60 שנה בדיוק לאחר שהמרגל הישראלי, אלי כהן הי"ד, נתלה בכיכר אל-מרג'ה בדמשק, מבצע חשאי ומורכב של המוסד הישראלי הצליח להחזיר לארץ למעלה מ-2,500 מסמכים וחפצים אישיים שהיו בידי שירותי המודיעין הסורים מאז לכידתו בינואר 1965. בין הממצאים ההיסטוריים: צוואתו המקורית של כהן, תיעודי חקירות, תמונות מבצעיות וחפצים אינטימיים כדוגמת המפתחות לדירתו בדמשק, דרכונים מזויפים ותמונות נדירות מתקופת פעילותו המבצעית בלב ליבה של סוריה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
החומרים הובאו ארצה בסמיכות מרגשת לציון יום השנה ה-60 להוצאתו להורג. את הממצאים הציגו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש המוסד דדי ברנע בפני אלמנתו נדיה כהן, באירוע מיוחד שנועד להעלות לתודעה הציבורית את דמותו של אחד מאנשי הצללים המרכזיים בתולדות המדינה.
המבצע נחשב להישג מוסרי, ביטחוני ותודעתי כאחד, והוא מבטא את המחויבות הבלתי מתפשרת של מדינת ישראל להשבת זכרם וכבודם של גיבוריה. בין המסמכים – גם גזר הדין המקורי, מכתבים בכתב ידו, עדויות מחקירותיו, ותיק מסווג שכותרתו "נדיה כהן", הכולל תיעוד מודיעיני סורי אחר מאמציה האדירים לשחרור בעלה – ממכתבים לנשיאים ועד פניות רגשיות לכל אמצעי אפשרי.
תמלול המכתב האחרון: המילים שמהדהדות גם אחרי 60 שנה
בין המסמכים שנמצאו במבצע נמצאת גם צוואתו המקורית של אלי כהן – מסמך מצמרר הכתוב בכתב ידו, בערבית, ומתורגם כאן בשלמותו:
"לרעייתי נדיה ולמשפחתי היקרים, אני כותב לכם את מילותיי האחרונות ומבקש מכם לשמור תמיד על קשר ביניכם. ממך נדיה אני מבקש שתסלחי לי ושתדאגי לעצמך ולילדים. תדאגי להם לחינוך. אל תמנעי מעצמך או מהם דבר, ושמרי על קשר עם משפחתי. את יכולה להינשא למישהו אחר כדי שהילדים לא יגדלו בלי אבא. יש לך את החירות המלאה לכך, ובבקשה, אל תבזבזי את זמנך בבכי על מה שהיה, אלא תחשבי תמיד על העתיד. אל תשכחי להתפלל לעילוי נשמת אבי ונשמתי.
"אלו הן הנשיקות האחרונות שאני שולח לך, לסופי, לאיריס, לשאול, ולכל בני המשפחה, במיוחד לאמי, אודט ובני משפחתה, למוריס ובני משפחתו, לעזרא ובני משפחתו, ולאלברט ובני משפחתו. ואל תשכחי את כל בני משפחתך היקרים – שלחי להם את ברכת השלום האחרונה שלי וגעגועיי. ולכולכם, הנשיקות האחרונות והשלום".
מסמכים שמדברים: לא רק מידע – חיים שלמים שנקברו
המסמכים שנמצאו אינם רק תיעוד היסטורי – אלא חלון אל נשמתו של אדם. הם חושפים את שגרת יומו, זהויות הכיסוי ששימשו אותו, הוראות שהגיעו מהמוסד, וכן ציוד מבצעי אישי. לראשונה, ניתן להרכיב תמונה מלאה לא רק של סוכן, אלא של אדם, אב, בעל ואידיאליסט.
תוך קריאת המכתבים וניתוח כתב היד, מתגלה מורכבות בלתי רגילה: אדם שהלך עד הקצה מתוך בחירה, תוך שהוא שומר על כבוד עצמי, שיקול דעת וקור רוח מעורר השתאות. אין זו תעוזה של רגע – אלא עוצמה יציבה ומתמשכת, המושרשת בזהות ובשליחות.
הערה מתודולוגית: זהירות בגרפולוגיה, כבוד לאמת
לפני שניגש לניתוח הגרפולוגי, כדאי לומר על הגרפולוגיה כמה מילים. הגרפולוגיה, ככלי להבנת נפש האדם, זוכה לעיתים לתשומת לב מיוחדת גם בהקשרים תורניים. מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, בשו"ת, כתב בהקשר זה כי "גרפולוגיה - תורה בגויים תאמין" – כלומר, יש מקום לראות בגרפולוגיה כלי שיש לו משמעות, אך יש להפעילו בזהירות ובהתאמה למציאות. עם זאת, חשוב להדגיש כי כל ניתוח של כתב יד מחייב בחינה של שפת האם של הכותב, הסביבה התרבותית, וההקשר הרגשי של הכתיבה.
במקרה של אלי כהן, לא ניתן לקבוע בוודאות האם שפת אמו הכתובה הייתה עברית או ערבית, שכן פעל בשתי השפות באופן שוטף, ולעיתים קרובות השתמש בשפה שאינה שפת האם שלו לצרכים מבצעיים. עובדה זו מצריכה משנה זהירות בפרשנות של סימני הכתב והמבנה הגרפי. על אף הזהירות המתודולוגית, המסר הכולל, המבנה הכללי, והעוצמה הרגשית שבמכתבו האחרון – נותרים ברורים, חזקים ונוגעים בכל קורא.
בין שני כתבי יד: סודות מאחורי החתימה
אלי כהן השאיר אחריו לא רק מידע מודיעיני, אלא עקבות רגשיים עמוקים. במיוחד בולטים שני מסמכים: האחד – ממכתביו האישיים הישנים, והשני – צוואתו האחרונה, שנכתבה שעות ספורות לפני מותו. בשניהם מופיעה חתימתו הידועה: שמו "אלי" בתוך עיגול. אך בין שני העיגולים – עולם ומלואו.
העיגול אינו סתם סמל צורני. הוא משמש כסוג של מגננה גרפית – עוטף, שומר, מסתיר. מדובר באדם שחי בזהות כפולה וידע שהסכנה מצויה בחשיפה הקטנה ביותר.
בחתימות הישנות, לשם השוואה, העיגול היה שלם, מהודק, סגור. אך בחתימתו האחרונה, כפי שנמצאה בצוואתו – העיגול התעוות. האות 'כ' הפכה לדימוי מטריד המזכיר את מבנה הגרדום. זהו מסר תת-הכרתי עוצמתי. אדם שיודע שהסוף קרוב, מבטא זאת לא רק במילים – אלא באופן בו הוא חותם את שמו. החתימה הופכת לזעקה שקטה.
צלילה אל עומק הנפש – המילים האחרונות כהשתקפות אישיותית
במכתבו האחרון, אלי כהן פונה לאשתו נדיה ולמשפחתו במילים נוגעות ללב, שקטות אך נחושות. הוא מבקש שתסלח לו, שתחיה, שלא תתקע בעבר. הוא נותן לה חירות להינשא מחדש – מתוך הבנה עמוקה של משמעות ההיעדרות.
המכתב הזה כתוב לא כפרץ רגשות, אלא כמסמך משלים. יש בו כאב – אך אין בו שבירה. יש בו אהבה – אך לא התחננות. זהו קולו של אדם שידע לסיים את תפקידו כמו שהתחיל – בדיוק, בכובד ראש ובשקט הפנימי שמגיע עם הידיעה שהוא פעל לפי צו מצפונו.
ניתוח גרפולוגי מעמיק: סימנים חקוקים בנפש
1. קווים רכים המסתיימים בחדות מעידים על אדם מאוזן, שיודע לשלב בין עדינות פנימית לבין נחישות. הקצה החד מסמל שליטה, קבלת אחריות, חתירה למטרה.
2. שורות ישרות ויציבות: גם במצב קיצון אין נפילה. כהן שומר על ארגון, על משמעת, על סדר. הדבר מעיד על עמוד שדרה מוסרי ונפשי שאינו משתנה גם מול התהום.
3. לחץ כתיבה עקבי וחזק: מסמל את עוצמת המחויבות והאמונה. אין רפיון, אין היסוס – יש בהירות ותחושת שליחות.
4. ריווח צפוף אך מחושב: האדם מבקש להספיק, לומר את כל שבליבו – אך הוא עושה זאת באופן מתון, מסודר. יש היררכיה פנימית ברורה.
5. נטייה כללית מעט שמאלה: התכנסות רגשית, מבט לאחור, פרידה איטית. אך לא ניתוק ולא התרסקות.
שתי חתימות – סיפור אחד: אבחנה גרפולוגית עמוקה
שני כתבי יד מוצגים – ובשתיהן מופיעה אותה חתימה: שמו של אלי כהן המוקף בעיגול. סביר להניח שהעיגול מייצג את האות 'כ', האות הראשונה של שם משפחתו – כהן. אך מבחינה גרפולוגית, סגירת העיגול מסמלת הרבה יותר: צורך עמוק בהגנה, סודיות, והימנעות מחשיפה. כאן נוצר הקשר הישיר בין עיסוקו של כהן כמרגל, לבין המבנה הפסיכולוגי של חתימתו.
אנו עדים לדמות שהיא רציונלית, מופנמת, זהירה – אך עם זאת בעלת נוכחות חזקה. נאמר עליו כי אישיותו הייתה כובשת, וכי הצליח ליצור קשרים מהירים ועמוקים, לא מתוך מוחצנות – אלא בזכות חשיבה קדימה, אסטרטגיה, וחוכמה בין-אישית.
כתב ידו הגדול, המאורגן והמדויק, מעיד על אדם עם בטחון עצמי, סדר פנימי, ויכולות קוגניטיביות ורגשיות גבוהות במיוחד. כל אלה משתלבים יחד כדי לחשוף – גם בלי מילים – את אחד הדמויות המורכבות והמשפיעות שפעלו למען עם ישראל מתוך חשכת הצללים.
עומק נוסף: כתב היד כראי הנפש הפנימית
מעבר לסימנים הגרפיים הברורים, כתב ידו של אלי כהן כולל רמזים עדינים המעידים על מורכבות רגשית עמוקה. אחת התופעות הבולטות היא השינוי הקל בזווית האותיות לאורך השורות — נטייה דינמית שאינה נשארת קפואה. גרפולוגים רואים בתופעה זו ביטוי למתח פנימי סמוי: מצד אחד, קבלה של המציאות הקשה בה הוא מצוי; מצד שני, כמיהה עיקשת להותיר אחריו חותם ברור ונצחי. היד "מתווכחת" עם הלב — תנועה רגשית שמסגירה אדם החי בין קוטביות של תודעה שלמה והשתוקקות להכרה.
גם מידות האותיות מדויקות ואחידות: לא קטנות מדי, אך גם לא גדולות באופן מוגזם. איזון זה מרמז על מודעות עצמית גבוהה ועל אדם בעל אינטגרציה פנימית: כזה שאינו מחפש להרשים, אך גם לא מצמצם את עצמו. השילוב הזה בין ביטחון עצמי לבין ענווה שקטה הוא מאפיין של דמויות עמוקות, של אנשים בעלי השפעה שקטה ועמוקה — בדיוק כמו כהן.
תנועה, קצב, ואנרגיה פנימית
קצב הכתיבה של כהן מעיד על אנרגיה פנימית מדויקת ומבוקרת. אין קפיצות פתאומיות, אין הידרדרות של לחץ או מהירות. ההיפך: ישנו קצב אחיד, מרווחים מדודים בין אותיות, ומעבר חלק בין מילים לשורות. גרפולוגית, מדובר בחתימה של אדם שפועל מתוך ריכוז עילאי, יציבות מנטלית, ואיפוק רגשי מהגבוהים שנצפו בכתבי יד של דמויות בשעת קיצון.
האותיות אינן נופלות בסיום השורות — תופעה נפוצה אצל מי שנמצא במצב רגשי קשה — אלא שומרות על גובה יציב, מה שמעיד על כך שכהן כתב מתוך בחירה, מודעות ושליטה. יש כאן אמירה חדה: "אני איני מתמוטט — אני מסיים מתוך הכרעה". זו אינה כתיבה של אדם נגרר אל סופו, אלא של מי שמוליך את עצמו לשם מתוך אחריות ותודעה גבוהה.
כתב יד כמרחב פנימי: פסיכולוגיה של רוח
במובן מסוים, המכתב הזה הוא הרגע שבו המסכה מוסרת. לא עוד זהות בדויה, לא עוד דמות מבצעית. במקומן — קול שקט, כנה, גלוי. אדם שמדבר לא מתוך עמדה מודיעינית, אלא מתוך לב פתוח. ייתכן וזו דרכו של כהן לכתוב לעצמו גאולה — להעביר את חייו ממרחב הסוד, למרחב הגילוי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מדובר במסמך נדיר שמצליח לתפוס את כל מרחבי הנפש ברגע אחד: בין התבונה האסטרטגית לבין אהבה פשוטה, בין השליחות לבין הכאב, בין הידיעה על הסוף לבין התקווה שימשיכו לחיות.
0 תגובות