במדינת ישראל, נדמה כי פרשייה רודפת פרשייה כבר מאז הקמתה. במציאות הנוכחית, נראה כי קצב האירועים רק מאיץ.
הסערה האחרונה, היה סביב הבקשה לבטל את מינויו של האלוף רומן גופמן לראש המוסד, אותה דרישה אינה רק ויכוח משפטי יבש, אלא פרק נוסף בסיפורו המרתק והכואב של נער אחד שנשאב לתוך עולם הביון והופקר בו.
הכל החל כאשר אורי אלמקייס, אז תלמיד מצטיין בן 16 בלבד, החל להפעיל ערוצי טלגרם ורשתות חברתיות בהם הנגיש מידע על הנעשה במדינות ערב. הכישרון של הנער צד את עינם של קציני מודיעין מאוגדה 210, אז תחת פיקודו של תא"ל רומן גופמן. גופמן, כך נטען, יזם הקמת צוות למבצעי השפעה ברשת, למרות שלאוגדה לא הייתה סמכות לעסוק בלוחמה פסיכולוגית.
אלמקייס גויס למשימה והחל להפיץ ידיעות ביטחוניות בערוץ שלו "עולם החדשות", במטרה להשפיע על סיכול פעולות טרור של חיזבאללה ומשמרות המהפכה. הנער לא הסתפק בפרסום, ובהוראת מפעיליו אף הפעיל סוכנים במדינות אויב כדי לאסוף מודיעין רגיש. הכל נעשה ללא אישור משפטי, ללא סמכות, ותוך סיכון ממשי של חיי הנער.
ממרתפי המודיעין למרתפי השב"כ
התפנית הדרמטית התרחשה במאי 2022. השב"כ זיהה פרסומים מסווגים ברשת, והחקירה הובילה ישירות לאלמקייס. הנער, שחשב שהוא פועל למען ביטחון המדינה, מצא את עצמו נעצר ונחקר במשך 44 ימים בתנאים קשים ביותר. אלמקייס העיד כי עבר עינויים פיזיים ומנטליים: מניעת שינה, בידוד מוחלט, והחזקה בתא קטן כשהוא אזוק בידיו וברגליו.
במהלך חקירותיו, חזר אלמקייס וטען כי הופעל על ידי קציני אמ"ן, אך במערכת הביטחון ובמשטרה מיהרו לשלול את דבריו. התברר כי גורמים בצבא הכחישו כל קשר אליו, וגופמן עצמו, כך נטען בתחקירים מאוחרים יותר, שיקר והכחיש בתחילה את הפעלת הנער. פרקליטות המדינה הגישה נגדו כתב אישום חמור בעבירות "ריגול חמור", שדינן עד 15 שנות מאסר.
הזיכוי והטלטלה בצמרת
רק לאחר שנה וחצי של מעצר בית בתנאים מגבילים, הצליחו עורכי דינו של אלמקייס להוכיח כי פעל בשליחות הצבא. הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום ואלמקייס נוקה מכל אשמה, אך הצלקות נותרו. אלמקייס תקף בחריפות את גופמן וטען: "הוא השתמש בי והרס את חיי. מינויו הוא סכנה למדינה".
הפרשה חזרה לכותרות עם החלטת ראש הממשלה למנות את גופמן לראש המוסד בדצמבר 2025. כאן נכנסה לתמונה היועצת המשפטית לממשלה, שקבעה כי מעורבותו של גופמן בפרשה "מטילה צל כבד על טוהר המידות שלו". אליה הצטרף ראש המוסד המכהן, דדי ברנע, שהעביר מכתב חסוי ובו התנגדות נחרצת למינוי, בטענה שפגמים בטוהר המידות צריכים לפסול קידום כזה. מנגד, בכירים אחרים העידו כי חלקו של גופמן בפרשה היה "זניח" וכי הטעויות היו מינוריות בלבד.
סיפורו של אורי אלמקייס נותר עד היום תזכורת כואבת למחיר שמשלמים לעיתים אזרחים קטנים בתוך גלגלי השיניים של מערכות המודיעין הגדולות, ולסערות הפוליטיות והמשפטיות שלעולם לא פוסקות בישראל.
0 תגובות