אנו עומדים לפני יום הכיפורים הקדוש, יום של טהרה, כפרה ותשובה, המשנה במסכת תענית (פרק ד' משנה ח') מלמדת אותנו על מנהג עתיק שהיה נהוג בישראל בזמן בית המקדש, בו נגלתה השמחה הנסתרת של יום הכיפורים לעין כל: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים".
מדוע יום הכיפורים נחשב ליום הטוב ביותר?
והמשנה ממשיכה לתאר כי בט"ו באב וביום כיפור, "בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין... וחולות בכרמים". לבוש הלבן שנשאלו אחת מהשנייה נועד "שלא לבייש את מי שאין לו", ובכך להדגיש את האחדות המוחלטת שאפיינה את היום. המחולות הללו היוו בסיס לשידוכים, והכלה הייתה קוראת לבחור כדברי המשנה: "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה".
השמחה ביום הכיפורים נבעה ממחילת העוונות והטהרה, ותכליתה הייתה שידוכים "לשם שמים", מכיוון שאצלם הייתה קדושת השידוכין וקדושת יום הכיפורים שוות. יתר על כן, יום הכיפורים הוא "יום חתונתו" של הקדוש ברוך הוא עם כנסת ישראל, היום בו ניתנו הלוחות השניות לאחר שעם ישראל שב בתשובה. כשם שלמעלה זהו יום של התקשרות מחודשת, כך למטה זהו יום המסוגל לשידוכים.
אבל מה הוא שידוך לשם שמים?
בימים אלה, מי שתפס את מרב הכותרות הוא האלוף דוד זיני, אותו ראש הממשלה מתעתד למנות לתפקיד ראש השב"כ סאגת המינוי עצרה את המדינה וסוקרה בהרחבה. מה חבל שהאיש לא עלה לכותרות עוד קודם, באותו נאום מרגש שסיפר אביו של דוד זיני הרב יוסף עצמו במהלך טקס הפרישה של בנו מצה"ל (ב-4 ביוני 2025) סיפור גבורה מטלטל של מסירות נפש ושל שידוך לשם שמים.
בנאומו המרגש בטקס, גולל אביו של האלוף, הרב יוסף זיני, את סיפור חייה של אימו, הרבנית רחל זיני זכרונה לברכה (לבית צ'אנקי-נוימן). אשר הלכה לעולמה בגיל מאה לפני כשלוש שנים.
מן התופת אל התקומה
הרבנית רחל זיני זכרונה לברכה, לבית צ'אנקי (נוימן), נולדה בהונגריה בשנת 1922.
במהלך מלחמת העולם השנייה, נשלחה רחל לאושוויץ יחד עם אימה ואחותה. הטרגדיה פקדה אותן מיד: אחותה, חנה, שהייתה בהיריון, נשלחה מיד לתאי הגזים. רחל ואימה שרדו את הסלקציה הראשונית והועברו לעבודת כפייה במפעלי תחמושת גרמניים. כאשר רק שתיהן שרדו את זוועות המחנה.
רחל, שגדלה בבית מתבולל, מנעה מחברותיה לצריף להתאבד באמצעות עבודת שכנוע יומיומית. היא אמרה להן: "אושוויץ זהו דבר זמני. אנו שייכות לעם של נסיכות, שעתידות לחזור לאחוזתן". עם ש-DNA שלו הוא נצחי.
הרב יוסף זיני ממשיך לספר: בעומק התופת של אושוויץ, קצין אס-אס השתולל על אישה יהודייה חלשה והשתמש בכלבו כדי לתלוש את בשרה. רחל ניגשה לאותו רשע צמא דם וסטרה לו בפנים שתי סטירות. הקצין שלף את אקדחו, כיוון לעברה, אך רק בדרך נס היה בו מעצור. העצבים של אותו קצין היו רופפים והוא ציווה להעניש אותה בתשעים צליפות.
רחל הוחזרה לצריף כגוש סגול ומחוסרת הכרה למשך תשעה ימים. כאשר חברותיה שומרות עליה ביום ובלילה, אך כשפקחה את עיניה היא חייכה קלות ולחשה חרש: "זה היה שווה".
בתום המלחמה, רחל ואימה שרדו צעדת מוות נוראה של 650 קילומטרים בשלג, הצעדה שהחלה עם אלפיים נשים והסתיימה באינסברוק שבאוסטריה עם בריחת הנאצים לכל רוח ומאתיים שורדות יהודיות בלבד. החיילים האמריקאים שהגיעו נבהלו ממראה "השלדים הללו" תחילה הם קראו לקבוצת כמרים שליוותה אותם, אך משהוברר להם שאותן צלליות אדם הן יהודיות הם קראו לרבנים יהודים שהיו בין כוחות הברית.
שם, במחנה המשוחרר, אחד מאותם רבנים של צבא ארה"ב היה כבוד הרב מאיר זיני ז"ל, קצין יהודי רווק שהיה בצבא צרפת החופשית. בראותו את המחזה המזעזע, הוא זעק בכאב: זה מה שנשאר מעם ישראל? לאחר רגעים של שתיקה הרב מאיר התעשת וקרא בקול אל חבריו. חברים, כל אחד ייקח אחת מן הנשים לאישה, ונקים מחדש את עמנו. הרב יוסף נשנק מבכי - "וכך אני נולדתי".
לאחר נישואיהם, בני הזוג טיפלו בילדים יהודים יתומי מלחמה בבלגיה. בהמשך, חזרו לאלג'יריה, שם כיהן הרב מאיר זיני ברבנות, עד שעברו לפריז ב-1962. הרבנית רחל הייתה יד ימינו של בעלה בשיקום יהדות צרפת לאחר המלחמה. היא הקימה מוסד עבור נערות יהודיות רבות שנותרו ללא הורים וליוותה אותן באופן אישי עד לחתונתן.
הרבנית רחל זיני עלתה ארצה עם בעלה בשנת 2006, ונפטרה בגיל מאה. היא לימדה את בניה להדגיש, שהנס הגדול מכולם הוא עַם שראה ונכח בתאי הגזים ובקרמטוריום, ואף על פי כן הסכים להתחתן ולהביא ילדים לעולם. היא אף הייתה אומרת ששני הימים היפים ביותר בחייה היו יום שחרורה מאושוויץ, והיום שבו ענדה דרגות אלוף־משנה לנכדה, דוד. הרב יוסף זיני סיים את הנאום המרגש ואמר:
תהליך הירידה לצורך עלייה נמשך בקרב עמנו באופן קבוע – עליות מתמידות שקודמות להן משברים, בכל תחומי חיינו. אנו כעם זקוקים מאוד לנשימה ארוכה בשעות לא פשוטות, כי מובטח לנו שמכל משבר אנו עולים מעלה מעלה.
0 תגובות