מנהג הוא לי מזה שנים רבות, שביום ראשון מיד לאחר השבת, אני יוצא לטייל, בהקפדה על מקום חדש בארצנו הנפלאה.
כמחווה לצופי היקרים בסטטוס, ובגדר "מי רואה אותם יוצאים ואינו בא", לטיולי מצטרפים יהודים טובים מכל הזרמים החוגים והעדות, הכמהים לחזות בנפלאות ונסתרות ארצנו הקדושה.
השבוע, יצאנו לתצפית חדשה, להנצחת לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני (מהם נהרגו 45 לוחמים הי"ד מתחילת הלחימה), הכוללת בור מים משופץ + פינות ישיבה לכיוון נוף תנכ"י מהמם, הכולל דק ופרגולה 44 מטר מרובע. לקינוח בסמוך לתצפית ננטע מטע זיתים, שכולל עץ לכל נופל מהגדוד.
טיול זה, התבסס על הוראת הקב"ה לאברהם אבינו, בפסוק "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג, יז). ופירשו חז"ל (ב"ב ק, א): "משום חביבותו של אברהם אבינו נתן לו ה' עצה שעל ידה אח"כ תהיה הארץ נוחה להיכבש לפני בניו".
גם יעקב אבינו איש תם יושב אוהלים, צעד בעקבות אברהם אבינו, כפי שחז"ל מעידים שבעת שישן בצאתו לברוח מפני עשיו אחיו לחרן: "מלמד שקיפלה הקב"ה לארץ ישראל והניחה תחת אבינו יעקב כדי שתהא נוחה להיכבש לבניו", (ילקו"ש קיט).
כך, בשטח בין ההתיישבות גֶּבַע בִּנְיָמִין (אָדָם) ליישוב "סנה" המוכר יותר בשם "בני אדם", בימים אלה משופצת, אחת התצפיות המעולות ביותר שיש בקרבת ירושלים.
זולת נוף הרים תנכ"י צלול כיין, ובור מים עמוק שישמש כמקוה טהרה - במקום יהיו גם פינות ישיבה, עם הסברים על האירועים התנ"כיים המרובים שהתרחשו במקום, כדוגמת אחד המפורסמים שבהם, קרב יונתן כנגד פלישתים, שהינו הקרב הראשון לאחר ששאול נמשח על ידי שמואל הנביא למלך ישראל. כידוע, הקרב הסתיים בניצחון ממלכת ישראל הזעירה, והפלישתים גורשו לעבר מישור החוף.
היישוב "אדם" הסמוך לתצפית החדשה, הינו יישוב קהילתי ושמו המקורי הוא "גבע בנימין", שמקורו בעיר הכהנים המקראית גבע שבנחלת שבט בנימין, הנזכרת רבות בתנ"ך, ואשר שמה השתמר בשם הכפר הסמוך ממערב "ג'בע".
היישוב קרוי באופן לא רשמי "אדם", על שמו של סגן הרמטכ"ל, האלוף יקותיאל אדם, שנהרג ביוני 1982 בלבנון.
ביישוב מתגוררים פסיפס ישראלי, וממגוון מוסדות הלימוד ניתן להבין עד כמה. בישוב ישנם ולא פחות משלושה בית ספר: ממלכתי, ממ"ד "אהבת תורה", ותלמודי תורה חרדיים "אור פנחס" ו"תשב"ר".
יישוב "סנה" המוכר יותר בשם "בני אדם", מצפון לגבע בנימין הוקם לפני כעשרים וחמש שנים (1998), על שמו של סלע "סנה" המוזכר בספר שמואל ב' בתיאור הקרב שבין יונתן בן שאול לפלשתים בנחל מכמש הזורם בקניון העמוק הצמוד לישובים. בימים עם ראות טובה ניתן לצפות מהיישוב על ים המלח.
עד אירועי השבעה באוקטובר, המקום היה עזוב, ועתה הוא זוכה לעדנה מחודשת, בעקבות אירועי מלחמת חרבות ברזל ולזכר הנופלים הי"ד.
נקודה תורנית מרתקת, נודעה לי בעקבות ביקורי במקום. לתומי חשבתי שמדובר בעוד שיפוץ של בור מים עתיק ששימש בעבר רועי צאן, וכעת ישמש כבילוי לקהל המטיילים.
מסתבר שתושבי המקום חפצו שהבור יחשב כמקווה טהרה, שכן בישוב המרוחק, טרם נבנה מקווה לגברים.
כדי שבור המים ייחשב כמקווה לטבילות שאינן מדאורייתא, ולא סתם בילוי - פנו מקימי ומשפצי המקום, שיראתם קודמת לחכמתם, למומחה המקוואות הרב משה גולדברג יו"ר ארגון "טהרם-מקוואות כהלכה", לברר איך ניתן למלא את בור המים כהלכה.
כך בסיורי במקום, קבלני השיפוץ סיפרו לי בקצרה שהם מחכים לגשם הקרוב שימלא את הבור, והם לא ממלאים אותו בצינור מים, למרות שיש אי אלה מהפוסקים המתירים לאחר שיש בו כבר ארבעים סאה מי גשמים כשרים.
אלא שהם חפצים שהמקווה יהיה מהודר יותר, שאלו את הרב גולדברג מומחה המקוואות בהאי לישנא:
"לאחר שביצענו עבודות איטום בבאר מים עתיקה, התמלאו בה מי גשמים בשיעור ארבעים סאה. אך בגלל גודל הבאר, גובה המים הינו כמה ס"מ בודדים, האם ניתן להוסיף עליהם מים רגילים בכדי שיוכל לשמש כמקוה?".
מסתבר שהתשובה מעניינת במיוחד, והיא אף הוכנסה לעלון "מקוואות למעשה", וכך דברי הרב המשיב:
בנידון זה נחלקו גדולי המורים ה"ה הרשב"א (תורת הבית שער שביעי) והרא"ה (בדק הבית שם), וז"ל הרא"ה מקוה שנמצא בבית גדול ובו ארבעים סאה ויותר, ומימיו מרודדין ואין גופו עולה בהן כאחת, אין ראוי לטבול בהם, ואסורים ליתן בהם שאובים. הרי דלשיטתו לא סגי בשיעור מ' סאה, אלא דבעינן גם גובה מים הראוי לטבילה.
הרשב"א (משמרת הבית שם) חלק עליו וכתב וז"ל, טעות הוא בידו, דכל שיש בו מ' סאה שנינו ממלא בכתף ונותן וכו' עכ"ל.
והנה החתם סופר בתשובה (סי' ריב), כתב וז"ל, אך אם לא היו מי הבאר עמוקים אלא מרודדים ולא היה כל גופו של אדם עולה בהם בלי הוספת שאובים, הייתי חושש לכתחילה לדעת הרא"ה.
אמנם בדין רביה והמשכה, היינו המשכת מים שאובים כדין, לאחר שכבר נתמלאו כ"א סאה מי גשמים, לא מצינו דבעינן גובה הראוי לטבילה, ובפרט שכ"א סאה אינו שיעור הראוי לטבילת אדם. ויעויין עוד בגידולי טהרה (מקוואות נחל ס"ק מו) טעם הרא"ה, וע"י המשכה מקרי הוויתו בטהרה.
וא"כ אף בנידון דידן דכבר נתמלאו מ' סאה מי גשמים, אם ממשיך מים שאובים אל הבאר ע"ג קרקע הראוי לבלוע וככל דיני המשכה לא גרע מרביה והמשכה דכשר.
חשוב להדגיש, שישנם פרטים רבים שיכולים לפסול מעין/מקוה, ולכן לא ניתן לטבול כלים וכדומה במקום שאין פיקוח הלכתי גם על אופן הפעלתו.
גולשי 'כיכר השבת' הכמהים לטייל ולטבול במים הקדושים של המקוה החדש, יאלצו להמתין בסבלנות לגשם הבא שימלא את הבור במי גשמים עד בלי די.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com