אני רוצה לשתף אתכם, אחיי החרדים, בהרהורים שחלפו במחשבותיי לאחרונה, וביתר שאת לנוכח המתרחש בוועדת קש"ב, פלסנר, הבחינה לשוויון בנטל השירות, וועדת השמד, כל אחד יבחר לו את המונח ההולם את עמדותיו..
ובכן, בג"ץ עמנואל, זוכרים? באותו יום של ההפגנה הגדולה נגד החלטת הבג"ץ, בה השתתפו כמאה אלף חרדים, החלטתי שאני לא הולכת, שאני לא יכולה לראות את תרחיש הבלהות הזה במו עייני. במסגרת עבודתי בסיקור עיתונאי הגעתי ללא מעט הפגנות בכדי להעביר את המסר שביקשו המפגינים להעביר הלאה, אבל החלטתי שלהפגנה הזאת אני לא הולכת! פשוט לא יכולתי. נשארתי בבית ויומיים הרגשתי רע. פשוט רע.
וכי על מה יצאתם להפגין בכזאת זחיחות דעת וגאון? על זה שאתם לא מוכנים לקבל למוסדותיכם ילדות בנות 6 שכל פשען הוא שהן מגיעות ממשפחות מזרחיות, או בעלות תשובה, או סתם, פשוט נישט פון אונזערע?
הטענה הרווחת מצד מאה אלף המפגינים, שאולי לא מייצגים את כלל הציבור החרדי, אך הם עדיין מייצגים חלקים רחבים בו שגורמים להרגיש לחלקים רחבים לא פחות להרגיש כלא שייכים, ש"תלמידות לא מתאימות עלולות לקלקל על הרמה הרוחנית של הבנות שלנו בכיתה".
אנשים אמרו את זה, כאילו, זה הדבר הכי טבעי בעולם להגיד שילדה בת 6 יכולה לקלקל.. מה כבר ילדה בת 6, עם נשמה יהודית , מה היא כבר יכולה לקלקל?
ההפגנה הזאת בעייני חשפה את שורש הסיאוב המכוער ביותר של החברה החרדית המתבדלת בינה לבין עצמה לאלף אלפי הבדלות, המאפיל במידה רבה על כל כך הרבה דברים טובים אחרים. המפגינים שכחו שהקב"ה הזה שהם מדברים בשמו, הבדילנו מן העמים, אבל לא מן האחים...
האצטלה, האמתלה, העץ והקרדום שהחרדים התכסו, נתלו, טיפסו, התחפרו והצטדקו בהם היו המילים האומללות ששופטי בג"ץ בחרו להציג את הדילמה: בג"ץ או הרבנים. אז כולם צעקו יחד- "הרבנים! " ויצאו לרחובות.
חשבתי לעצמי באותם ימים שהדבר הזה עוד יתגלגל לפתחם ויתפוצץ להם בפרצוף, וזה לא יהיה נעים. יגיע יום ושוב תוצג בפניהם הבחירה הזאת, בג"ץ או הרבנים.
גיוס חרדים? בגלל האפליה בעמנואל
אומרים חז"ל שבדרך שבן אדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. זה נכון ברמה האישית לכל בן אדם. זה כנראה נכון שבעתיים גם ברמה הכללית, ביחס לחברה שלמה.
והנה, עברו ימים וחודשים ותקופה. בג"ץ פסק לא מכבר על ביטולו של 'חוק טל' וכיוון חץ היישר ללב ליבה של ציפור הנפש בציבור החרדי. וזה קשור להכל. לחינוך, הדרך, הישיבות הקדושות, לימוד התורה, למסגרת שמחזיקה את הציבור החרדי בהגדרה החברתית- החרדית שלו. כאשר יוצאים למלחמות לא קדושות במיוחד, התוצאה, למצער, עלולה לעלות ביוקר ואף להגיע בסופו של דבר לפגיעה בקודש הקודשים.
ברור לכולם שאם מישהו ישבש את המסלול הטבעי הזה שמזרים את הבחורים החרדים היישר מתלמודי התורה, אל הישיבות הקטנות, דרך דחיית השירות בבקו"ם והיישר אל הישיבות הגבוהות והכוללים- משהו בחברה החרדית במתכונתה הנוכחית יתחיל להתפרק.
והנה, מי שלא רצה שתלמידות מזרחיות ממשפחות חרדיות ובעלות תשובה ילמדו בכיתה עם הבת שלו ואפילו הציב גדרות בכדי להבטיח את ההפרדה- ייאלץ עתה להתמודד עם הדרישה לשלוח את הבנים שלו למסגרת הצבא החילוני והשירות האזרחי. גם במקרה האחרון, באם כך יתגלגלו פני הדברים, סביר להניח שהציבור החרדי יתאחד כנגד גזירת הבג"ץ והמדינה. חבל שהציבור החרדי מוצא עצמו מאוחד רק בנסיבות כל כך אומללות.
הדיווחים הדולפים מוועדת פלסנר אינם מעודדים. הח"כים החרדים מחרימים את הוועדה הזו כי הם מבינים שאין שם עם מי לדבר. שזה משחק מכור מראש. בינתיים, יושבים שם אנשים ומתכננים איך בדיוק ובאיזו דרך לגייס את החרדים, לעשות סוף ל'שטיק' הגורף הזה, לשיטתם, של "תורתם אומנותם".
ברור גם, לפחות על פי רוח הדברים הכללית המנשבת בפוליטיקה הישראלית, שהחרדים לא יוכלו לקבל את מסקנות הוועדה הזו. חברי הוועדה, כמובן משערים זאת גם בעצמם ולכן הם עתידים לנסח קריטריונים שלצד הדרישה לגיוס, באם יבחרו החרדים שלא לקבלם, הם יצטרכו לשלם על זה מחיר.
לבחירתכם, הם יגידו. זה יבוא לידי ביטוי במחיר הקצבאות לאברכים שגם ככה בקושי מתקיימים, מימון ממשלתי של הישיבות שגם ככה בקושי מתקיימות, ועוד כהנה וכהנה סנקציות.
אלא שהתנאים שתציב הוועדה יהיו בבחינת גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. השאלה היא: האם תהיה לו ברירה? ייתכן והרבנים ייאלצו להכריז על "ערקתא דמסאנא". אולי אפילו על התנתקות מרצון מברזי התקציב. שוב, תוצג בפני החרדים השאלה: בג"ץ או הרבנים? ברור לכל חרדי מה תהיה הבחירה. חבל אבל שהיה צריך להגיע למקום הזה.
אבל מי שמבקש מהציבור הכללי בישראל כבוד, חמלה והבנה כלפי ערכיו, דרכי החינוך שלו ואורחות חייו, ישאל עצמו בכנות אם ידע לנהוג כך באותה מידה גם כלפי עניי עירו תחילה. המסקנה האישית שלי היא שעל פי המציאות הנוכחית נראה כי מי שמשתמש בתורה כקרדום לחפור בה, עלול גם ליפול לבור שכרה לעצמו.