במסע הלוויה רווי יגון וכאב, ובראשות גדולי תורה, רבנים וראשי ישיבות, ליוו אלפים את מיטתה של מרת רבקה (ריקי) פייבלזון ע״ה, שהסתלקה לבית עולמה בחטף בגיל 32 והותירה אחריה הלם עמוק וחלל עצום.
המנוחה ע״ה היא בתו של הגאון רבי אליהו מאיר פייבלזון, ראש ישיבת פתחי עולם, מחשובי תלמידיו של הגאון רבי משה שפירא זצוק״ל ומראשי קהילת "חלקי בקהילתי”.
"אימא, אני רוצה עוד קצת להתפלל”
בהספד מרטיט שנשא אביה, שרטט דמות של אשה משכמה ומעלה – המשלבת חכמה ועומק מחשבתי נדירים יחד עם פשטות וטהרה בעבודת הבורא. הוא שיתף בהחלטה של ריקי ואמה לקבוע סדר תפילה בן ארבעים יום בכותל המערבי, ותיאר כיצד בכל פעם שהגיע הזמן לסיים, הייתה מבקשת להוסיף עוד זמן בתפילה זכה וחסרת מחיצות.
האב סיפר על ילדותה כילדה סקרנית רצופת שאלות שביקשה "לבלוע את התורה”, וציין כי כל חייה היו נתונים למסע מתמשך של בניין האמונה. לצד זאת, עמד על רגישותה המופלאה לזולת ולבני משפחתה. היא הקפידה על קשר הדוק ומחזק עם סבה המבוגר, שבו החדירה חיות ושמחה, והותירה חותם עמוק גם בלבבות רבים שאליהם הגיעה דרך השיעורים והפודקאסטים שמסרה, שבהם זכתה להפיץ אמונה וחיזוק לרבים.
הספדי הרבנים והפרידה הכואבת
בהלוויה ספדו לה גם אחיה וגיסה, שעמדו על מסירות נפשה למשפחה ועל המקום המרכזי שמילאה בחיי כולם.
הספד נוגע ללב נשא הגאון רבי שלום בער סורוצקין, ראש ישיבת עטרת שלמה, שפתח במילים "ספר תורה שרוי בצער”. הרב עמד על השאלה הנוקבת אל מול הטרגדיה בבית שכולו תורה ואמונה, והסביר כי עוצמת השאלה מעידה על עומק נסתר שמעבר להשגתנו. כמו כן, הפליג בשבח אביה, הרב פייבלזון, ודמה את דרכו החינוכית והמחשבתית לדרכו של אברהם אבינו המאיר את אור האמונה לעולם.
אלפי המלווים נפרדו ממנה בדמעות, כשהם נושאים את זכרה של אשה שחייה היו סמל של אמונה פשוטה, אהבת אדם והשפעה רוחנית כבירה שתוסיף להדהד עוד ארוכות.
יהי זכרה ברוך.
3 תגובות