הבוקר (חמישי) בעוד כוחות צה"ל סורקים את סביבות הכפר מוחמאס בחטיבת בנימין בעקבות אירוע ביטחוני חריג שבו נכנסו חסידי ברסלב לכפר ועלה החשש לחטיפתם, נזכרתי בהדרכה שהעברתי על הכפר העתיק בדיוק לפני חודש - הדרכה שסיפרה איך אותו נחל ואותו כפר היו זירה לאחד הסיפורים המרתקים ביותר על הקשר בין עם ישראל לארצו.
מוחמאס הערבי אינו סתם שם - הוא שימור מדויק של השם התנ"כי "מכמש", שנמצא בגבול שבט בנימין, מצפון מזרח לירושלים. וזו לא תופעה יחידאית: אשדוד השתמרה בפי הערבים כ"איסדוד", עזה כ"ע'זה" ועוד רבות הדוגמאות.
הערבים יושבי הארץ, במשך מאות שנים, שימרו את שמות הכפרים והישובים העתיקים שמוכיחים היום את אחיזת העם היהודי בארץ הקודש.
בין שאול ובנו יונתן לבין הפלשתים, בספר שמואל א' פרק י"ג-י"ד, מתואר הקרב הראשון שניהלה ממלכת ישראל הצעירה. הפלשתים חנו במכמש, ומולם - שאול ואנשיו בגבעה. יונתן, יחד עם נושא כליו בלבד יורדים אל ערוץ הנחל, בין שני שיני סלע "בוצץ" ו"סנה" - ומתגלים אל מול משמר הפלשתים. הסימן שקבעו ביניהם היה כך: אם הפלשתים יגידו "עמדו עד בואנו אליכם" - סימן שהם חזקים ומוכנים. אבל אם יאמרו "עלו אלינו" - סימן שהם שאננים.
הפלשתים, מזלזלים, קוראים "עלו אלינו" - ויונתן ונושא כליו מטפסים, מפתיעים את המשמר, ומכים בו מכה שיצרה מהומה שהובילה לניצחון הראשון של ישראל על אויביה בימי שאול.
כ-3,000 שנה אחר כך, בפברואר 1918, עומד באותו אזור בדיוק קצין בריטי בשם מייג'ור ויויאן גילברט, מכוחותיו של הגנרל אלנבי, שכבשו כבר את ירושלים והמשיכו צפונה נגד הטורקים. גילברט, לפי מה שהוא עצמו מספר בספרו "הרומנטיקה של המסע הצלב האחרון", ישב בליל הקרב באוהלו, פתח את התנ"ך שברשותו, ונתקל בשם "מכמש" - השם שממנו הורכב שם הכפר הערבי שמולו. הוא פנה לפרקים בשמואל א', וגילה בהם תיאור של מעבר סמוי בין שני צוקים, שדרכו הצליחו יונתן ונושא כליו לעקוף את מוצבי האויב.
גילברט ומפקדו בדקו את השטח, ומצאו שהמעבר התנ"כי עדיין קיים, ומשומר בקלות בלבד על ידי הטורקים. הם שלחו פלוגה קטנה שעברה בו בחסות החשכה, טיפסה על הצוקים, והפתיעה את השומרים הטורקים. עם עלות השחר האמינו הטורקים שכוחות אלנבי כולם מקיפים אותם - וברחו במהומה. גילברט עצמו סיכם זאת במילים חדות: אחרי אלפי שנים, הצליחו החיילים הבריטים לחקות בהצלחה את תכסיסם של שאול ויונתן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בספרו, שנכתב בשנת 1923, כותב גילברט את המשפט הבא:
"בלילה ההוא הרגנו או לקחנו בשבי כל טורקי במוכמאס, כך שתכסיסיהם של שאול ויונתן הועתקו מחדש בהצלחה, אחרי אלפי שנים, בידי גייס בריטי".
ישר כח לרב מרדכי יעקובוביץ על תרגום הספר הבריטי.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות