בזמן שחזית הצפון בוערת, התמונות שמגיעות מהשטח מדאיגות: רחפן נפץ של חיזבאללה חודר באין מפריע, מתעד לוחמים חשופים, ופוגע פגיעה ישירה בסוללת "כיפת ברזל" – סמל העליונות הטכנולוגית של ישראל.
עבור הלוחמים בשטח, האיום הזה מרגיש כמו "משחק פוקר" אכזרי; הרחפן מגיע בשקט מוחלט, ללא התרעות מוקדמות, ומשאיר אותם חסרי אונים. המחיר כואב ומוחשי, כפי שראינו רק לאחרונה בנפילתו של רס"ב (מיל') אלכסנדר גלובניוב ז"ל מפגיעת רחפן נפץ בגבול לבנון.
נשק ללא חתימה
במאמרו באתר "מידה", מסביר דוד גנדלמן כי האיום המרכזי כיום הוא רחפני ה-FPV (תצוגת גוף ראשון), ובמיוחד אלו המופעלים באמצעות סיב אופטי. בעוד שרחפנים רגילים נשענים על גלי רדיו שניתן לשבש באמצעות לוחמה אלקטרונית (ל"א), רחפן הסיב האופטי פורס מאחוריו חוט זכוכית דק וחסין לחלוטין לכל שיבוש.
גורמים בתעשיות הביטחוניות מודים בכאב כי הכלים הזולים הללו, שעלותם מאות דולרים, "עושים צחוק" מהאלקטרוניקה המתוחכמת וממטוסי ה-F-35 היקרים. הסיב האופטי מאפשר למפעיל להטיס את הכלי למרחקים של עשרות קילומטרים, דרך שטחים סבוכים ובנויים, מבלי להשאיר חתימה אלקטרומגנטית הניתנת לזיהוי.
מחדל ההטמעה
גנדלמן מצביע על כשל מערכתי עמוק: צה"ל אינו סובל מחוסר ידע, אלא מתהום הפעורה בין גורמי הלמידה לגורמי הביצוע. כבר משנת 2022 נכתבו בצה"ל הררי מסמכים ותורות לחימה המבוססים על לקחי מלחמת רוסיה-אוקראינה, אך בדרגים הקובעים המלצות אלו נדחו שוב ושוב בטענות של "זה לא יעבוד" או "יש דברים דחופים יותר".
התוצאה היא שחיילים בשטח נאלצו לאלתר פתרונות פרימיטיביים כמו רשתות דייג כדי להגן על עצמם, בעוד שהמלצות לציוד תקני הועלו כבר לפני שנים.
מפת הדרכים לפתרון
לפי גנדלמן, הפתרון לאיום הרחפנים אינו טמון רק בטכנולוגיות קצה מתקדמות, אלא דווקא בשילוב בין חיילות בסיסית לאמצעים קינטיים פשוטים ויעילים. לדבריו, צבאות שהתרגלו להסתמך על עליונות אווירית מוחלטת נדרשים לחזור לעקרונות יסוד של שדאות: התפזרות בשטח, הסוואה, חפירת שוחות והימנעות מהתקהלויות שמקלות על איתור ופגיעה.
אחד האמצעים הבולטים שהוכיחו את עצמם באוקראינה הוא רובי ה"שוטגן" (Shotguns) עם תחמושת כדוריות, שנחשבים לכלי היעיל ביותר ליירוט רחפנים בטווח קצר. גנדלמן מציין כי אף שהרעיון הועלה כבר בשנת 2023, רק במאי 2026 החל צה"ל לבחון אותו ברצינות.
לצד זאת, הוא מדגיש את חשיבותן של רשתות מגן תקניות מעל עמדות ורכבים קרביים. לדבריו, שימוש ברשתות מאולתרות שאינן מותאמות עלול דווקא להפריע לתפעול המערכות ואף לסכן את החיילים עצמם.
במקביל לחזרה ליסודות, גנדלמן סבור שיש להמשיך ולהאיץ גם את פיתוחן של טכנולוגיות משלימות בהן לייזר מבצעי דוגמת "אור איתן", מערכות מיקרוגל לשיבוש אלקטרוניקה, וכוונות "פגיון" שנועדו לשפר את דיוק הירי בנשק אישי.
"הפעמונים כבר צלצלו", מזהיר גנדלמן. למרות שהאיום כרגע אינו אסטרטגי בשל כמויות קטנות יחסית, הוא הולך ומתעצם. על מערכת הביטחון להפסיק לחפש "פתרונות קסם" בסגנון כיפת ברזל לכל בעיה, ולאמץ במהירות את הנוגדנים שכבר הוכחו בשדות הקרב של אירופה: שילוב של טכנולוגיה מתקדמת עם שדאות ישנה וטובה.
קרדיט: דוד גנדלמן אתר מידה
0 תגובות