בג"צ פסק: מכון רפורמי = מוסד תורה

בפסק דין שכתב השופט יצחק עמית נקבע, בהסכמת השופטים מרים נאור ויורם דנציגר, כי "היברו יוניון קולג' - מכון למדעי היהדות" איננו מוסד חינוכי אלא מוסד דתי. כפועל יוצא, זכאי המוסד להנחה בשיעור תשלומי הארנונה לעירייה, ועל משרד הפנים ועיריית ירושלים לפטור אותם מתשלומי ארנונה בשיעור של שני שלישים.

חמורה שבעתיים הייתה העובדה ששופטי בית המשפט העליון יצאו בקריאה לחברי הכנסת לחוקק חוק מודרני ש"יסדיר מחדש, ובצורה ברורה, את נושא הפטורים". השופטת נאור הגדילה והוסיפה כי "ראוי לעשות כן על דרך הצמצום". קריאה זו - לצד היותה כרוכה בפסיקה משפטית ששוב מפזרת את אחרונת התהיות שאולי עוד נותרה באשר לרוח הנושבת בבית המשפט העליון - מאיימת, הלכה למעשה, על המשך הסדרי הפטורים על תשלומי ארנונה למוסדות הדת והחינוך בכל רחבי הארץ ועלולה לגזור את עתידם לסגירת השערים והפעילויות.

מהו 'סמינר'?

תחילת הפרשה בעתירה מנהלית שהגיש הסמינר הרפורמי, היחיד בישראל שנועד להכשרת אנשי כמורה רפורמים, לבית המשפט המחוזי בירושלים. העתירה נחתה על שולחנו של השופט משה סובל, הידוע בפסיקותיו הליברליות.

מבלי שהתבקש לדון כלל במעמד הדתי של הסמינר הרפורמי אלא רק במעמדו החינוכי, קבע השופט סובל כי "מוסד המכשיר רבנים, חזנים ומחנכים יהודיים עונה על הגדרתו של מוסד דתי" - וזיכה אותו בפטור מארנונה. השופט סובל קבע כי המונח בחוק 'סמינר', מקורו האנגלי הוא גם מכון הכשרה לרבנות, והוסיף כי "הכשרת אדם לכהונת מנהיג או מחנך דתי אינה הכשרה טכנית הכרוכה בהעברת ידע גרידא... גם לשיטת משרד הפנים המגבילה מונח זה למוסד שהתהליך המתקיים בין כתליו תורם בין היתר לגיבוש אישיותו של אדם", כתב.

'משפחה' מדווח כי בערעור שהגיש משרד הפנים לבית המשפט העליון נטען בין השאר כי שגה בית המשפט הראשון בפרשנות הרחבה שנתן למונח 'סמינר', מבלי שנתן דעתו על הניתוח התכליתי בהגדרת המונח 'מוסד חינוך', המוביל למסקנה כי הפטור נועד למוסדות חינוך והוראה בסיסיים, שאינם מוסדות להשכלה גבוהה, המקיימים סמינר המיועד להכשרת מורים וגננות הנושאים בעול החינוך הבסיסי. שהרי העובדה שלא קיבל הסמינר אישור ממשרד החינוך על היותו מוסד חינוכי, מוכיח כי בצדק נשלל ממנו הפטור לתשלומי הארנונה. משרד הפנים הוסיף וטען, כי לפסק הדין של השופט סובל השלכות רוחב מרחיקות לכת מההיבט התקציבי, שכן מוסדות רבים יטענו מעכשיו כי מאחר שמתנהלים בהם לימודי דת (מכל הדתות), יש בכך כדי לפטור אותם מתשלומי הארנונה מבלי שהכנסת אפשרה זאת בחוק.

עיריית ירושלים הוסיפו על טיעונים אלה כי יש לבחון האם אותם פרחי 'רבנים' ישרתו את הקהילה בישראל מאחר שבמקרה הנוכחי - רוב התלמידים חוזרים לקהילותיהם בחו"ל אחר שלמדו בישראל במשך שנה אחת בלבד.

מנגד, טענו הרפורמים כי טענות משרד הפנים והעירייה מבטאות "מדיניות של הפליה מטעמי השקפה דתית, שכן עיריית ירושלים נוהגת להעניק פטור מתשלומי ארנונה לישיבות המקיימות סמינרים להכשרת רבנים אורתודוכסים".

בחזרה לחקיקה

וכך, למרות שמרבית הסטודנטים הלומדים בקמפוס שבירושלים באים לישראל לשנת לימודים אחת ובסיומה שבים לארצות הברית, קבע השופט עמית כי הפטורים של החוק מנוסחים בצורה מנדטורית וכל עוד חברי הכנסת לא ישנו את ניסוח החוק, גם מוסד שתלמידיו שבים לחו"ל בתום לימודיהם ולא משרתים את תושבי הקהילה בארץ ברשות המקומית, ייהנה מהנחות בתשלומי הארנונה.

"להשקפתי, אף שאין לראות בסמינר משום 'מוסד חינוך' המפעיל 'סמינר', הרי שיש לראותו כ'מוסד דתי' המפעיל 'סמינר', באופן המזכה אותו בהנחה בשיעור הארנונה בהתאם להוראות פקודת הפיטורין, ולפיכך דין הערעור של משרד הפנים להידחות", כתב השופט.

עם זאת, דחה השופט עמית את טענת ההפליה של הרפורמים לעומת הישיבות החרדיות והדתיות בכך ש"חזקה על משרד הפנים והעירייה כי הן מפעילות את סמכותן על פי אמות מידה שוויוניות, ומבססות את החלטתן כדין, על פי שיקולים ראויים".

היות וההתמצאות בשלל הפקודות, החוקים והצווים של הארנונה "עשוי להידמות לעתים למסע חפירה ארכיאולוגי, שלא לומר מסע חקר גיאולוגי, הבוחן שכבה גיאולוגית אחת מעל רעותה", כהגדרת השופטים - יצאו אלה בקריאה לחברי הכנסת לחוקק חוק עדכני ומודרני בסוגיית הפטורים מארנונה.

דוברת משרד הפנים, אפרת אורבך, מסרה בתגובה ל'משפחה' כי "משרד הפנים ילמד את פסק הדין ויפעל בהתאם".