במסגרת הסדרה "יתגדל ויתקבל" התיישב יוסי עבדו לשיחה עם הרב יוסף חיים מזרחי, שהוציא לאור למעלה מ-60 ספרים מכתביו של מרן הבן איש חי, רבי יוסף חיים מבגדאד. הריאיון, שנערך בביתו סביב מפעל הספרים שהוא מנהל למעלה מ-40 שנה, חושף את הדרמה שמאחורי הפצת כתביו: מסע בריחה מבגדאד, שוד וקריעה של כתבי קודש, וגילוי מסמכים בתוך שיטפון ביוב בעקבות הפצצה אמריקאית.
קשר משפחתי ישיר למרן הבן איש חי - אין לרב מזרחי. אבל יש קשר עמוק יותר: סבו-רבא, שעלה לירושלים בשנות ה-50, היה דורש בבתי הכנסת "שושנים לדוד" ו"שאול עבוד" בשבתות - "בדיוק מה שהבן איש חי היה דורש בבגדאד", כפי שסיפרו לו חכם משה צדקה והרב דוד צבי.
נכדיו של הבן איש חי, כך הא מספר, לא היו "אנשי תורה שמסוגלים להוציא את הספרים לאור" - ולכן הופקדו הכתבים בידי חכמים: חכם יהושע שהרבני, חכם מרדכי אליהו ורבי יהודה מוצפי, בנו של רבי סלמאן מוצפי - ידיד קרוב של רבי דוד חיים, נכד הבן איש חי. הרב מדייק תוך כדי דיבור: מעל 60 ספרים, ועוד הסידורים והתיקונים.
"בהכרח זה התגלגל גם לידיים שלי", אומר הרב. בתחילה טיפל בעניין הרב דוד יהודה, חכם גדול שהיה בקיא מאוד בכתבים ונפטר צעיר: "והעבירו בסייעתא דשמיא את שרביט הניהול אליי. וברוך השם, אני מקווה שלא בגדתי במלאכתי".
את כתבי היד המקוריים, הוא מספר, קיבל הן מאותם חכמים והן מאנשים פרטיים. כך נערמו במשך כ-40 שנה למעלה מ-30 ספרים שיצאו לאור אך ורק מכתב יד, ובהם הספר "בן איש חיל" שעליו ידובר בהמשך.
חסר ושוד בכתבי היד של מרן הבן איש חי
כשעלה רבי דוד חיים מבגדאד, הוא אסף את כל כתבי היד של רבי יוסף חיים והכניס אותם לתוך כ-50 שקים - אך שלטונות ההגירה לא התירו לו להעלות את כולם למטוס. את הכתבים שכן הצליח להעלות ליווה במסע רגשי: "למעלה מ-1,000 פעם אמרתי שיר המעלות עד שהגעתי פה לארץ. לא לקחתי עמי שום דבר, אפילו שטיח קטן לא לקחתי, רק את הכתבים העליתי".
מה שנותר מאחור בקהילת בגדאד הפך להפקר. "התחילו לשדוד כתבי יד, לקרוע כתבי יד, לקחת חתיכות של כתבי יד. ולכן אנחנו רואים המון קונטרסים וספרים שחתוך בהם ההתחלה או הסוף, ואפילו באמצע חתוכים, כי ידי זרים נגעו בהם", מתאר הרב בכאב. חלק מאותם כתבים שדודים הגיעו ארצה מאוחר יותר, בדרכים אחרות לגמרי - בידי הסוחרים עצמם.
עד היום יש הסוחרים בכתבי היד, מעלים אותם ארצה ומוכרים אותם חתיכות - "מוכרים דף-דף כדי שיהיה יותר כסף". התוצאה: כתבים שלמים שאין דרך לחבר בחזרה, כי "ההוא לקח דף ראשון, השני לקח דף שני, וכל אחד לקח דף - אי אפשר לחבר אותם".
לפני כארבע-חמש שנים פנה הרב להרבה אספנים בשוק, וכך הצליח להוציא מהם צילומים של כתבי היד הנסחרים ולהציל את רובם ככולם. עיקר ההצלה נגעה לספר "בן איש חיל" - קרוב ל-40 דרשות שלמות שדרש רבי יוסף חיים בארבע שבתות מיוחדות, ב-9 חלקים, שהודפסו בשנים האחרונות לאחר עבודה של למעלה משנתיים.
הכתבים שצפו במי ביוב: הפרשה של סדאם חוסיין
סדאם חוסיין, ידע את ערכם של כתבי היד של הבן איש חי ושל חכמים נוספים מהקהילה - ביניהם רבי עבדאללה סומך - ואסף אותם לתוך בניין המודיעין שלו, ככל הנראה כדי לסחור בהם.
כשהאמריקאים הפציצו את הבניין, התפוצצו גם צינורות הביוב, וכתבי היד נשטפו בזרם מי ביוב. רב צבאי אמריקאי שנכח במקום זיהה מה מתרחש, גייס אנשים לחילוץ, וקיבל תרומה גדולה שאפשרה אותו.
"תיקח כמה גויים, תשלוף אותם מהמים, תשים אותם בשמש", כך הונחה - אך כאן נעשתה טעות: אסור להניח כתב-יד בשמש, "כי הכתב דוהה, זה כתב חצי-קולמוס, כמו ספר תורה".
בכל זאת ניצלו כתבים רבים, שמהם יצאו הספרים "חסדי אבות", "ברכת אבות", השלמות למה שהדפיס הבן איש חי עצמו, ספר התיקונים, "בניהו" על התיקונים וספר "מים חיים".
מתוך אותה עסקה ניצלו גם כ-70 תשובות הלכתיות, מתוך למעלה מ-1,000 שכתב הבן איש חי לאורך חייו - רובן הודפסו כבר בעבר על ידי הבן איש חי עצמו ב"רב פעלים", ומעט הנותרות הודפסו גם הן שם, כשבעזרת השם מקווים להוציא לאור עוד בחלק החמישי.
ההוראה מהבאבא סאלי והאוצר במכונת התפירה
לא כל הכתבים שהגיעו ארצה נמסרו מיד למשפחה - חלקם הושאלו למכרים ו"נתקעו" אצלם. כשנודע הדבר, פנו לבאבא סאלי, שהורה לחכם יהושע שהרבני לגשת לאדם ספציפי - ולדרוש את הכתבים בשמו: "תלכו לפלוני אלמוני, ותגידו לו שיחזיר אותם מיד, תגידו שכך הבאבא סאלי ביקש".
המפגש היה מתוח. "אין לי!", התגונן האיש. חכם יהושע השיב: "אני יודע שיש לך, אני רוצה לבדוק", והלה נכנע: "תחפש, מה שתמצא - תיקח". חיפוש בחדרו העלה ערמת כתבים של "בניהו" על הש"ס, מונחת ליד המיטה. כשחזר לבאבא סאלי עם השלל, הפתיע אותו הצדיק: "תלך עוד הפעם! יש לו עוד, יש לו עוד!".
החיפוש השני לא העלה דבר - עד שעינו של חכם יהושע נתקלה במכונת תפירה ישנה, מהסוג המופעל בדוושת רגליים. "הוא לחץ על הדוושה, ופתאום נפתח תא נסתר ונשפכו ערימות שלמות של כתבי יד" - וביניהם פירושי כל חמש המגילות. אמר אז הבאבא סאלי: "עד כאן אני עשיתי, מכאן רבי יוסף חיים יעשה". מאותו אוסף יצאו בסופו של דבר לאור כ-60 ספרים.
"שניהם נדרסו למוות": מחיר ההתעסקות בכתבים גנובים
הסיפור הבא קשור לחיבור אבוד על הזוהר שכתב הבן איש חי (ראו בהמשך). בשנת 1945 נודע שמישהו סוחר בכתבי יד של אותו חיבור. בית הדין של רבי יעקב מוצפי פנה לתבוע את האדם שיחזיר את הכתבים לנכד הבן איש חי - אך האיש קרע את ההזמנה לדין, ובאותו רגע חצה את הכביש, נכנס בו רכב והפיל אותו, וכל חייו נותר צולע. שני עדים שזומנו להעיד שהוא סוחר בכתבים גם הם סירבו להגיע - ולא עלינו, שניהם נדרסו למוות.
מאז, כך מספר הרב בשם הרב דוד יהודה, בית הדין חדל לתבוע איש בעניין הכתבים: "אם לרבי יוסף חיים כל כך כואב שעושים מסחר בספרים שלו ונענשים ככה - אנחנו לא תובעים שום אדם".
החיבור שלא נמצא: תעלומת הזוהר
יש דבר אחד שנשאר חסר, למרות עשרות שנות עבודה ותגליות: חיבור שלם של הבן איש חי על הזוהר הקדוש, שהוא מזכיר כמה פעמים בכתביו - "כמו שכתבתי בחיבורי על הזוהר הקדוש" - וגם בספר "תיקוני הזוהר" שהדפיס בעצמו. "לצערנו לא יצא עדיין ולא התגלה", אומר הרב. "אנחנו יודעים שהכתבים הללו של הזוהר קיימים, אבל איפה? עדיין לא זכינו לגילוי שלהם".
דברי הבאבא סאלי בפעם השנייה שפנו אליו בעניין נותרו כתמצית העניין: "עד כאן אני עשיתי, מכאן רבי יוסף חיים יעשה". מאז המון כתבים נתגלו, אבל הזוהר עדיין לא - "הדור עדיין לא זכאי לראות את החיבור על כל הזוהר". על ה"תיקונים" עצמם, לעומת זאת, כן יצא לאור פרי עבודה: שני חלקים גדולים ומהודרים של פירוש "בניהו" על תיקוני הזוהר, שהוצאו בשנה שעברה.
שוד המכתבים והעמדה של האצ"ל
לא רק כתבי היד עצמם נשדדו - גם צרור מכתבים אישי שכתב הבן איש חי עבר גלגול דומה. המכתבים, ששלח לרבי אליהו מני בחברון, מספר הרב מזרחי, שייכים כיום למוסדות "אהבת שלום", לאחר שקנו אותם מהירדנים. לדבריו, הכתבים המקוריים היו בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה; כשכבשו הירדנים את המקום במלחמת השחרור, בעקבות עמדת אצ"ל שהייתה שם, הם פוצצו את הבניין ושדדו את הכתבים, ומכרו אותם מאוחר יותר.
גם שאלות ותשובות שהתכתבו בהם רבי יוסף חיים ורבי אליהו מני, עברו גלגול דומה ומהן יצא הספר "מכתב מאליהו". רוב הכתבים כבר יצאו לאור, מציין הרב, אך גם בחודשים האחרונים ממש התגלו כתבי יד נוספים הקשורים לש"ס, שייכנסו לספרי "בניהו" ו"בן יהוידע" - חלקים שהיו חסרים ונמצאו מחדש אצל אנשים שהחזיקו בהם.
אביו של הבן איש חי נקרא רבי אליהו, ואמו - ברחיה. את המידע מצא הרב בהקדשה לספר לעילוי נשמת "רבי אליהו בן ברחיה". רבי אליהו עצמו היה אדם קדוש וצדיק עליון - נהג לחלק במוצאי שבת לחם ומצרכים לכל השבוע כשהוא מתחפש כדי שלא יכירו אותו, ואמר לתופסים אותו: "זה לא אני, זה אליהו הנביא".
אין למשפחת "חיים" שם משפחה
הרב מדגיש טעות נפוצה: "לא קראו לו 'אליהו חיים'. הרבה ספרי מחקר טועים וכותבים 'רבי אליהו חיים' - זה לא נכון" - בבגדאד לא היו שמות משפחה כלל, רק שני שמות פרטיים.
בספר "קצה הימין" מובא שהאב רצה לקרוא לתינוק "יוסף" בלבד, על שם דודו, אך נרדם בליל הברית - ובחלום פנה אליו סבו: "ומה איתי?". כך קיבל התינוק את שני שמותיו: יוסף על שם הדוד, וחיים על שם הסבא-רבא. לכן קראו לכולם פשוט "חכם" - וכשעלה נכדו רבי דוד חיים לארץ, נרשם בספר הטלפונים של רמת גן כ"דוד חכם".
הקבלה המעשית ומחיר הנזק
בנו של הבן איש חי, רבי יעקב, היה "איש מיסטיקה, בלשוננו: איש קבלה מעשית" - עסק בקמיעות, שדים ודברים דומים.
באמצע סעודה עם רבנים, החל רבי יעקב לצייר בידו על השולחן עיגול וקו באמצעו, בלי שאיש הבין מה הוא עושה. תוך דקות הגיעו שליחים בבהלה וצעקו: "רבי יעקב, תתפלל! נער ונערה נסחפו למים והם עומדים לטבוע!".
"כבר הוצאתי אותם", ענה רבי יעקב - ואכן, הילדים ניצלו וסיפרו שהרגישו שנסחפו מעצמם לשפת הנהר.
אבל האר"י הקדוש כתב ברוח הקודש שמי שמתעסק בקבלה מעשית ניזוק הוא או בניו אחריו - וכך קרה גם לרבי יעקב: שני בניו נפטרו, ואף הוא עצמו נפגע בעינו כשתרנגולת ניקרה אותה בזמן שישן על הגג.
גם רבי יהודה פתיה ניזוק באותה צורה - שני בנים שנפטרו לו כי התעסק בקמיעות. רבי יוסף חיים, וכן רבי יהודה פתיה ורבי סלמאן מוצפי, הזהירו את רבי יעקב שיפסיק: "למה אתה מתעסק בזה?", ותשובתו הייתה: "מה אעשה? באים אליי אנשים בוכים, איך לא אעזור להם?".
בניגוד לבנו, מרן הבן איש חי עצמו לא עסק כלל בקבלה מעשית או בקמיעות - "לא בקמיעות ולא בשום דבר כזה". בספרו "מנחת יהודה" (המכונה גם "רוחות מספרות") מספר רבי יהודה פתיה על אדם שהיה בו דיבוק של שבתאי צבי ופנה בעבר לרבי יוסף חיים בבקשת קמיע - וזה נתן לו מזוזה בלבד: "שים את המזוזה הזאת עליך". רבי יהודה פתיה, שטיפל בו מאוחר יותר, ציין שהמזוזה אינה מוציאה שדים, אך מכך רואים שהבן איש חי בחר לתת מזוזה ולא כתב קמיע.
מסורת קבלה מעשית ביהדות עיראק
ליהדות עיראק הייתה מסורת ענפה בקבלה, קמיעות ושמות קודש - הרב ששון שנדוך, הרב יצחק כדורי, הרב יהודה פתיה. אבל מרן, מסביר הרב, "נזהר בדברי רבנו האר"י שכתב לא להתעסק בזה" - כפי שגם מהרח"ו (רבי חיים ויטאל), שכתב את "ספר הפעולות" על קמיעות וקבלה מעשית, ידע להבחין מה מותר בלי לעבור איסור. הכלל, מזכיר הרב, הוא "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" - וחיבורו של רבי יעקב הלל, "תמים תהיה", מבאר את האיסור.
כוחו של הבן איש חי היה בתפילות בלבד. בסידור האישי שקיבלו מחכם מרדכי אליהו (משנת תשס"א), פענחו החכמים את כל הכתב וכתבו ביאורים סביבו - ורואים שם את כל הגהותיו.
האם הבן איש חי התפלל בסידור הרש"ש?
הרב יוסף מזרחי טוען שבניגוד למה שנהוג לחשוב, הבן איש חי לא התפלל בסידור הרש"ש. הוא כותב על כך בעצמו תשובה ארוכה: "ואני מאלו הפשוטים שאינם מתפללים בסידור כוונות, אלא מתפללים בסידור רגיל בכוונות פשוטות, ומכוונים לדעת המכוונים".
עם זאת, "ודאי שידע הכל" מבחינה עיונית, כפי שרואים בכתביו ובתשובותיו. ובסוף הסידור האישי שלו יש המון תפילות, שהוכנסו לחלק ג' של הספר "לשון חכמים" (חלקים א'-ב' הדפיס רבנו יוסף חיים עוד בחייו, וחלק ג' מכיל את התפילות מתוך סידורו האישי) - תפילות רבות שחילק למשפחתו כשהיו להם חובות גדולים.
יחד עם זאת, השאלה הזו נשאלה גם את הרב חכם יעקב זמיר, מגדולי החוקרים של מרן הבן איש חי, ואיש המחקר של "מרכז מורשת יהדות בבל" באור יהודה, לסדרת כתבות שתעלה בקרוב באתר 'כיכר השבת' על הבן איש חי. הרב זמיר טען ליוסי עבדו שהיו לבן איש חי שני סידורי הרש"ש, אחד מהם נשלח ע"י הרב אליהו מאני מחברון.
18 חליפות והחלום בכלא: סוד "ספר הנשמות"
השמועות על עושרו של הבן איש חי מבוססות: לדברי רבי סלמאן מוצפי, היו לו 18 חליפות מיוחדות לכל חג. מקור העושר היה בבית מסחר לבדים שהקימו אחיו על שמו. אך להצלחה היה מחיר: כשהאחים נקלעו לחובות, נאסר המרן למשך 30 יום בבית הסוהר.
על אותם ימים בכלא סיפר ברמז: "חכם שישב 30 יום בבית הסוהר וחיבר שם ספר", גילה בחלומו המון ילדים. מלאך שהופיע בחלום בישר לו כי אלו הנשמות שחילץ מהמאסר בכוח תורתו. הרב מזרחי משער כי החיבור האבוד (שנקרא "מתיר אסורים") הוטמע בספרו "מלאך הברית", ואת כוח תפילתו מאז רואים עד היום בספר "לשון חכמים".
הסירוב להיות 'הראשון לציון' והתגלית ברמת גן למרות מעמדו העצום, הבן איש חי סלד משררה. כשהוצע לו לעלות לארץ ולכהן כרב הראשי לישראל (הראשון לציון), השיב המרן בענווה דוחה: "חלום טוב חזית". אף שהמכתב הרשמי עם ההצעה שמור בארכיונים, הוא סירב בתוקף, וכך עשה גם בנוגע למשרת הרבנות הרשמית בבגדאד.
במקום גינוני רבנות, הוא בחר בהרבצת תורה פשוטה, ומדי בוקר מסר שיעור ב"עין יעקב". המורשת הזו המשיכה להפתיע דורות לאחר מכן. לאחרונה, בתוך גמרות אישיות שלו שהתגלגלו לידיו של יהודי מרמת גן, התגלו לפתע כתבי יד נדירים שכתב על התלמוד הירושלמי, ואלו צולמו ושולבו מיד במהדורות החדשות.
בין תרמ"ב לתרמ"ט - מפטירת רבו רבי עבדאללה סומך, שאז הוא יצא להספידו - הבן איש חי לא יצא מביתו כלל, ואף לא דרש בציבור. עם זאת, הוא כותב בעצמו בספר "בן איש חיל": "דרשה זו לא דרשתי בציבור אבל כתבתיה לעצמי" - כלומר המשיך לכתוב דרשות למרות שלא נשא אותן בפומבי.
הרב יוסף חיים מזרחי טוען כי "לא כתוב בשום מקום שצם והתענה שבע שנים", מבהיר הרב - הגילוי הוא על הפרישות מהעולם, לא בהכרח על צום.
כשרבי שלמה אלישיב, בעל ה"לשם" וסבו של הרב אלישיב, שלח את ספרו מירושלים לבגדאד בבקשת הסכמה, קרא בו רבי יוסף חיים, נכנס לבית המדרש ורקד באמירה: "אור גדול יש בעולם!". הוא נמנע מלכתוב הסכמה רשמית, מחשש שאביו וסבו שכתבו הסכמות נפטרו לפני שראו את ספריהם מודפסים, ושלח במקום זאת מכתב ברכה נלהב.
בעל ה"לשם" עצמו סיפר שההתלהבות הזו היא שנתנה לו את הכוח להתחיל להדפיס את שאר כתביו: "רק אחרי ששמעתי שרבי יוסף חיים כל כך נהנה מהספר - קיבלתי כוח להתחיל להדפיס".
ארבע השבתות: 10,000 מאזינים בחום הלוהט
בארבע שבתות מיוחדות - שבת הגדול, שבת זכור, שבת כלה (שאותה הוסיף בעצמו) ושבת תשובה - היה הבן איש חי דורש כארבע שעות רצופות, בלי רמקול, כשכל בתי הכנסת בבגדאד נסגרים וקרוב ל-10,000 איש מאזינים בחום.
הרב כדורי, שעמד שם בגיל 16, סיפר על אלומת אור שנראתה מתקרבת לפני כניסתו של הבן איש חי לבית הכנסת.
פעם נפל ילד מעזרת הנשים ונתלה במעקה, ורבי יוסף חיים, שקוע בדרשה ומרוב ריכוז והמון העם, לא שם לב לרעש עד סופה; בעקבות זאת, ומאחר שבית הכנסת הפתוח ללא תקרה היה חם מאוד, פנה לגבירה פרחה ששון שתבקש מהנגיד יוסף אברהם שלום לתרום צלונים להקלת החום על הציבור.
לצד הדרשנות ניכרת גם פרישות אישית: הבן איש חי נמנע מאכילת אבטיח לאורך כל הקיץ, כדי לברך "שהחיינו" עליו דווקא בראש השנה - סוג של פרישות, לא סיגוף של ממש. "לא ידוע שהוא עשה סיגופים וגלגולי שלג קשים", מבהיר הרב. הוא נמנע גם ממאכלים עם חשש תולעים לאורך כל השנה, כמו כרפס ופטרוזיליה, פרט לליל הסדר.
התמונה היחידה: למה אין דיוקן של הבן איש חי מבוגר?
איך נראה מרן - יש רק תמונה אחת שלו בעולם, ובה הוא נראה צעיר יחסית: בגיל 46. הצילום נעשה כמעט באקראי - רצו למצוא תורמים למפעליו, וביקשו ממנו להצטלם לצורך כך, כי רבי יוסף חיים התנגד באופן עקרוני לצילום.
"הוא מתיר את זה מצד אחד על פי הפשט, אבל על פי הסוד יש עניין לא להצטלם", מסביר הרב. בפועל הצטלם פעמיים, באותו אירוע ממש: תמונה אחת נשארה בידי המשפחה, והשנייה נשלחה במתנה לגבירה פרחה ששון, עם הקדשה שכתב בכתב ידו מאחורי הצילום. תמונה שלו כשהיה מבוגר - אין.
"חזיון יהודה": האם הקפידו בשמיים על הבן איש חי?
בספר "חזיון יהודה", חיבור חדש של המקובל רבי יהודה פתיה שראה אור רק בחודש האחרון, מובא חיזיון שבו נראה כביכול שהקפידו בשמיים על כך שהבן איש חי החמיר יתר על המידה על הציבור.
הרב משיב בתקיפות מרוסנת: "אני לא נכנס למה שרבי יהודה ראה - כמו שאמר הרב מאזוז, לא כל מה שרואים בחלום או בחיזיון משקף הלכה פסוקה בשמיים".
לגופו של עניין, הבן איש חי לא החמיר סתם: "הוא שידך בין הפשט לבין תורת האר"י והרש"ש. הוא קבע כלל: כל דבר שעל פי הקבלה אפשר לעשותו בקלות - עושים כדברי האר"י. ואם יש סתירה, מוצאים דרך אמצעית. לכן לומר שהוא רק החמיר זה לא נכון - יש אצלו המון קולות".
בעל "עצי היער", רבי רחמים, אמר על כוח השפעתו: "אם בדורו של יחזקאל הנביא היו שומעים לנביא כמו שיהודי בגדאד שמעו לרבנו יוסף חיים - משיח כבר היה בא!".
"לגדור גדר": הסוד מאחורי החומרות של הבן איש חי
החומרות של הבן איש חי, מסביר הרב, נבעו מהצורך העצום "לגדור גדר" - כי הוא ראה שהדור מתחיל לרדת ביראת שמיים עם כניסת רוחות ההשכלה (חברת "כל ישראל חברים" / אליאנס) לבגדאד.
כשמרן הרב עובדיה יוסף פסק לעיתים לפי הפשט בניגוד לפסקי הבן איש חי, התעוררה סערה בקרב חכמי בבל - רבי יעקב מוצפי, חכם מרדכי אליהו ורבי עובדיה הדאיה, מישיבת בית אל, עד כדי כוונות נידוי. חכם אפרים הכהן, תלמידו של הבן איש חי, עמד דווקא לצד הרב עובדיה: "דרכה של תורה" - מותר לתלמיד חכם לחלוק מתוך עיון. הרב עובדיה עצמו נפגע מאוד מהמחלוקת, חלה בעיניו, וקיבל קמיע מרבי מרדכי שרעבי לרפואה.
ובכל זאת העריץ את הבן איש חי אהבת נפש - היה הראשון שכתב את תולדותיו, בחוברת "קול סיני". בהקדמת הספר "טהרת הבית" מובא שבא אליו הבן איש חי בחלום ואמר לו: "אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך" - להמשיך גם לדרוש וגם לכתוב. וכשהגיש לו הרב מזרחי את כתבי "מקבציאל" החדשים, סמוך לפטירתו בשנת תשע"ד, "הוא שמח בהם שמחה עצומה".
שוט שור וחמור של רבי יוסף חיים
מלבד כתבי היד, יש גם חפצים שנקשרים לשמו של הבן איש חי - לא תמיד בצדק. אחד מהם הוא שוט מעור שור וחמור, כפי שמופיע במסכת מכות ובכתבי האר"י; בישיבת "אהבת שלום" מציגים שוט כזה. יש גם גביע קידוש שמשפחת חכם מרדכי אליהו מעבירה בחתונות ומייחסת לו.
אבל את רוב הקמיעות והטסים מכסף המיוחסים לבן איש חי כתבו למעשה חכמים אחרים - רבי יהודה פתיה, הרב ששון שנדוך ואחרים - ורק מייחסים אותם אליו כדי "להיתלות באילן גדול". לרבי יהודה פתיה, למשל, היה סכין עם שמות קודש (ע"ב שמות עם ניקוד) שהיו מניחים על חולים והיו מתרפאים - וכן לחכם אברהם בראזני ולחכם מנשי אסלן.
"אבל הבן איש חי לא עסק בזה", מדגיש הרב. ספרו "דעת ותבונה" הוא ספר קבלה עיוני מופתי שמסדר את תורת "עץ חיים" בסדר בהיר ונפלא - חיבור עיוני, לא עיסוק מעשי.
תעלומת הקבר בהר הזיתים
הבן איש חי נקבר בבגדאד. כשהרס סדאם חוסיין את בית הקברות היהודי, הועברה המשפחה לחלקה אחרת, ובמלחמת המפרץ הופצץ המקום ולא נותר ממנו זכר, למעט שריד ממצבת אביו.
הדיווחים על החלום המפורסם של הרב אברהם עדס והרב בן ציון חזן, שבו נראה להם מקום קבורתו בהר הזיתים בירושלים, מוסברים על ידי רבי יעקב חיים סופר על פי בחינת "נפש" ובחינת "רוח" - וייתכן שבחינת הנפש נמצאת דווקא שם. הרב בן ציון חזן היה הולך בכל י"ג באלול להר הזיתים לומר שם קדיש.
באותו מקום בהר הזיתים - על קברי האור החיים והרש"ש - התפלל גם הרב מזרחי, שיזכה למצוא את ספר "מקבציאל" האבוד. חודשיים לאחר מכן הובאו לו כתבי יד שהתבררו כ-14 קונטרסים של הספר המבוקש. באותם כתבים מיישב הבן איש חי מנהג עתיק שהיה רווח בכל ארצות המזרח - להדליק נרות שבת תחילה ורק אחר כך לברך, ומביא תירוץ למדני רחב שאין בכך בעיה של "עובר לעשייתן". כך נהגו, מציין הרב, בביתם מדורי דורות.
גם מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל הניח זוג תפילין פצפונות
הבן איש חי הניח תפילין קטנות מאוד (2-4 ס"מ), מהסוג שהיו מייצרים בבגדאד, ובהן הניח רש"י ורבנו תם יחד. יהודי עשיר רכש זוג תפילין שהיו שייכות לו ב-18,000 דולר, והן מוצגות כיום באור יהודה.
מרן הרב עובדיה יוסף פסק בשו"ת "יביע אומר" (חלק א', סוף סימן ג') שמי שיש לו תפילין קטנות שאינן תופסות יחד יותר מ-8 ס"מ, ויש לו מקום פנוי בראש ובזרוע, עדיף שיניח את שתי הזוגות יחד - וכך נהג בעצמו עד גיל 18.
הרב מזרחי כתב על הנושא ספר שלם, "חיים מלך חיים", עם עדויות על גדולי הדורות שנהגו כך. חכם יהודה צדקה היה עוזר כספית לחתנים לרכוש זוגות תפילין קטנות כדי שיניחו יחד - אף שהוא עצמו, כפי שסיפר לרב חכם משה צדקה, לא הניח כך: תפילין בגדאד המקוריות היו קטנות אף יותר מהמקובל היום, בגודל אצבע ממש, ולחכם משה צדקה עצמו לא היה מקום להניח את שתי הזוגות יחד. כך שלמרות שהורה לכולם להניח ביחד, הוא עצמו לא נהג כך.
פעם בבית הכנסת של הרב עובדיה, כשגבאי העיר לאנשים שמניחים שני זוגות תפילין יחד, ניגש חכם יהושע שהרבני לרב עובדיה - והרב עובדיה שיבח אותו ואמר: "כך ראוי לעשות, אל תתבייש!".
הבית ליד "אוהל רחל" וסוד הכוונות בסידור
הרב מתגורר ליד בית הכנסת "אוהל רחל", שבו התפללו תלמידי הבן איש חי ושמר על נוסח ומנהגי בבל המדויקים, בהנהגת הרב רחמים גנתי והרב ישי גנתי. בסידור "עוד יוסף חי" שהוציא הרב לפי פסקי מרן - וזכה להסכמות חמות מחכם עובדיה יוסף ומחכם מרדכי אליהו - יש סיפור נלווה: אחרי שהסידור כבר יצא, קיבל הרב טלפון בלתי צפוי: "מדבר יהודה מוצפי - הרב מרדכי אליהו קורא לך".
התברר שלחכם מרדכי אליהו היו הגהות משלו על הסידור, והוא ביקש שהרב יבוא אליו הביתה. במשך למעלה מחודש ישב איתו הרב כמעט כל יום, שעתיים-שלוש, ועברו יחד על הסידור כולו - הלכה הלכה, נוסח נוסח. "ענווה עצומה", מתאר הרב, "הוא היה הרב הראשי לישראל, ובכל זאת ישב איתי על הסידור - היה חשוב לו שיצא סידור מדויק". בסוף התהליך כתב חכם מרדכי אליהו הסכמה שנייה, לאחר שעבר על הסידור ותיקן טעויות.
בשלב מוקדם יותר התלבט הרב אם להכניס כוונות קבליות לסידור העממי. בתחילה הורה חכם ששון מזרחי שלא להכניס כוונות קבלה לסידור עממי; אך מאוחר יותר שכנעו אותו חכם משה צדקה וחכמים נוספים שהדור צמא לכך, ולכן הוכנסו רמזים פשוטים - ראשי תיבות, סופי תיבות וגימטריות שכתב הבן איש חי - תוך אזהרה מפורשת שלא להעמיק בכוונות הספירות למי שלא למד קבלה.
"אתה תמשיך את דרכו"
"בגיל 18, בישיבת פורת יוסף, שאל חכם יהודה צדקה את הרב מזרחי לשמו. כשענה "יוסף חיים", פסק לו החכם את המשפט שקבע את מפעל חייו. דבריו, יחד עם דברי חכם יצחק ברכה, נטעו ברב את הרצון והשליחות להקדיש את חייו למפעל הספרים - שליחות שהוא נושא עד היום בענווה, בלי להיכנס ל"חשבונות גלגולים".
חכם מרדכי אליהו אמר לו פעם בעצרת הילולא: "דע לך שרבי יוסף חיים מתפלל עליך בשמיים, הוא אינו נשאר חייב למי שמפיץ את תורתו". וכוח הברכות הזה, לדברי הרב, ליווה גם אחרים: הבן איש חי בירך את הרב יצחק כדורי כשזה הביא לו, כילד, זוג משקפיים - ומאז לא היה זקוק הרב כדורי למשקפיים במשך שנים ארוכות.
הרב מזרחי הכיר גם יהודי מבוגר בירושלים, הרב רחמים גמד, שזכה לברכת הבן איש חי והאריך ימים מעל גיל 100.
אבל בין כל התגליות והניסים של 40 שנות עבודה, נשאר דבר אחד שהרב מזרחי מודה שעדיין לא זכה לו: החיבור השלם על הזוהר הקדוש, שהבאבא סאלי עצמו אמר עליו "עד כאן אני עשיתי, מכאן רבי יוסף חיים יעשה" - וממתין, איפשהו, לדור שיזכה לגלותו.
קרדיטים >>
- תחקיר והגשה: יוסי עבדו
- צילום: שמואל אריה
- עריכה: דוד והבה
- ניהול מחלקת מדיה כיכר השבת: ידידיה כהן
1 תגובות