ימים ספורים טרם יאטם: בכפר קאסם חשפה רשות העתיקות אחוזה חקלאית שומרונית מפוארת, בת כ־1,600 שנה, ובה שני מקוואות ייחודיים, בית בד מתוחכם ופסיפסים מרהיבים הנושאים את הכתובת "מזל טוב".
"אנחנו חופרים כאן במהלך חצי השנה האחרונה במסגרת חפירת הצלה מטעם רשות העתיקות", מסבירה אלה נגורסקי, חופרת-חוקרת ברשות העתיקות בעלת 40 שנות ניסיון. ״במהלך החפירה נחשפה אחוזה חקלאית גדל ממדים, שנבנתה במאה הרביעית על ידי משפחה שומרונית אמידה מאוד, והמשיכה להתקיים לפחות עד למחצית השנייה של המאה השביעית״.
החפירה מתבצעת בתחומי האתר הארכיאולוגי ח׳ירבת כפר חתא – מקום הולדתו של מננדר, הקוסם השומרוני הידוע, כפי שמוסרים המקורות ההיסטוריים. החפירה מתבצעת לקראת הקמת שכונה חדשה, ביוזמת ובמימון משרד הבינוי והשיכון.
האחוזה כוללת שני מבנים מרשימים שנבנו משני צידי סמטה רחבה המובילה אליה ממערב. המבנים עוטרו בפריטים אדריכליים עשירים – עמודים וכותרות מפוארות – ובאחד מהם השתמרה רצפת פסיפס יוצאת דופן, המעוטרת בדגם גיאומטרי צפוף ובדימויים צמחיים, ובה משובץ הכיתוב המפתיע: ״מזל טוב
הזיהוי של האתר כשומרוני מתבסס על מספר מאפיינים ברורים: "יש לנו פה פסיפסים לא פיגורטיביים. המבנה עם פסיפס פונה לכיוון הר גריזים", מסבירה נגורסקי. "הפסיפסים עותרו במנגנונים הטיפוסיים למסורת השומרוני – מוטיבים הגאומטריים, צמחיים בציור מאוד מאוד צפוף".
הממצא הנדיר: מקווה טהרה הקפי בעל אופי ציבורי
הגילוי המרכזי באתר הוא מקווה יוצא דופן: "המקווה הגדול והייחודי", מדגישה נגורסקי.
הייחודיות של הממצא בולטת במיוחד: "המקווה מסוג זה מוכרת בירושלים בתקופת בית שני. המקווה שנחשף בכפר קאסם הוא מקווה היחיד מטיפוס זה הבנוי בתקופה הביזנטית שנמצא מחוץ לירושלים, באזור השומרון. אין לנו בנייה כזאת בתקופה הזאת במאה הרביעית".
בחלק הצפוני של האחוזה נבנו בית בד לייצור שמן, מבנה מחסנים מרווחים ומקווה בעל אופי ציבורי. "בית בד מהסוג הזה, טיפוסי יותר לאזור ירושלים ושפלת יהודה, ופחות שכיח בשומרון", מציינת נגורסקי.
מבנה בית הבד תוכנן בקפידה והורכב משני אגפים: האגף הצפוני הכיל את שטחי הייצור, ובאגף הדרומי הוקמו חדרי עזר. באגף הייצור נשמרו באתרם שני מכבשי בורג ואבן הים העגולה הגדולה, שעל גביה רוסקו זיתים.
במקווה הציבורי טבלו העובדים לפני שפנו למלאכת הפקת השמן, במטרה ליצור שמן כשר. השילוב בין פעילות דתית וכלכלית מדגים את רמת הפיתוח של הקהילה השומרונית באתר.
באחד המבנים נחשף מקווה קטן שקיבל מי גשם מגג של המבנה דרך מרזב שחלקו נמצא עדין מכוסה בטיח. "מה מושך תשמות לב, מסבירה נגורסקי, "זה שגם מדריגות וגם רצפת המקווה היו מרוצפים בפסיפס לבן, הדבר לא רגיל לשימוש במקוות. אך השימוש במלט צפוף, שהומצא כבר בתקופה הרומית, לבנייה מנע חדירות מים ואפשרה ריצף פסיפס במקווה.
המקווה חובר באמצעות צינור עופרת שעובר מתחת לרצפת הפסיפס המעוטרת למאגר מים תת-קרקעי, שפתחו התגלה בחדר הסמוך. הוא שירת "אוצר" של המקווה היה מתמלא אף הוא במי גשמים.
האתר קשור למסורת מעניינת על קוסם שומרוני: "מננדר, לפי מה שכותבים ההיסטוריונים הקדומים, נולד פה - 320 מטר מהמקום שאנחנו חופרים". מננדר היה תלמידו של שמעון המגוס, ושניהם שייכים לתנועה הגנוסטית. "מננדר אמר שמי שטובל במקווה יהיה לו נעורים נצח. הוא יהיה צעיר לנצח. זה מושג לא יהודי".
"מעניין, כי בניגוד לחלק מן האתרים השומרוניים האחרים שנחרבו במרידות השונות. האחוזה בכפר קאסם דווקא המשיכה להתקיים, ואף שימרה את זהותה השומרונית - כפי שמעידים נרות החרס השומרוניים שנחשפו בחפירה שלנו", מציינת נגורסקי.
השינויים באתר קשורים במרידות השומרונים בשלטון הביזנטי - סדרה של התקוממויות שהתרחשו במאות ה-5 וה-6 לספירה כנגד קיסרי ביזנטיון, שהחילו חוקים מגבילים על בני דתות אחרות.
השומרונים באתר שילבו בין פולחן דתי לפעילות כלכלית: "מה שהם עשו פה - השומרונים שחיו פה, טרם הכינו את השמן בבית הבד, הם טבלו במקווה".
"מדובר באתר מרתק, שמציג את ימי השיגשוג והדעיכה של הקהילה השומרונית", מסכמת נגורסקי.
לאתר זה הגעתי עם אור ראשון ביום חמישי האחרון, לצלם ולתעד אותו עם ידידי שמעון הירש, חוקר מקואות עתיקים. שמעון ראה בעיניו מאות מקוואות כאלה, התרגש במיוחד ממקווה זה, והסכים עם חופרת המקום אלה נגורסקי שהאתר נדיר במיוחד.
נחפזתי להגיע ולסקר אתר זה, לאור השמועות שתוך זמן קצר יבנה על גביו מבני מגורים, וזולת הנרות העתיקים והפסיפסים שיועתקו למוזאונים, כלל הממצאים ביניהם המקואות ובית הבד יקברו לנצח מתחת הבטון.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות