דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים של מינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי מתפרסם השנה לאחר קיץ של הפגנות סוערות עם דרישה לצדק חברתי. בהקדמה לדו"ח נקבע כי "אפילו הצמיחה הנאה שאפיינה את המשק בשש מתוך שבע השנים האחרונות לא הצליחה לשפר באופן מהותי את מצבם של העניים ושל הפלג התחתון של שכבת הביניים"
הדו"ח קובע כי "משפחות בהן שני בני הזוג לא עובדים זקוקות להגדלת קצבאות מסיבית, שכן מאז 2003 (כאשר הקצבאות קוצצו באופן חד), ציבור זה ידע החרפה גדולה של מצוקה ועוני. כפי שמוצג בדוחות הביטוח הלאומי, רמת קצבאות הבטחת הכנסה הנוכחית מכסה בקושי מחצית מרמת החיים המינימלית ההולמת".
הסתכלות לאורך זמן מראה כי עלייה בשיעור התעסוקה בלבד, דהיינו עלייה שאינה מלווה בשיפור ההכנסה מעבודה אצל כל האוכלוסיות, אינה ערובה ליציאה מעוני. כך, העלייה של שיעורי התעסוקה אצל החרדים, מכ 40%- לכ- 50% בשנים האחרונות, לא הצליחה לשנות את רמת העוני שלהם.
אמנם בהשוואה לדו"ח הקודם נרשמה ירידה של 1.9% בתחולת העוני בקרב הציבור החרדי, אך עדיין האוכלוסייה החרדית עומדת בראש טבלת האוכלוסיות העניות ביותר בישראל עם תחולה של 55 אחוזים!
על-מנת לפשט את הנתונים נפרט כי לפי הדו"ח מדובר ביותר מ- 344 אלף נפשות (!), שהם קרוב ל- 66 אלף משפחות במגזר החרדי, החיים מתחת לקו העוני.
במצב הנוכחי, נותר לנו בעיקר להמשיך לשנן ולהאמין כי "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים", וכמובן לעשות כל שביכולתנו על-מנת לפרנס את בני משפחותינו בכבוד כפי שדורשת התורה מאתנו.