עדויות מצמררות: שורד השבי שגב כלפון מי ששוחרר משבי חמאס עד לא מזמן, מספר לראשונה על השתלשות האירועים - החל מהרגע בו נחטף ממסיבת הנובה, ועד הרגע בו התאחד מחדש עם משפחתו, בראיון לחדשות 12.
שגב כלפון שיחזר את הרגעים הראשונים של הטבח: "אני קולט שביל של אנשים, מאות אנשים רצים בשטח, אנחנו לא רצינו לברוח לשמה, הם רצו לכיוון עזה. ברחנו לצד שני. אנחנו מתחילים לשמוע את הירי מתקרב ומצטמצם לכיווננו. באיזשהו שלב הגעתי ליד איזה עץ, מוצל כזה, הייתי חייב אוויר. ואז ענף שהיה לידי פתאום מקבל כדור. הענף ממש התפוצץ לי מול העיניים. זה היה ממש בגובה של הראש שלי. כאילו, 10 ס"מ וזה היה בתוך הראש שלי".
שורד השבי הוסיף וסיפר לעיתונאי ירון אברהם: "אנחנו רצים בשדה, אני לא יודע לאן אני רץ, אני רק פשוט בורח מהכדורים. הכדורים מתחילים לשרוק לי בין האוזניים. ואז אני בדיוק הגעתי לכביש, ואיך שאני חוצה את הכביש, אני מסתכל ימינה וקולט עשרות טנדרים עם מחבלים מגיעים אליי".
"התחילו להגיע מלא טנדרים, ממש היו שם משהו כמו 100 מחבלים, הם פשוט פיצצו אותי מכות. הם שברו לי שתי שיניים עם הקת של הנשק, ובוקסים. ואזרחים גם שהיו שם, אזרחים עזתים, נותנים. ואני כבר לא מרגיש את זה", סיפר שורד השבי בכאב. "הם הרימו אותי, דחפו אותי באמצע של הטנדר. אנחנו מקבלים כדורים לטנדר, מחכה למוות שלי. אני יודע שכל רגע אני מת. אני סיימתי את החיים שלי באותם רגעים. אני יודע שעכשיו אם לא הרגו אותי בכביש, אז יהרגו אותי בתוך עזה. אני בטוח שאני מת".
על החיזוק באמונה שעבר במהלך השבי: "אדם מוצא את האמונה שלו דווקא במקות הכי נמוכים, אני זוכר שזעקתי שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, תסלח לי בורא עולם שהלכתי למסיבת הנובה בשבת".
הגעתו לעזה: "אני בטוח שאני היחיד בתוך הרצועה, ואז הם מפוצצים אותי שמה בתוך המבנה הזה. באיזשהו שלב אני כבר לא מרגיש את המכות, אני לא צועק, לא כלום. ואני מבין שככה הורגים אותי, זהו, עכשיו אני בדרך למוות. ואז באיזשהו שלב זה נעצר כי הם ראו כבר שהייתי במצב עוד שנייה מאבד את ההכרה. אני כבר לא מגיב, לא מתקפל, לא זז. פשוט מקבל מכות ולא מרגיש גם את הכאב".
"כבר לא חשבתי לבקש יותר": "פעם אחת ביקשתי ללכת לעשות שרותים, והשירותים היה ממש דלת ממול, הדרך לשירותים הפכה לסיוט. מ-3 מטר, מעשר שניות להגיע לשירותים, לקח לי שעה. עם שוט של חמור, שוט גומי כזה, הוא היה מצליף בי עם השוט. ואז אני נופל והוא מרים אותי מהשיער, מצליף בי שוב, בכל הכוח. ואמרתי לעצמי, טוב גם אם יש לי שירותים, אני לא מבקש ללכת לשירותים, כי הדרך הזאתי לשירותים מפוצץ אותי מכות. לא רציתי כבר שירותים, אמרתי, אני אשתין על עצמי ואני לא אלך לשירותים. וזה מה שקרה".
על התקרית שעליה סיפר אוהד בן עמי אחרי ששוחרר: "יום אחד אני רואה בחור חדש עצבני, פותח אל-ג'זירה, אומר לנו, אתם רואים את זה? הצבא שלכם הרג לנו שלושה אזרחים, ואנחנו קיבלנו החלטה בחמאס, להרוג שלושה אסירים. תבחרו מי מבינכם יוצא להורג".
בהמשך הריאון לחדשות 12 שגב תיאר ממש את מה קרה שם בחדר: "הוא לקח את הקלאץ', דרך אותו, כיוון אלינו, אנחנו מפוחדים, קפואים, לא מבינים מה לעשות, אני רואה כבר את הכדור משתחרר. ואז הוא אמר לנו, טוב אני רואה שאתם לא בוחרים עכשיו. הושיבו אותנו שלושה מול שלושה, מסתכלים אחד לשני בעיניים, מבינים, שלושה מפה לא יישארו בחיים, לא יצאו בחיים, באנו לפה שישה, אבל יצאו שלושה".
"ואז הוא משחק איתנו, הוא אמר, טוב, צד ימין זה הפצועים, צד שמאל זה מי שהוא מוציא להורג, ואז הוא אומר, אתה, תעבור אתה לפה, אתה, תעבור אתה לפה, לא, בעצם, אתה, תעבור אתה לפה. הוא משחק איתנו, כאילו פעם אחת הוא נותן לך את התחושה שאתה הפצוע, פעם אחת הוא נותן לך את התחושה שאתה מת. את ההצגה הזאתי הוא עשה לנו במשך שש שעות".
על הרגעים הקשיים ביותר שעבר: "באיזו תקופה, אני כבר אמרתי לעצמי, שכדי לסיים את התופעה הזאתי שנקראת חמאס, אני צריך להקריב את עצמי, בשביל המדינה, רציתי שהמלחמה תמשיך, כדי לסיים אותם. גם אם זה יעלה במחיר של החיים שלי. רוע כזה חייבים להשמיד גם אם אני אתן את החיים שלי".
שורד השבי סיפר לסיום על האור בקצה המנהרה: "ואז פתאום הגיעה תקופה אחרת. תקופה שיש בה שיחות, שפתאום יש קצת אור בקצה המנהרה ויש תקווה, אז אתה משנה את המחשבה שלך. אתה אומר, לא, אני רוצה לצאת הביתה, מחכים לי בבית, יש לי משפחה".
0 תגובות