בית המשפט המחוזי בלוד אישרר פסיקה שנותנת תוקף מלא לשטר צוואה שהורה להעניק את כל נכסי המנוח לאשתו השלישית, למעט סכום זעום של מאה שקל בלבד שהופרש לטובת בתו מנישואיו הראשונים.
הרכב השופטים ויצמן, ברנד ופירר, דחה לאחרונה ערעור שהגיש נכדו של המנוח, שהתנגד לצוואה. כך פורסם באתר המשפטי פסקדין
השתלשלות האירוע: הצוואה נערכה באמצעות רב, ובמעמד 'קניין', ונועדה להעניק את בית המנוח וכל רכושו לאלמנה, שהייתה עמו בנישואין מאושרים במשך עשור, עד יומו האחרון.
התנגשות המשפט וההלכה: מעורבות פסולה ומנהגי תימן
לפי הכתבה שפורסמה בפסקדין, הנכד, באמצעות עורכי דינו, התנגד נחרצות לצוואה כבר בבית המשפט למשפחה בפתח תקווה, והעלה טענות כבדות משקל:
1. פגיעה במסורת: נטען כי הצוואה מנשלת בצורה "מכוערת ומעליבה" את צאצאי המנוח, והיא נוגדת את מסורת עדת תימן, לפיה הנחלה המשפחתית צריכה להישאר בתוך המשפחה.
טענת המעורבות: הטענה המרכזית הייתה שהאלמנה הייתה מעורבת באופן פסול בעריכת הצוואה, דבר שעלול לבטל את תוקפה על פי הדין.
הכרעת השופטים: הרב בחן את רצון המנוח בפרטות
אב בית הדין ושאר השופטים דחו את הערעור, וקבעו כי לא הוכחה מעורבות פסולה מצד האלמנה. השופטים התרשמו כי נוכחותה הייתה לצורך טקס ה"קניין" ההלכתי בלבד, ונעשתה לבקשת הרב: "נוסח הצוואה ועיקריה נמסרו לרב על-ידי המנוח עצמו... הרב בחן את רצונו של המנוח עצמו, באופן פרטני ודיסקרטי, ועל פיו ערך את הצוואה".
השופטים הדגישו כי הצוואה "מתיישבת עם שורת ההיגיון", שכן האלמנה דאגה למנוח לאורך שנות נישואיהם, ולכן רצונו היה ברור להעניק לה את עיזבונו. משנדחתה טענת המעורבות, הורה בית הדין על דחיית הערעור, תוך חיוב הנכד בהוצאות משפט של 15 אלף שקל לטובת אלמנת סבו.
0 תגובות