הכינרת, בטח שאלתם את עצמכם מה כבר אפשר לחדש? הכל מוכר, הכל ידוע, וכל עם ישראל מבלה בחופי הכינרת סביב השנה... אז אחרי שיצאתם מהמים הקרירים, והתנגבתם בחוף, הגיע הזמן להכיר באמת את הכינרת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
1. הכינרת יותר גדולה מירושלים
הכנרת היא האגם הגדול ביותר בישראל, ושטחה הוא כ-166 קמ"ר. אורכה של הכנרת הוא כ-21 ק"מ ורוחבה המרבי הוא 12 ק"מ. (במפלס הגבוה ביותר שטחה הוא כ־169 קמ"ר ובמפלס הנמוך ביותר 161 קמ"ר). ירושלים, לעומת זאת, השטח העירוני של ירושלים הוא כ-125 קמ"ר.
2. כבר לא שותים מהכינרת
בעבר, בשנת גשמים ממוצעת סיפקה הכנרת כשליש מצריכת המים בישראל, אך רצף שנות בצורת, בצירוף תצרוכת המים העולה של ישראל כתוצאה מגידול האוכלוסייה והתפתחות התעשייה הביאו למצב שהמפלס התדרדר. מנגד נבנו מתקני התפלת מים ומפעלים לטיהור מי שפכים שמפצים על יכולת השאיבה המוגבלת של הכנרת בימינו. כיום הכנרת מספקת רק 2% מתצרוכת המים הכללית של ישראל.
3. ימה מתוקה? לא רק
על אף שמה הידוע של הכינרת כ'ימה מתוקה', הכינרת משופעת בלא מעט מעיינות מלוחים, בתוך האגם ובסמוך אליו. המעיינות המלוחים שעל חוף הכנרת מרוכזים בשלושה מקורות ראשיים: נור שמצפון לטבח'ה, פולייה שמצפון לטבריה ומעיינות חמי טבריה. נוסף על המעיינות הגדולים הללו, יש דליפות מים מלוחות מכל קרקעית האגם. מליחות האגם משתנה משנה לשנה בהתאם לתנודות השנתיות במאזן המים והמלח.
בשנת 1963 הוקם "המוביל המלוח" המוביל מים מלוחים מחופי הכנרת בצפון ומערב אל הירדן מדרום לכנרת, במטרה להוריד את רמת המליחות של מי הכנרת. אורכו של ה"מוביל המלוח" 22 ק"מ, והוא עובר במקביל לחוף המערבי של הכנרת, ממעיינות נור (טבחה) ועד דרומית לשפך הכנרת לירדן, מדרום לסכר אלומות.
4. תחלופת המים בכינרת
בשנות בצורת, זמן השהות של המים באגם מגיע לשיא שלילי. זמן השהות הוא הזמן שלוקח למים באגם להתחדש. כלומר, הזמן שהמים שוהים באגם לפני שהם יוצאים ממנו. כשיש כמות גדולה של מים שנכנסים לאגם והרבה מים שיוצאים אז זמן השהות הוא קצר. אך כשיש מעט מים שנכנסים ומעט מים שיוצאים – כמו השנה – זמן השהות הוא ארוך.
בעבר היה נהוג לחשוב שזמן השהות בכנרת הוא 8-7 שנים. השנה, לפי נתוני השירות ההידרולוגי וחישובים של המעבדה לחקר הכנרת, אנחנו עומדים על זמן שהות של כ-27 שנה.
5. השכבות בתוך הכינרת
במשך חודשי הקיץ נוצרות בכנרת שכבות מים נפרדות בעקבות הפרשי טמפרטורה, תופעה הקרויה "ריבוד אגמים" או "ריבוד תרמי". כאשר השכבה העליונה מתחממת בעקבות קרינת השמש המחממת את פני המים עד לעומק של כ־15 מטר ומביאה את המים עד לטמפרטורה של 25°–30° מעלות צלזיוס, ואילו השכבה התחתונה נשארת קרה כמו טמפרטורת הימה בחורף (כ־15° מעלות).
הבדלים אלו נגרמים בגלל צפיפות המים – מים חמים קלים יותר ממים קרים, ולכן עולים כלפי מעלה. בין שתי השכבות ישנה שכבת ביניים החוצצת ביניהם שעובייה נע בין 2–5 מטר. בין שתי השכבות יכולים להגיע הבדלי הטמפרטורות עד ל־15° מעלות.
6. יש נחשים בתוך הכינרת, אבל לא ארסיים
לא רוצים להלחיץ, אבל הכינרת משופעת בנחשי מים, אבל אל דאגה - הם אינם ארסיים. נחש המים המשובץ ממשפחת הזעמניים הוא הנחש המים היחיד המוכר בישראל, ששולט בכינרת. נחשי צפע נצפו גם הם בכנרת, אך מדובר במקרים חריגים.
7. הכינרת - שדה תעופה ימי
בשנים 1931–1942 שימש ים כנרת כשדה תעופה ימי. בשנת 1931 החליטה חברת אימפיריאל איירווייז הבריטית לחנוך קו תעופה בין – נמל התעופה קרוידון בלונדון להודו דרך ארץ ישראל. הטיסה הייתה משולבת במטוס ימי ובמטוס רגיל. באוקטובר 1931 נחת המטוס הימי הראשון מסוג "s-17 scipio short" על פני הכנרת, הנוסעים הועברו מטבריה אל שדה התעופה צמח ומשם המריאו להודו דרך בגדאד במטוס יבשתי. כאשר התרסק אחד המטוסים הימיים בכנרת, בשנת 1942 בגלל סופה עזה פסקו הנחיתות הימיות.
8. 27 סוגי דגים בכינרת
בכנרת 27 מיני דגים. 9 מהם לא טבעיים לאגם, והובאו בכוונה או בשגגה ע"י אדם. כך למשל, דג הבורי שאינו מותאם לגידול בכינרת. המין הנפוץ ביותר באגם, הוא הלבנון (הידוע גם כ"סרדין") הוא דג קטן שחי כבוגר בלהקות במים הפתוחים ומהווה כ־80% מסה"כ הדגים באגם. בכנרת גם מיני אמנוניים שונים, אמנון מצוי, אמנון ירדן, אמנונית יוסף, 2 מיני טברנון. הידוע שבהם הוא אמנון הגליל, בגלל ערכו המסחרי הרב. ענף הדיג המקצועי מעלה כ-2000 טונות דגים בשנה ממי הכנרת.
9. 12 נחלים זורמים לכינרת
לכינרת זורמים 12 נחלים, הגדול שבהם הוא נהר הירדן המזרים 70% מהמים. השאר מגיע מהגשם על האגם, מעיינות מתוקים ומלוחים הנובעים בתוך הכינרת. בניגוד לסברה רווחת, רק כעשרה אחוזים ממי הכנרת מגיעים מהפשרת שלגים בחרמון לאחר עונת הגשמים.
10. מטוס צבאי בעומק הכינרת
בעומק הכינרת מפוזרים שרידי מטוס אימון "פוגה" שהתרסק בשנת 1962 במהלך טיסת אימונים. בשנת 2018 הודיע דובר צה"ל כי נמצאו שרידי גופתו של טייס חיל האוויר, סגן יקיר מרדכי נווה לייפר ז״ל, שהתרסק בכנרת ב-1962 ונחשב חלל צה״ל שמקום קבורתו אינו נודע. שרידי הגופה אותרו ב-25 באוקטובר, במסגרת מבצע חיפושים, בין שברי המטוס בכנרת והם הועברו למכון לרפואה משפטית.
0 תגובות