פרצה בבכי בכנסת: "אמא מחזיקה את התמונה של ימנו ובוכה בספסל לבד!"

במהלך הדיון, עלתה לדבר פעילה חברתית המלווה מקרוב את בני המשפחה מאז הטרגדיה, ונשאה נאום כאוב וסוער, כשלצידה יושבת ירוס זלקה, אחותו של ימנו. בדבריה, תיארה הפעילה את תחושת הבדידות הקשה של ההורים, שאינם דוברי השפה העברית, אל מול כותלי בית המשפט ומערכות החוק, והביעה תסכול עמוק מכך שהאירוע החמור אינו מקבל את תשומת הלב הציבורית והמשפטית הראויה לו.

לדבריה, המנוח הקריב את עצמו כדי לעורר את החברה בישראל לגבי היחס לנוער מכה ואלים, שפועל באכזריות ללא כל סיבה. בהמשך דבריה פרצה הפעילה בבכי כשהיא מתארת את האם השכולה היושבת לבדה בבתי המשפט, אוחזת בתמונת בנה, ללא סיוע או תרגום הולם, וקראה לחברי הכנסת ולשרים להניח בצד את הפוליטיקה ולגלות סולידריות אנושית בסיסית.

היא הדגישה בדבריה כי אינה מכירה את המנוח או את בני משפחתו באופן אישי, והגעתה לכנסת נובעת אך ורק מתוך תחושת שליחות עמוקה למען עתיד הילדים והדורות הבאים במדינת ישראל. היא תקפה את הנטייה הציבורית לעבור לסדר היום לאחר אירועי אלימות קשים, והגדירה את המקרה הנוכחי כאירוע דגל וכקריאת השכמה דחופה למדינה כולה.

"אני רוצה להגיד, אני לא הכרתי את ימנו, לא הכרתי את המשפחה. אני מגיעה לפה נטו משליחות עתידית לילדים, לנכדים, למשפחה שאני אקים בעזרת השם, ובמדינת ישראל. אנשים רוצים להמשיך לחיות פה בצורה נורמלית. כלומר, אנשים מסתכלים על האירוע הזה ואומרים 'אוקיי, זה היה אירוע אחד, זה היה עצוב, בוא, בוא נמשיך הלאה'. אבל הם לא מבינים את החשיבות של הטיפול באירוע הזה. צריך שפרקליטות המדינה תסתכל על הניהול של התיק הזה, ישימו זכוכית מגדלת, כי זה אירוע דגל. האירוע הזה הוא קריאת השכמה לכל המדינה", היא אמרה.

"וימנו, לצרי הרב, הקריב את עצמו כדי שיתעוררו פה במדינה הזאת לגבי היחס לנוער שמכה, ואלים, והוא... והוא פשוט שוחט על כלום ושום דבר. אני רוצה להגיד עוד משהו: אמא של ימנו... אני מגיעה כל דיון לבית משפט, והיא יוצאת משם לא עומדת על הרגליים. היא יוצאת ביבובים. המשפחה, ההורים לא יודעים לדבר עברית. המשפחה ברוך השם יודעת לדבר עברית מעולה. ההורים – אין להם שפה.