התערבות דרמטית ב"חוק השיפוט"

פסק דין מהפכני: סוף לכפיית גירושין בנתב"ג

האם בית הדין הרבני יכול לכפות שיפוט על אזרח ישראלי שאינו תושב? השופט כשר מבהיר: נדרשת 'זיקה מהותית' למדינה, אחרת נשללת הסמכות הבינלאומית; התקדים הדרמטי שהחזיר את התיק לבחינה מחודשת? (חוק ומשפט)

ארכיון (צילום: פלאש 90)

קביעה מטלטלת מבית המשפט העליון שמה סוף לשנים של התנגשות משפטית הלכתית: בתי הדין הרבניים אינם יכולים עוד לכפות שיפוט על אזרחים ישראלים שמרכז חייהם בחו"ל.

הכלל החדש והמחייב: בית הדין הרבני בישראל - מוסמך לדון בענייני נישואין ורכוש רק אם מתקיימת "זיקה מהותית" למדינת ישראל.

עצם נחיתה קצרה או הימצאות פיזית רגעית בארץ – אינה הופכת אזרח ישראלי לנתון לסמכות שיפוט.

כך הורה שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר, בצעד דרמטי ומשמעותי שהפך על פיה את החלטת בית הדין הרבני הגדול.

נדרשת זיקה מהותית, השופט יחיאל כשר (צילום: Photo by Olivier Fitoussi/Flash90)

ליבת הסוגיה: האם אפשר "לצוד" נתבעים בנתב"ג?

ליבת המחלוקת עסקה בפרשנות סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הקובע כי ענייני נישואין וגירושין של יהודים "בישראל, אזרחי המדינה או תושביה", יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי הדין. השאלה הבוערת הייתה משמעות המונח "בישראל": האם הוא מחייב קיומה של זיקה ממשית למדינה, או שמא די באזרחות ישראלית ובנוכחות פיזית רגעית.

הסוגיה נוגעת בעיקר להיבטים הרכושיים והממוניים של הליכי הגירושין, בהם בתי הדין מפעילים סמכות מכוח הסעיף. כשר מבהיר כי אזרח ישראלי שאינו תושב, המגיע לביקור קצר בארץ, לא יוכל עוד למצוא עצמו תחת סכנת היתפסות שיפוטית – כפייה של בירור תביעות רכושיות, למרות שכל נכסיו ומרכז חייו נמצאים בחו"ל.

מניעת עוול: העליון נותן דגש לזכויות הנתבעים

כשר קובע כי אין לראות בנוכחות פיזית בלבד תנאי המקנה סמכות שיפוטית, וזאת כדי למנוע עוול משפטי. הוא מפנה לפסיקות קודמות של העליון מהן עולה כי יש לדון רק ביהודים שיש להם "זיקה ראויה לישראל".

נימוק נוסף הובא משיקולי יעילות: אין הצדקה לברר בישראל תביעות של מי שאין להם זיקה מספקת למדינה. בנוסף, נקבע כי אותה פרשנות תחול על שני הצדדים – כך שגם נתבע יוכל לטעון להעדר זיקה מספקת מצד התובע.

נועם סולברג (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)

התיק הספציפי שהוביל לתקדים

פסק הדין ניתן במסגרת סכסוך בין בני זוג שנישאו בישראל בשנת 1985, אך עברו כעבור זמן קצר להתגורר בבריטניה. האישה, שנותרה שם, מצאה עצמה נתבעת במפתיע בירושלים על ידי הבעל, שניצל את שהותה הקצרה בארץ להגשת תביעה. בתי הדין – האזורי והגדול – אישרו את המהלך הדרמטי, אך העליון שם כעת בלם.

השופט כשר הורה להשיב את התיק לבית הדין האזורי, לצורך בחינה עובדתית מחודשת של הזיקה של האישה לישראל. הבעל חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.

המשנה לנשיא, נעם סולברג, הסכים לתוצאה, והדגיש כי נוכח העובדה שמרבית הרכוש מצוי בבריטניה – ישראל אינה הפורום המתאים.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

3
כשאר פסקי בתי הדין הרבניים דינא דמלכותא דינא כירושת הבת וחלוקת הרכוש אף זאת.
יוסף חיים אוהב ציון
2
האם כשזה היה הפוך גם אז השופט "הנכבד "היה פוסק לטובת הגבר ?
שיא
1
האמור הוא ביחס לגרושין לפי סעיף 1 לחוק. לפי סעיף 4 א וסעיף 4 ב לחוק, אפשר לכפות גירושין על מי שאינו אזרח או תושב. נפק"מ, שאי אפשר לכרוך את נושא הרכוש. אבל זה לא קשור לגרושין
שמעון

אולי גם יעניין אותך:

עוד בבארץ: