הלילה השחור בחייה: אביבית שאער משחזרת את השריפה

אביבית שוהה בבית הוריה ומשקיפה מהחלון על ביתה השרוף שנבנה בחצר האחורית. לצידה מספר ארגזים, כיפה חרוכה ופמוט שנותרו לפליטה מהשריפה הקשה. היא שולפת מקלסר איגרת שנה טובה אותה כתב אליאב ז"ל, בנה הבכור בראש השנה האחרון ובה הוא מודה להוריו על כל המאמץ שעושים עבורו.

היא משחזרת את אותו לילה קשה ומספרת: "קמנו מהשבעה על אחי שנפטר בפתאומיות. זה היה יום שני, חמותי שמרה על הילדים.

"כשבאתי הביתה שלושת הילדים הגדולים סיימו את ארוחת הערב והמקלחות. אמרתי לילה טוב לאביתר ואמיתי. בעלי ואני קילחנו את שירה ואיתמר הקטנים השכבנו אותם ויצאנו להורים בבית הסמוך. בערב ההוא אביתר קרא ספר קומיקס על הרב מרדכי אליהו זצ"ל ואמיתי קרא ספר על הגאון מוילנא.

"אליאב הכין ממתקים לסעודת סיום פרק בגמרא שהיתה אמורה להיות למחרת בת"ת. אני ובעלי שוחחנו עם אבי ולפתע נשמע צרחה של תינוק. בעלי רץ במהירות למטה.

"כל מה שקורה עכשיו, זה מהקב"ה"

"זו היתה צעקה מבהילה שכמוה לא שמעתי אף פעם. בכי של לחץ. כשבעלי גיא הגיע למטבח נהיה חושך, ושמעתי אותו צועק, "אביבית, קפץ החשמל".

"ירדתי במהירות, ראינו עשן יוצא מהבית. לא היתה אש רק פיח שחור סמיך. גיא ואני ניסינו להיכנס לבית אך לא יכולנו לנשום ויצאנו מיד. גיא נכנס שוב וצעק: ילדים קומו קומו. את הצרחה של איתמר התינוק שלי לא שמעתי יותר. הוא הזעיק אותנו ואז נדם קולו.

"בשלב הזה אני קולטת שיש שריפה אבל לא מבינה שהולך להתרחש אסון גדול. אמרתי לעצמי שגיא נכנס ומציל את הילדים. ניסיתי להיכנס אחריו ולא הצלחתי. יצאתי וזעקתי לאמא שלי שתזמין מכבי אש. צרחתי בזעקות. כעבור דקה קראתי לגיא אך הוא כבר לא ענה לי".

כשהיא דומעת, ממשיכה אביבית לספר: "כוחות ההצלה באו ואני הייתי באי ודאות גדולה. אני זוכרת שהושיבו אותי על המדרכה ואחת השכנות הביאה לי כוס מים. לקחתי ובירכתי בכוונה ׳שהכל ניהיה בדברו׳. באותו רגע לא ידעתי מה מצבם של גיא והילדים אם הם נחנקו או נפצעו, אבל כבר אז הרגשתי עמוק בתוכי שכל מה שקורה עכשיו הוא מהקב"ה.

"כשסיימתי את הברכה שמעתי סביבי אנשים עונים אמן בקול אדיר. מאז העוצמה הזאת הולכת איתי. אז הגיעו אלי ובישרו לי שאף אחד לא שרד את התופת הזאת".