תגלית ארכיאולוגית יוצאת דופן מהתקופה הביזנטית נחשפה בחפירה רחבת היקף בגן הארכיאולוגי של ירושלים ע"ש דוידסון: תליון שרשרת אישי ונדיר ביותר, שתוארך לשלהי התקופה הביזנטית.
הממצא המרגש העשוי כדסקית עופרת יצוקה בטוהר של כ-99%, מעוטר משני צדדיו בדימוי זהה של מנורת שבעת הקנים. חשיבותו של התליון אינה רק אסתטית: חוקרים מציינים כי בעולם כולו מוכר רק עוד תליון עופרת קדום אחד הנושא סמל מנורה, עובדה שהופכת את הממצא הנוכחי לנדיר ביותר.
חשיבות התגלית נעוצה בהקשר ההיסטורי שלה: התקופה הביזנטית הייתה ידועה בצווים קיסריים שהגבילו או אסרו לחלוטין את שהיית היהודים בירושלים. נוכחותו של חפץ יהודי מובהק זה, שנמצא בשכבת מילוי עבה שכיסתה שרידים מאותה תקופה, מעלה שאלות קשות: האם הוא שייך לסוחר, לבעל שליחות מנהלית, או אולי לעולה רגל סמוי שבחר להגיע לעיר בנסיבות לא רשמיות?
החוקרים מאמינים כי התליון היה שייך ליהודי אנונימי שבחר לשאת אותו על צווארו כ"חותם אישי, תעודה של זיכרון ושל זהות". השימוש בעופרת, שהייתה חומר מקובל לייצור קמעות באותה תקופה, ולא במתכת יקרה יותר לתכשיטים, עשויה להעיד על כך שבעליו ענד אותו כמגן רוחני או קמע.
הגילוי המרגש הגיע דווקא משעות הצהריים, כאשר עובד עיר דוד, איאיו בלטה, הבחין בין אבני קיר קדום במשהו שונה ובצבע אפור, ושלף את התליון המעוטר מתוך האדמה.
במהלך התקופה הביזנטית, הפכה המנורה לסמל מרכזי של זיכרון לאומי וציפייה לתחייה בקרב הקהילות היהודיות. חוקרי רשות העתיקות מדגישים כי הופעת המנורה הכפולה על שני צידי הדסקית "מעידה על משמעותו העמוקה של הסמל ועל מקומה המרכזי של המנורה בהבעה חזותית של זיקה למקדש ולזיכרונו, גם בתקופה שלאחר חורבן הבית".
הממצא יוצא הדופן יוצג לציבור לראשונה בקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בירושלים.
0 תגובות