בית משפט השלום בחיפה הכריע לאחרונה באחד התיקים המרתקים והחריגים שנראו במערכת המשפטית בתחום הבנקאות.
במוקד הדיון: תביעה של לקוחה נגד הבנק, לאחר שזה סירב לאפשר לה להפקיד סכום של 200,000 שקל במזומן בחשבונה.
השיטה: משיכה חודשית ואגירה "מתחת למזרן" התובעת, אישה בשנות החמישים לחייה המתקיימת מקצבת נכות צנועה, הציגה גרסה יוצאת דופן: בשל מצב נפשי ופחד עמוק מגניבות, היא נהגה למשוך מדי חודש את קצבתה במזומן ואגרה את הכסף בביתה לאורך שנים ארוכות.
רק לאחר התערבות בני משפחתה, הבינה האישה כי עליה להשיב את הכסף המזומן למקום מבטחים – חשבון הבנק שלה.
הבנק התבצר: "איפה האסמכתאות?" אלא שכאשר הגיעה האישה עם "האוצר" הביתי לבנק הדואר, היא נתקלה בסירוב גורף.
הבנק נתלה בחוקי איסור הלבנת הון ובחובות רגולטוריות מחמירות, וטען כי ללא "מקור כספים" ברור ואסמכתאות ישירות, לא ניתן לקבל את הסכום הגבוה מחשש לסיכוני הלבנת הון.
השופטת קבעה: הבנק פעל בחוסר הגינות
השופטת לא קיבלה את עמדת הבנק. בפסק דין נוקב, קבעה השופטת כי האישה אכן הצביעה על מקור הכספים – משיכות הקצבה לאורך השנים. השופטת מתחה ביקורת על הבנק וציינה כי הוא לא ניסה לבחון את גרסתה לעומק או להציג בדיקות חלופיות, אלא בחר בסירוב גורף ובלתי מידתי.
"מדובר בהתניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות פיננסי בסיסי", נכתב בפסק הדין. השופטת הדגישה כי הבנק לא הציג שום "דגל אדום" או מידע הסותר את דברי התובעת, ולכן עליו לעמוד בחובת ההגינות כלפי לקוחותיו.
השורה התחתונה: הכסף יופקד, הבנק ייקנס בית המשפט הורה לבנק הדואר לאפשר את הפקדת 200,000 השקלים לאלתר. בנוסף, כדי להמחיש את חומרת ההתנהלות, חויב הבנק לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 16,000 שקל בגין הפגיעה בזכויותיה לאורך התקופה הממושכת שבה נחסמה גישתה לכספה.
0 תגובות