרשות שלא קשורות לעולם התורה ובעיקר ריח לא טוב.
הטור התפרסם הבוקר ב'ישראל היום'.
0 תגובות