בוקר סתווי קפוא ברמת הגולן, רוחות זעף נושבות אלינו מהבשן, מבשרות על בוא החורף. במרכז הארץ משם יצאנו ב5 לפנות בוקר היה חמים ונעים. אפילו הצלחנו לטבול בנחלי הגליל טרם עלינו לגולן. כך צעדנו אני וידידי מורה הדרך שניר מנחם לעבר המסעדה של בסאם אבו עואד בכפר בוקעתה. וישבנו עמו לשיחה מרתקת על הדרוזים בישראל - שיחה שחשפה מציאות שונה לחלוטין ממה שמספרים לנו כלי התקשורת.
בסאם, מארח נלהב בעל מסעדה עממית בכפר (שמארח אותנו בכל מה שהוא יכול מבחינה כשרותית) לא חסך במילים כשדיברנו על העתיד. "יש ארבע כפרים דרוזים ברמת הגולן", הוא מסביר, "נמצאים מ-67 ואנחנו תחת שלטון ישראל עד היום". אבל מה יקרה אם השייח' סלמאן אל-האג'רי, המנהיג הדרוזי הבכיר בסוריה שקרא לאחרונה להקמת מדינת דרוזים בג'בל דרוז, אכן יצליח?
"מדינה דרוזית עד הכנרת"
"אם יגידו שג'בל דרוז הוא השלטון – אני בפנים", מדגיש בסאם. "דרוזי הגולן משתייכים אוטומטי לשאר הדרוזים, ואנחנו נדרוש לא רק את ארבעת הכפרים הדרוזים ברמת הגולן, שישתייכו למדינה הדרוזית החדשה, אלא כל הגולן עד טבריה, עד הכנרת שיהיה תחת שלטון דרוזי", הוא מבהיר ללא היסוס.
למה עד הכנרת? "אנחנו הדרוזים צריכים מים", הוא מסביר בפשטות.
מה יקרה ליישובים היהודיים?
כששואלים אותו מה יעלה בגורל היישובים היהודיים כמו נוב וחספין, בסאם לא מתחמק: "הדרוזים פה בגולן כמה עשרות שנים תחת שלטון יהודי, וחיים טוב. לא יקרה מאומה עם יהודים יחיו תחת שלטון דרוזי", והוא מוסיף בחיוך: "פחות מיסים ומס הכנסה".
כששואלים האם הוא חוזה בדמיונו מדינה דרוזית כבמעין אוטונומיה בסגנון הרשות הפלסטינית שבה ישראל מחזיקה בשליטה הביטחונית והדרוזים בשלטון האזרחי, בסאם דוחה את הרעיון בתוקף: "בשום אופן! מדינה אמיתית אנחנו רוצים!".
צבא, מיסים, עצמאות מלאה
"מדינה אמיתית", אני מדגיש, "זה שהבנים שלך והנכדים יצטרכו ללכת לצבא ולהסתכן, מה שהם לא עושים כעת בצה"ל".
"נכון" הוא עונה לי, "זה חלק מהסיכונים".
השיח על מדינה דרוזית אינו חדש. יגאל אלון כבר בשנות ה-60 דיבר על "השיגעון הדרוזי" והציע הקמת מדינת חיץ דרוזית בין ישראל לסוריה. אך הרעיון נדחה אז על ידי המנהיגים הדרוזים עצמם. כעת, לאחר נפילת משטר אסד והטבח הנורא בסוויידה שבו נרצחו למעלה מ-4000 דרוזים, הדרישה לעצמאות עולה מחדש - והפעם מהצד הדרוזי עצמו.
דבריו של בסאם מעלים שאלות קשות: האם ישראל תוכל להסכים לוויתור על רמת הגולן עד הכנרת? מה יהיה גורל היישובים היהודיים שהוקמו שם? והאם בכלל ישנה אפשרות מעשית להקמת מדינה דרוזית עצמאית לצד סוריה וישראל?
בינתיים, בבוקעתה הקטנה והציורית, בסאם ממשיך לקבל את פני המבקרים במסעדה שלו, מגיש את המאכלים הדרוזיים המסורתיים, וחולם על עתיד שונה לגמרי.
"בזמן של אסד היה טוב לכל העדות"
"אסד הבן נתן לעם שלנו, לכפרים של הדרוזים ברמת הגולן, הרבה דברים", אומר בסאם בגעגועים. הוא לא מסתיר את עמדתו: "אסד הבן לא שכח את הדרוזים של רמת הגולן".
אחת התועלות המרכזיות של השלטון הסורי, לדבריו, הייתה במערכת החינוך. "בזמן של אסד היו לנו סטודנטים שלמדו בדמשק - כל שנה יצאו אצלנו סטודנטים ללמוד רפואה, ועריכת דין בדמשק", הוא מספר. "שש שנים - בחינם! אפילו היה נותן להם משכורת, אפילו מעונות של הסטודנטים - הכל בחינם!".
והתוצאה? אלה שניצלו את ההזדמנות וסיימו את לימודיהם בסוריה חזרו ארצה והשתלבו במערכת הישראלית. "היום יש לנו ברוך השם רופאים דרוזים בכל בתי החולים מהצפון עד הדרום". מדינת ישראל הכירה בתארים האקדמיים הללו והרופאים והעורכי דין הדרוזים שלמדו בדמשק משתלבים כיום במערכות הישראליות.
התפוחים והכלות של הגולן
מעבר קונטרה היה המעבר היחיד בין ישראל לסוריה, דרכו עברו לא רק תפוחים אלא גם כלות וחתנים דרוזים, תלמידים לאוניברסיטאות, ומשפחות שרצו להיפגש אחרי עשרות שנות פרידה. המעבר נסגר עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011.
באסם מסביר שמעבר ללימודים, היו גם קשרים כלכליים ומשפחתיים. "עד המלחמה העברנו את התפוחים שלנו לסוריה דרך מעבר קונטרה", מספר בסאם. "היינו מתחתנים עם הדרוזים הסוריים, ויש לנו משפחות וקרובי משפחה. עכשו הכל נסגר".
"כולנו אחד" - הסובלנות הדתית
אחד הדברים שבסאם מתגעגע אליהם במיוחד הוא הסובלנות הדתית. "בזמן של אסד – אסור היה לדבר על הדת, כולנו אחד", הוא מספר. "הוא היה נותן לעם הדרוזי, לעם העלווי, לעם הנוצרי, לסונים - לכל העמים שהיו מתגוררים בסוריה - את החיים שלהם, את החירות שלהם, את הדת שלהם".
סוריה של אסד הייתה רפובליקה חילונית רשמית. המשטר פעל לרסן את כוחם של האחים המוסלמים ושמר על חופש דת מטעם השלטון המרכזי. העדות השונות - דרוזים, עלווים, נוצרים וסונים - יכלו לחיות זו לצד זו בלי שהמשטר יתערב בענייניהם הדתיים".
בסאם מדגיש שבתקופתו של אסד כל העדות חיו בשלום יחסי, כל אחד עם האמונה שלו, מבלי שהמשטר יתערב בעניינים דתיים.
אסד לא תקף את המפגינים
נקודה מרכזית נוספת בדבריו של בסאם הוא האופן שבו אסד התמודד עם מחאות. "היו הפגנות בסוריה מטעם חלק מהדרוזים כנגד אסד, והוא לא שלח את הצבא אליהם, ולא עשה להם כלום".
"היום שלטון אסד נפל", הוא אומר. "סוריה לא תישאר ככה, הג'ולאני הזה – ישרוד אולי כמה חודשים".
יש משהו מורכב בלשמוע דרוזי ישראלי מתרפק על התקופה בה אסד שלט בסוריה. אבל בסאם מצידו, לא מדבר על ופוליטיקה, אלא על לימודים חינם, ותפוחים המועברים במעבר מדיני של מדינות עוינות ומפרנסות את הדרוזים משני צידי הגבול.
השמועות בשדות הכפר
בשדות כפר בוקעתה ברמת הגולן רצו השמועות שבסאם אבו עואד, היה מועמד להיות מושל רמת הגולן הדרוזית מטעם משטר אסד - אם רמת הגולן הייתה חוזרת לידי סוריה. בשיחה עמו חשף באסם את האמת.
בסאם הוא דמות מוכרת בבוקעתה. הוא מנהל מסעדה עממית בכפר ומארח תיירים ומבקרים ישראלים. בשיחות קודמות איתו הוא לא הסתיר את הערצתו למשטר אסד, את הגעגוע לימים שבהם סטודנטים דרוזים למדו בחינם בדמשק, ואת התקווה שיום אחד תקום מדינת דרוזים עצמאית. כששמעתי את השמועות על תפקיד שהובטח לו מאסד, הייתי חייב לשאול.
"שמעתי פה במסדרונות הכפר שאתה מבחינת אסד היית מושל הדרוזי הסורי של רמת הגולן והוא הבטיח לך שאם באמת אסד יכבוש - זה יהיה סוריה - אתה תהיה המושל. מה אתה יכול לספר לנו על השמועות האלה?".
בסאם לא הכחיש ולא אישר במפורש. "אתה שמעת הרבה דברים... אסד הבטיח שאהיה באיזה תפקיד, לאו דווקא מושל... אם היה חוזר אני הייתי באיזה תפקיד. איזה תפקיד? אני לא יודע".
"עדיין יש לי תפקיד"
והנה פרט מעניין: למרות שמשטר אסד כבר לא שולט בסוריה, בסאם עדיין מרגיש שיש לו תפקיד. "היום השלטון הלך - עדיין אני מרגיש יש לי תפקיד. למה? סוריה לא תישאר ככה, הג'ולאני הזה כמה חודשים, ואני צריך לדאוג לעם שלי".
קשה לדעת מה בדיוק הובטח לבסאם ועד כמה השמועות היו מבוססות. האם אכן הובטח לו תפקיד רשמי של מושל? היום, עם נפילת משטר אסד, השאלה הזו הפכה לתיאורטית. אבל היא ממשיכה לשקף את המציאות המורכבת של דרוזי רמת הגולן - קהילה שחיה בין שני עולמות, עם רגל אחת בישראל ועין אחת נשואה לסוריה.
הקשר של בסאם עם משטר אסד לא היה רק רגשי. כמו דרוזים רבים בגולן, הוא נהנה מהטבות המשטר - סטודנטים שלמדו רפואה ומשפטים בדמשק בחינם, סחר תפוחים דרך מעבר קונטרה, וחתונות עם דרוזים מעבר לגבול. "אסד הבן לא שכח את הדרוזים של רמת הגולן", הוא אמר לי בגעגוע.
אחרי הטבח בסוויידה: גם הדרוזים מבוקעתה מתחילים להתגייס
במשך עשרות שנים, כפר בוקעתה ברמת הגולן היה סמל לעמדה הדרוזית השמרנית ביחס לשירות בצה"ל. בעוד דרוזי הכרמל והגליל התגייסו בשיעורים גבוהים, בבוקעתה - ממוקמת כמה מאות מטרים מהגבול הסורי - שיעור הגיוס לא היה קיים.
אבל משהו השתנה. והשינוי הזה קשור ישירות לטבח הנורא שביצעו כוחות ג'ולאני בדרוזים בסוויידה שבסוריה.
"בבוקעתה יש התגייסות של אחוזים ספורים", מספר לי בסאם אבו עואד. "אבל אני לא מוכן שהבן שלי ילך לצבא".
"כמו אתם הציבור החרדי בירושלים ובבני ברק - לא עושים צבא, כך אנחנו אנשי רמת הגולן לא רוצים לעשות צבא".
4000 הרוגים ו-32 כפרים נשרפו
ואז קרה מה שקרה. "הלך לדרוזים בסוריה 4000 הרוגים, ונשרף להם 32 כפרים", בסאם מתאר בכאב. הטבח שביצעו כוחות ג'ולאני בדרוזים בהר הדרוזים (ג'בל דרוז) בסוויידה היה אכזרי במיוחד.
התגובה הייתה מיידית. "הדרוזים של הגליל ושל הכרמל ודרוזים של הגולן עשו הפגנות ופרצו את הגבול לחד'ר", הוא מספר. הם דרשו שישראל תתערב, תעשה משהו, תציל את הדרוזים בסוריה.
בסאם לא מסתיר את הביקורת: "חיכינו 24 שעות, 48 שעות". רק אחרי לחץ עצום מצד הדרוזים בישראל, ישראל נכנסה לפעולה. "אחרי סוריה, אחרי מה שקרה בסוריה - הצעירים רוצים ללכת לצבא", בסאם מספר.
מה השתנה? "הצעירים אומרים: נגמר שלטון של אסד, נגמר סוריה - אני לא בעד הג'ולאני הזה. איפה העין שלי עכשיו? אני מסתכל על החלון למדינת ישראל". והשינוי לא רק בבוקעתה. "בכל הכפרים - כל אחד שיקול דעת שלו. היום, אחרי סוריה, אחרי מה שקרה בסוריה - הצעירים רוצים ללכת לצבא".
האם זה שינוי זמני או קבוע? קשה לדעת. אבל מה שברור הוא שהטבח בסוויידה היה נקודת מפנה. הוא הוכיח לדרוזים ברמת הגולן שאין להם מה לחפש בסוריה של ג'ולאני. ושהריבון הישראלי, עם כל המורכבות, הוא הבטוח ביותר עבורם.
רקע: יחסי הדרוזים וסוריה
מאז עלייתו לשלטון של אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני), המיעוטים בסוריה מוצאים את עצמם במדינה שאינם מכירים - מדינה שמכבדת רק את האיסלאם הסוני כבר בחודשים הראשונים החל ג'ולאני לסגור חשבונות עם המיעוטים: תחילה עם העלווים, ואחר כך עם הדרוזים. בחודש האחרון ג'ולני כבש לחלוטין את המיעוט הכורדים שבעבר החזיק בכשליש משטח סוריה, והיעד הבא שלו הוא המיעוט הדרוזי.
המשטר החדש, המורכב מקבוצות דתיות קיצוניות, הגביר את שיח ההסתה העדתי והקריאות לטיהור אתני אל-ג'ולאני עצמו הצהיר בעבר בראיון לאל-ג'זירה שהוא "ישמח להחזיר את הדרוזים לדרך הנכונה" - כלומר לאיסלאם.
הדרוזים בסוריה סירבו לוותר על נשקם, ולא בכדי האירועים האחרונים הוכיחו עד כמה הנשק הכרחי להישרדותם לאחר עימותים אלימים, הושג הסכם שברירי שבו הדרוזים השאירו אצלם נשק קל להגנה עצמית. ישראל התערבה צבאית ותקפה כוחות סוריים שנעו לכיוון סוויידה, והעבירה מסרים ברורים לג'ולאני. הסכם הפסקת האש הושג, אך העתיד עדיין לוט בערפל.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות