קיץ תשפ"ה הביא הפתעה רטובה לתושבי מזרח השומרון. במקום בו זרמו פעם מימיו של עין סמיה, שופצה בריכה חדשה ומרהיבה והוזרמו אליה מים.
הבריכה משכה אליה מבקרים רבים, ומשפציה כינו אותה "מעיין הרועים" - על שמם של הראל מסעוד ונחמן מורדוף הי"ד שנרצחו בפיגוע בחומוס אליהו בעלי.
הראל ונחמן הי"ד רעו את צאנם ביום הפיגוע באזור עין סמיה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הבריכה הפכה לאתר בילוי פופולרי, ובימי שישי התקיים במקום דוכן למכירת מזון, ומשפחות רבות הגיעו לבלות במקום. המקום שופץ בעזרת מימון המונים ביותר מ-110 אלף שקלים.
הגר שיזף בהארץ נגד שיקום המורשת
הגר שיזף בעיתון "הארץ" מתאריך 24 ביולי 2025, ביקרה את שיפוץ המעין, ותחת הכותרת "מתנחלים השתלטו על מעיין והשחיתו בארות שמשמשות כ־30 כפרים פלסטיניים", טענה ש:"מתנחלים השתלטו על מעיין עין סמיה והשחיתו תחנות שאיבה פלסטיניות שמספקות מים לכ־30 כפרים פלסטיניים באזור רמאללה. המתנחלים החלו להזרים מים, שמיועדים לשאיבה פלסטינית, לבריכה סמוכה".
הכתבה פירטה: "באזור עין סמיה יש חמש בארות השייכות לחברת 'רשות המים מחוז ירושלים' (JWU) הפלסטינית, ובחודש האחרון השחיתו אותן המתנחלים ארבע פעמים. למרות ההתקפות הנשנות לא הקצה צה"ל כוחות שיאבטחו את המקום או יפסיקו את עבודות המתנחלים, ולא נעצרו שום חשודים".
השתלטות והשחתה? שיקום המורשת!
לפי הכתבה, ב-JWU אמרו כי "18 כפרים מקבלים את מלוא אספקת המים שלהם מעין סמיה, ו־14 יישובים נוספים נסמכים עליו באופן חלקי". שיזף ציטטה את החברה: "במסגרת הפגיעה הושחתו מצלמות האבטחה, נפגעו מנגנוני הבקרה והשאיבה בבארות, ונגרמו כמה הפסקות מים ממושכות".
אולם הכתבה של שיזף מציגה תמונה חד-צדדית של האירועים בעין סמיה. תחת הכותרת הטעונה "השתלטו", שיזף מתעלמת מההקשר ההיסטורי והארכיאולוגי העשיר של המקום ומציגה את פעולות השיקום כ"השתלטות".
אולם המציאות מורכבת יותר. אזור עין סמיה הוא אתר עם היסטוריה יהודית רצופה הנמשכת אלפי שנים.
השימוש במונחים כמו "השתלטות" ו"השחתה" מעוות את המציאות. מדובר בפעולות שיקום ושימור של אתר היסטורי בעל משמעות לעם היהודי. האם זו באמת "השתלטות"?
בנוסף בכתבה בהארץ לא הוזכר שמם של הרועים המלא הראל ונחמן הי"ד אלא רק בכינוי כולל "מתנחלים", משל היו עזים ללא שם עברי.
זיהוי המקום
"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", אמר יגאל אלון. "התנ"ך הוא המנדט שלנו; לא דבר חדש אנו באים לייסד כאן" התבטא ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, בואו נעסוק בהיסטוריה של אזור עין סמיה שהגר שיזף כה נחרדה לשמוע שיהודים שפצו.
עין סמיה מעורר עניין רב בקרב ארכיאולוגים וחוקרי התנ"ך עם הצעות זיהוי שונות.
הזיהוי המקובל - "בעל שלישה"
החוקר זכריה קלאי הציע לזהות את עין סמיה עם "בעל שלישה" המקראית - זיהוי שזוכה להסכמה יחסית בקרב החוקרים. הזיהוי מבוסס על ניתוח סיפור חיפוש האתונות בספר שמואל. תקציר שיטתו ניתן לקרוא בספר 'מקום בפרשה' לפרשת תזריע לרב פרופ' יואל אליצור.
אחד החוקרים הבולטים שתמך בזיהוי זה היה ז'אבו ארליך מעופרה שנפל במלחמה בלבנון בי"ט חשון תשפ"ה.
ארליך, שערך סדרות הספרים "שומרון ובנימין" ו"מחקרי יהודה ושומרון", היה משוכנע שהמקום הוא "שלישה" המקראית.לפי התאוריה שלו, כאן היה המקום שבו שאול המלך עבר בעת שחיפש את האתונות האבודות. הוא ציין שהממצאים הארכיאולוגיים מתאימים לתקופה.
זיהויים חלופיים
הרב יואל בן נון מזהה את המקום עם "העי" המקראי - אותו עי שבני ישראל כבשו בימי יהושע בן נון. הוא מצביע על הממצאים מחורבת מרג'מה הסמוכה: חומה רחבה, מגדל עתיק, ומערות קבורה.
הרב יואל אליצור[1], פרופסור לגאוגרפיה מקראית ובנו של פרופ' יהודה אליצור, מציע זיהוי נוסף: גבעון באפרים, שונה מגבעון הידועה בנחלת בנימין. אליצור פיתח מתודולוגיה מדעית לזיהוי מקומות עתיקים ובחן 178 שמות עתיקים של מקומות בארץ שנשתמרו בפי הערבים.
הזיהוי החדש - "עטרות"
ד"ר שי בר מאוניברסיטת חיפה הציע זיהוי חדש המזהה את המקום כ"עטרות", המצויה בגבול שבין נחלת אפרים לנחלת בנימין. הזיהוי מבוסס על הפסוק ביהושע: "וירד מינוחה עטרות ונערתה; ופגע ביריחו ויצא הירדן" - מסלול שמתאים למיקום עין סמיה.
זיהויים נוספים
ויליאם פוקסוול אולברייט, הארכיאולוג האמריקני המפורסם, הציע בעבר לזהות את המקום עם עיר בשם "אפרים"
איך שלא יהיה, ברור שהמקום מחזיק היסטוריה יהודית עשירה - שרידי התיישבות רצופה מתקופת האבות ועד ימינו, מקום שהיה עד למאורעות מכוננים בתולדות עם ישראל.
הגביע המסתורי
אולי הגילוי הכי מרתק בעין סמיה הוא הגביע הקטן שמספר סיפור גדול - סיפור על העולם שבו חי אברהם אבינו.
בשנות ה-70, כשארכיאולוגים חפרו במערות הקבורה העתיקות באתר, הם מצאו משהו יוצא דופן: גביע כסף קטן, רק 8 ס"מ בגובה, עם ציורים מורכבים חקוקים עליו. הגביע היה מתקופת הברונזה התיכונה - כ-1800 לפנה"ס - בדיוק התקופה של אברהם אבינו.
"כשניקינו את הגביע וראינו את הציורים לראשונה", מספר אחד החוקרים, "הבנו שיש לנו משהו מיוחד. נחש גדול, פרח עם 11 עלים, דמויות אדם ויצור מיתולוגי מוזר עם שני ראשים. אבל מה זה אומר?"
התשובה הגיעה מיגאל ידין, הארכיאולוג המפורסם. הוא זיהה בציורים את סיפור הבריאה הבבלי "אנומא אליש" - המיתוס שהיה נפוץ בזמנו של אברהם באור כשדים.
בסיור שערך לי באתר מורה הדרך אלי ריסקין, נאמר לי שהסיפור שעומד מאחורי הגביע הקטן הזה, הוא הסיפור שאותו שמע אברהם אבינו בבבל לפני שהקדוש ברוך הוא נגלה אליו.
הגביע הוא העדות הכתובה הקדומה ביותר בעולם למיתולוגיה הבבלית הזו - עתיק אף יותר מ'אנומה אליש' שבכתבי היתדות הבבליים המפורסמים. הוא מוצג היום במוזיאון ישראל.
זו לא השתלטות - זו שיבה
כשמשפחות יהודיות מגיעות לבלות ב'מעיין הרועים', הן אינן 'משתלטות' על מקום זר - הן חוזרות הביתה. לאתר שבו זרמו מים כבר מתקופת האבות, שבו נמצא הגביע מזמנו של אברהם, שבו עבר שאול בן קיש בדרך אל המלכתו בידי שמואל הנביא כמלך הראשון בישראל - אחד הרגעים המכריעים בהיסטוריה היהודית. זו לא השתלטות - זו שיבה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
[1] ברכת ישר כח לרב אליצור על ספרו 'מקום בפרשה' שם דן באתר זה.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות